לפני כשלושה חודשים כשעדי שוורץ, בן ה־65, ממודיעין החל לחוש ברע, הוא היה משוכנע שחלה בשפעת או אפילו נדבק בקורונה. אחרי שבועיים, שבהם התסמינים מהם סבל: חולשה, חום גבוה, וריפיון שרירים, לא חלפו, הוא הבין כי ייתכן שהוא סובל מבעיה רפואית מורכבת יותר, מה שהתברר כנכון כשאיבד את הכרתו.
לאחר ימים של ניסיונות להבין מה גרם למצבו, גילו הרופאים בבית חולים שמיר־אסף הרופא בו אושפז את הסיבה למחלתו הקשה: עקיצת יתוש הנושא את נגיף קדחת הנילוס המערבי, בעקבותיה נדבק שוורץ בתסמונת גיליאן ברה, תסמונת נדירה התוקפת את מערכת העצבים.
יתוש קטן במטוס
על אף שרופאיו של שוורץ לא האמינו כי הוא יתאושש במהירות, בין השאר בגלל גילו המבוגר יחסית, שוורץ, הנמצא במסגרת השיקומית של בית חולים בית בלב בראשון לציון, עושה בימים אלה צעדים ראשונים לחזרה לשגרה עצמאית, אחרי שבועות ארוכים שבהם היה סיעודי לחלוטין.
עד להתפרצות המחלה הקשה היה שוורץ אדם פעיל במיוחד, כולל עיסוק בעבודה פיזית.
"אני איש התעשייה האווירית, חשמלאי מטוסים, המטפל בכל נושאי החשמל, מחשבים ואלקטרוניקה בכלי הטיס שמגיעים מדי יום לישראל", מספר שוורץ, "זו עבודה על הרגליים, לא פשוטה, משמרות מסביב לשעון. בשנים האחרונות אני עובד בשדה התעופה עצמו, ומטפל במטוסים שנוחתים, נותן שירות בכל מצב ובכל תנאי מזג האוויר".
אמנם כל הזמן מדווחים ממשרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה על הימצאות יתושים נגועים בקדחת, אולם במקרה של שוורץ אחד הטיפולים האחרונים שביצע במסגרת עבודתו היה למטוס נוסעים שהגיע מאחת ממדינות אפריקה, ובו היה, כך מעריכים הרופאים, היתוש שעקץ אותו.
"בימים שאחרי הטיפול במטוס היה לי חום במשך שבוע. הגעתי לרופא משפחה שלא התרשם, אבל המליץ לי לנסוע, ליתר ביטחון, לבדיקה בבית החולים", משחזר שוורץ. "הגעתי לחדר המיון של שמיר־אסף הרופא, ואחרי כמה בדיקות חזרתי הביתה, קצת חלש, אבל לא משהו חריג".
יומיים לאחר ביקורו בבית החולים, אשתו של שוורץ, שושי, שמה לב כי הוא אדיש למתרחש סביבו.
"היא התייעצה מיד עם המוקד של קופת חולים מכבי, ואחרי שמצבי החמיר, והתקשיתי לדבר, המליצו לה להזמין לי אמבולנס, מחשש שאני בעיצומו של אירוע מוחי".
שוורץ פונה באישון לילה לבית החולים, שם הוכנס לסדרת בדיקות מקיפות. את מה שקרה בימים שלאחר מכן הוא אינו זוכר, ומסתמך על מה שסיפרה לו אשתו. "יש לי בלק־אאוט כמעט מוחלט מעשרת הימים שהייתי בבית החולים", מספר שוורץ, "והבנתי שחשדו בהתחלה שיש לי אירוע מוחי".
אחרי שאירוע מוחי נשלל, שוורץ הוכנס לבידוד. "הוציאו לי נוזלים מכל מקום בגוף, כולל מעמוד השדרה, ומצאו שאני סובל מקדחת הנילוס המערבי, וכמו כן מדלקת קרום המוח, שכפי הנראה נגרמה בשל עקיצת היתוש".
בדיקות נוספות שבוצעו בשוורץ, שבאותו הזמן לא יכול היה להזיז את גופו, העלו כי הוא סובל מסיבוך נדיר של הדלקת שגרמה עקיצת היתוש: תסמונת גיליאן ברה.
"הפכתי לשלושת רבעי משותק, כי התסמונת פוגעת במעטפת השרירים, ומורידה אותם לתפקוד ברמה של 20 אחוז, וכך, חסר אונים ומפוחד, שכבתי במשך שבועיים. הרגשתי שכל הגוף שלי בוער, זה כאבים של פצעים פנימיים, הייתי משותק כמעט לגמרי, הראש עובד, הגוף מרגיש מת, כפית לא יכולתי להרים. הרגשתי כמו סמרטוט, ובקושי יכולתי לדבר, כי גם הנשימה נפגעה, בגלל שהשרירים שמפעילים את הריאות נפגעו".
