גל גינוסר, (25), תושב מודיעין, עבר בחודש האחרון את אחת החוויות המשמעותיות ביותר בחייו עד כה, כאשר בתחילת חודש מאי, בתום תקופה ארוכה של הכנה, הוא הגיע למחוז מלינדי במדינת טנזניה שבאפריקה, ובשליחות עמותת אפריכאן, שהוקמה רק לפני שנה, פעל לחידוש מתחם בית ספר באחד הכפרים הנידחים במחוז, ולהתקנה מורכבת של מערכת לאגירת מים – מצרך נדיר באיזור זה של העולם.
קראו גם:
לאחר חודש של עבודה בשטח, בשיתוף פעולה צמוד עם תושבי הכפר ואנשי המחוז, צוות הפעולה של עמותת אפריכאן עמד במשימה בהצלחה, דבר הגורם לגינוסר ולחבריו סיפוק עצום.
תרומה לחברה
"עוד לא עיכלתי את מה שעברנו פה החודש", הוא מספר השבוע למיינט מודיעין" בשיחה ישירה מהמחוז הנידח, "אבל התחושה נפלאה, שעשינו דבר נפלא, שמשפיע ועוד ישפיע המון על התושבים באיזור המקסים הזה. זה היה פרויקט לוגיסטי מורכב, לא הראשון שהעמותה ביצעה במחוז מלינדי וגם לא האחרון, ואנחנו הכי גאים בעולם להיות חלק מהדבר יוצא הדופן הזה".
גינוסר, שחי במודיעין מאז שהוריו עברו להתגורר בעיר כשהיה בן שנה, מחפש לאורך כל תחנות חייו עד כה, כפי שהוא מעיד על עצמו, לתרום לחברה ולהשתתף בדברים משמעותיים.
הוא התגייס לצה"ל בשנת 2015 ושירת כמפקד בחטיבת השריון. כשהשתחרר נסע לטיול בחו"ל, ובמקביל החליט להגשים חלום ולנסות להתקבל ללימודי רפואה.
בדרך לטנזניה
לפני כשנה וחצי, בעודו מתמיין ללימודי רפואה באחד המוסדות האקדמיים בארץ, החליט גינוסר לחפש מסגרת להתנדב בה.
"נוצר לי פער של שנה לפני תחילת הלימודים וחיפשתי מקום להתנדב בו, ובמקרה פגשתי את רפי רייקר, ממייסדי ומנכ"ל עמותת אפריכאן, שהייתה לי היכרות מוקדמת איתו מתקופת השירות הצבאי", מספר גינוסר. "דיברתי איתו על העמותה שלו, רציתי להבין במה מדובר, וסיפרתי לו שאני רוצה לעזור להם".
כמה חודשים לאחר אותה שיחה בין גינוסר לרייקר, החלו אנשי אפריכאן בתהליך מיונים לגיבוש משלחת חדשה לפעילות במחוז מלינדי.
"הצטרפתי למיונים, וידעתי שאם אני אהיה עם רפי, שהיה חייל שלי בשריון והפך לקצין, אגיע למקום שחשיבות המשימה בו היא גבוהה, וצורת העבודה יסודית ומקצועית", מספר גינוסר. "כל זה קרה בדצמבר שנה שעברה, ולאחר תקופת התארגנות של כמה חודשים המשלחת יצאה לטנזניה בתחילת חודש מאי".
כשהגיע עם חבריו לצוות למחוז מלינדי, הבין גינוסר עד כמה חזקים קשריהם של אנשי העמותה עם אנשי המקום, וזאת על אף התקופה הקצרה בה קיימת ופועלת העמותה באפריקה.
"מה שקורה פה הוא לא יתואר, חיבור מדהים ומרגש עם אנשי המקום, וזה מורגש בכל רגע", אומר גינוסר. "אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מאוד חזק עם האוכלוסייה המקומית. ראש המחוז מדבר איתנו בכל יום על החזון שלו ועל מה שחשוב לו בנושא חינוך ותשתיות, וזה התחבר יופי לחזון שלנו בנושא".
חיבור למים
מחוז מלינדי כולל שרשרת כפרים, חלקם נידחים מאוד, ובשטחם מתגוררת על פי ההערכה אוכלוסייה של כ־30 אלף תושבים.
בתחום השיפוט של המחוז פועלים עשרה בתי ספר יסודיים, ומטרת עמותת אפריכאן היא לשפץ את כולם.
כדי לבצע את העבודה בשטח, נדרש תכנון מקדים יסודי מאוד, בשל קשיים ברורים, כמו מחסור בציוד מכני וכלי עבודה, איתם נדרשים חברי צוותי הפעולה להתמודד.
"בהתאם לתוכנית שהוכנה מראש, כל אחד מאיתנו קיבל תחום אחריות, ונכון לתחילת השבוע הזה, סיימנו את הפרויקט שלנו", אומר גינוסר. "שיפצנו בית ספר שלם, הרסנו מבנה ישן ומסוכן שקרס בו קיר, חידשנו לחלוטין שש כיתות, ותחום האחריות שלי בתוך הדבר הזה היה לנהל את פרויקט אספקת המים לבית הספר, נושא מרכזי בכל פרויקט שהעמותה מנהלת במחוז".
מחפשים ביערות
מיזם חיבור בית הספר והכפר הסמוך למאגר מים קבוע התברר כמשימה קשה עוד יותר ממה שחברי העמותה תכננו.
"במשלחת הקודמת שפעלה בשטח אחר במחוז, פרשו מערכת צינורות שחוברה לברזים, אבל הפעם נתקלנו באתגר חדש, כי בניגוד למה שחשבנו, לא היה מקור מים באיזור שאליו יכולנו להתחבר", מסביר גינוסר.
מדוע?
"מקורות המים באיזור דלים מאוד, ולפעמים קשה ממש למצוא אותם, ובוודאי שלהגיע אליהם בצורה בטוחה. חשוב להבין את המצב ‑ זה עולם אחר. בפרויקט האחרון, לפני שחברי העמותה חיברו את הכפר למים, התושבים צעדו בכל פעם חמישה ק"מ בשביל להגיע למים שהם לא מזוהמים. אין כאן שום היבט של היגיינה. גם בשטח בית הספר, ילד שהולך לשירותים לא שוטף ידיים כשהוא מסיים, פשוט אין איפה".
איזה פתרון מצאתם?
"המחשבה המקורית הייתה לאתר מאגר מים ולפתח אותו עבור הכפר, והפתרונות האחרים שחשבנו עליהם במקביל התרכזו באגירה ושאיבה של מים.
"בשבוע הראשון פה עסקנו בחיפוש מקורות מים ‑ הסתובבנו ביערות ובשלב מסוים הגענו למקור מים, שאותו החלטנו שאפשר לשקם.
חברנו לעמותה מקומית שמנסה שנים לפתח תשתיות מים והתחלנו לשתף איתם פעולה בנושא, אבל מהר מאוד הבנו שמסיבות פוליטיות וחברתיות, עניינים בין קהילות, לא נוכל לעבוד עם מקור המים הזה".
המשבר הקל לא עצר את חברי הצוות מלנסות ולמצוא פתרונות אחרים למצוקת המים של אנשי הכפר ובית הספר, ובתוך זמן קצר הם מצאו פתרון לבעיה.
"החלטנו שהפתרון הכי נכון יהיה לבנות מיכל מים, וזה מה שעשינו, שגם זה לא היה קל כמובן", מספר גינוסר. "יצרנו מיכל מים עצום של 25 אלף ליטר, שבנינו מבטון בשיתוף עמותה מקומית ופועלים מהכפר".
העבודה בשטח, לדבריו, לא הייתה פשוטה. "ביצענו סיעור מוחות, וזה היה לא קל, כי יש בטנזניה מעל 120 שבטים שלכל אחד יש ניבים, ויש שפה משותפת אחת – סוואהילית, ומי שלומד בתיכון לומד אנגלית, כך שזו השפה שדיברנו", מספר גינוסר. "ביום הראשון לעבודה גילינו שיש פועל מקומי אחד שמדבר אנגלית, אז העסקנו אותו כמתורגמן, והוא אפילו הרוויח, כי היה צמוד אלינו ולא עבד קשה מבחינה פיזית".
את בריכת המים הגדולה יצרו חברי צוות העבודה והפועלים המקומיים מחומרים שאיתרו בשטח.
"העבודה היא בכלים ידניים ‑ טוריות ואתי חפירה, ואת המיכל הכנו מ־650 לבני בטון. הכל עשינו בידיים, כולל חפירת בורות ליסודות. זה לקח שבועות ארוכים, אבל עמדנו במשימה בהצלחה, ואנשי הכפר יוכלו למלא את המאגר במים שיובילו למקום".
עזרה לילד במצוקה
במהלך השהות באיזור התוודעו חברי צוות העבודה של העמותה לתושבי הכפר, ובמיוחד לתלמידי בית הספר שחידשו, ומפגשים אלה זימנו לגינוסר רגעים מרגשים מאוד.