המאבק לעמוד על הרגליים
אחרי שלושה שבועות קשים מאוד, מבחינה פיזית ומנטאלית, כשהוא בבידוד מלא מקרוביו ומהסביבה, הודיעו אנשי בית החולים לשוורץ כי הטיפול התרופתי במחלתו הסתיים, וכי עליו לעבור למסגרת שיקומית.
"יומיים לפני ערב ראש השנה נשלחתי לשיקום במתחם בית בלב בראשון לציון, שם קיבלו אותי בצורה יפה, מה שהקל מאוד על הדאגה המטורפת שהייתה לי לגבי מה יקרה איתי", נזכר שוורץ. "אמנם השתחררתי מבית החולים, אבל מצבי היה קשה מאוד, היו לי לילות ארוכים ללא שינה, והטיפולים גרמו לי לסבל רב, הייתי ממש על סף שבירה.
"כל הזמן הייתי על כיסא גלגלים, משותק, הרגליים לא זזות", הוא משחזר, "אבל למרות הקושי וחוסר הוודאות, החלטתי שאני עושה הכל כדי לצאת מהמצב הזה".
בימים לאחר מכן החל שוורץ בסדרה של טיפולים שיקומיים מתישים: פיזיותרפיה והידרותרפיה (טיפול במים), שתרומתם חשובה, אבל לא מורגשת בטווח הקרוב.
"זה היה נורא, ואני מודה שהיו ימים שרציתי למות, אבל הנה, בשבוע שעבר, אחרי חודשים ארוכים, הצלחתי ללכת כמה צעדים עם הליכון", מספר שוורץ.
על התחושות שליוו אותו בחודשים האחרונים הוא מספר: "זה פטיש חצי טון בראש, משהו שאי־אפשר לתאר, אתה פתאום נמחק והופך לכלום. רגע לפני המחלה הנוראית הייתי אדם חזק שמטפס על מטוסים, ופתאום הפכתי לסמרטוט. ללא אשתי והצוות הנפלא, אני חושב שלא הייתי מחזיק מעמד".
למרות השיפור במצבו הבריאותי, צפויה לשוורץ עוד תקופה ממושכת של שיקום. "כרגע אני פחות או יותר על 40 או 50 אחוז כוח שרירים, ואני צריך להמשיך בטיפולי פיזיותרפיה במשך חודשים ארוכים, זה הכיוון. מצד שני יש אנשים שחוטפים את התסמונת ונשארים משותקים לכל החיים".
החולה ה־29
"בבית החולים אמרו לשוורץ שהוא החולה מספר 29 בישראל שלקה בקדחת הנילוס המערבי, ושהסיבוכים שלה נדירים ולא צפויים, ובגלל זה אי־אפשר להעריך את מצבו בהמשך. שוורץ שומר על אופטימיות, "אני לא יודע אם אוכל לחזור לעבודה עם מטוסים אבל נטעו בי תקוות שאבריא, ויש לי מוטיבציה אדירה ללכת, אז אני מאמין שאצליח.
"עד לפני שבוע העלו אותי במעלון, ועכשיו אני מתחיל לעשות שימוש ברגליים, אז אני מאמין שאגיע לאן שארצה. אני רק רוצה ללכת ומקווה שאוכל לטייל, לנהוג באוטו שלי, דברים פשוטים שכל אחד עושה ביומיום".
קראו גם:
קדחת הנילוס המערבי: מעוף, ליתוש, לבני אדם
קדחת הנילוס המערבי היא מחלה המועברת לבני אדם ולבעלי חיים על ידי עקיצת יתוש שניזון מעופות נגועים. תקופת השיא של פעילות המחלה היא בין החודשים אוגוסט לנובמבר.
במרבית המקרים המחלה עוברת בצורה קלה, אך מאחר ולא קיים נגדה חיסון יש חשיבות רבה להימנעות מעקיצות יתושים. במקרים של מחלה קשה, עלולים להיגרם סיבוכים הנחשבים נדירים, כמו דלקת קרום המוח, או דלקת במוח עצמו.
תסמונת גיליאן ברה, שהיא תגובה לחולשה של מערכת החיסון התוקפת את מערכת העצבים, היא אחד הסיבוכים הנדירים הנגרמים כתוצאה מזיהום חיידקי או ויראלי.
אחת התופעות הראשונות של התסמונת היא תחושת נימול והירדמות הגפיים, וחולשת שרירים ההולכת ומתקדמת בכל שרירי הגוף.
אחת הדרכים לאתר הידבקות בתסמונת היא ביצוע של בדיקת ניקור מותני, והטיפול בתסמונת כולל מתן תרופות בעירוי תוך ורידי, שמטרתן תקיפה של מערכת העצבים על מנת למנוע פגיעה מתמשכת בגוף.
למעלה מ־20 אחוז מהלוקים בתסמונת ימשיכו לסבול ממנה לאורך כל חייהם, דבר העלול לבוא לידי ביטוי בקשיי הליכה עד לשיתוק מוחלט בגפיים, חוסר יציבות, חולשת שרירים ותשישות חמורה.