"אני לוקח מפה חוויה אישית ומרגשת, משהו שאשא איתי כל חיי", הוא מספר, "שהחלה במפגש עם אחד התלמידים ‑ ילד לבקן. ילדים לבקנים באפריקה עלולים לסבול ממש, בין השאר בשל אמונות ודעות של הקהילה לגביהם, אבל הילד הזה סבל מבעיות נוספות, בעיקר בהיבט הבריאותי. הייתה לו לקות ראייה חמורה, לא היו לו משקפיים, ובחיים הוא לא יצא מהכפר או פגש רופא עיניים. זה היה פחות או יותר הילד הראשון שפגשתי, ואחרי שהבנתי את מצבו החלטנו שחלק קטן מהתקציב שלנו יוקדש לילד הזה.
"גיליתי שבכל חצי שנה מגיע רופא עיניים לאיזור, לעיירה במרחק של שעתיים נסיעה מהכפר בו היינו, והתוכנית הייתה לקחת את הילד לשם".
דגל ישראל מתנוסס
ביום בו אמור היה הרופא להגיע למחוז, הגיעו גינוסר, הילד ואמו למרפאה, ואחרי נסיעה של שעות גילו כי הרופא דחה את הגעתו בשבוע.
"לא התייאשנו, חזרנו לשם אחרי שבוע, הילד עבר בדיקת ראייה, ונאמר לנו שהוא צריך להגיע למרפאת עיניים מסודרת, והמליצו לנו לקחת אותו לאחד מבתי החולים המרכזיים".
בהחלטה ספונטנית, תוך שהוא מסביר לאם ולבנה את המצב, נסעו השלושה אל עיר המחוז, מרחק נסיעה של 12 שעות באוטובוס.
"הילד עבר בדיקות במרפאה, ולמרות בעיה מורכבת בראייה, הרופאים החליטו לא לתת לו מכשירים לשיפור הראייה, אבל נתנו לו הפניה לפנימייה לעיוורים שנתמכת על ידי הממשלה, מעין בית ספר פרטי שעולה כסף", מספר גינוסר.
גם כאן לא אמרו הצדדים נואש, ולאחר סיוע מצד הקהילה המקומית ועזרה של העמותה, הצליח גינוסר להשיג את המימון הנדרש להעברת הילד לבית הספר המיוחד.
"זה היה אירוע סוריאליסטי, שחתם פרק מופלא ומרגש פה במחוז מלינדי ‑ משיפוץ בית הספר, דרך הקמת מאגר המים ועד העזרה לילד המקסים.
"אנחנו נמצאים באחד המקומות הכי עניים בעולם ומצד שני אלה האנשים הכי שמחים שפגשתי בחיים, מרוצים ממה שיש"
"החודש הזה היה חוויה אחת אדירה, בה הבנתי המון, כמו למשל שאין שום קשר בין כסף לאושר", מספר גינוסר. "אנחנו נמצאים באחד המקומות הכי עניים בעולם, אין להם דבר כזה 'כסף' ‑ הם חיים בבית עץ, אוכלים מה שהם מגדלים, ומצד שני אלה האנשים הכי שמחים שפגשתי בחיים, מרוצים ממה שיש".
ואיך זה מרגיש להיות שם כישראלי?
"מילא ישראלים, יש פה אנשים שלא ראו אדם לבן בחיים שלהם, אבל הנוכחות שלנו מחזקת מאוד את הקשר בינינו, ברמה שאחרי שבועיים הדגל מתנוסס על אופנוע של אחד התושבים, ועל אחד הקירות בבית הספר ששיפצנו ציירנו דגל ישראל. הקשר בין המדינות התחזק, זה לגמרי מורגש".
אפריכאן ‑ למען הטנזנים
הרעיון להקמת עמותת אפריכאן עלה לפני כשנתיים, על ידי קבוצת קצינים משוחררים מצה"ל שטיילו בצפון טנזניה במהלך הטיול הגדול שלאחר השירות הצבאי, והתוודעו למצבם הקשה של קבוצת כפרים במחוז מלינדי שבמדינה.
בשנת 2021 הוקמה העמותה, ששמה לה למטרה להתמקד בשיפוץ בתי ספר ובבניית תשתיות מים ראויים לשתייה באיזור המחוז. בראשה עומדים רפי רייקר, טל אנגלנדר ועידן ארד.
העבודות בשטח מבוצעות בשנה האחרונה בשיתוף פעולה מלא עם התושבים המקומיים, בראשם אליה מסומבה, תושב המחוז, שלאחר סיום לימודיו האקדמיים החליט להקדיש את חייו לקידום הקהילה בה נולד וגדל.
את המימון להוצאת משלחות העבודה ואת התקציב לביצוע המשימות בשטח מגייסים אנשי אפריכאן בקמפיינים שונים לגיוס המונים, המופיעים באתרים שונים ברשת.
עוד חדשות מודיעין
