חגי תשרי מוכרים ביהדות כימים של חשבון נפש, תקופה של התבוננות פנימית אל תוך עצמנו. גם מי שאינו דתי או מסורתי, מתחבר לגישה של בחינה פנימית של מעשיו, ומי שעסוקה בכך מאוד בימים אלה, היא עידית שלו, 56, תושבת המושב גמזו הסמוך למודיעין.
שלו, נשואה, אמא לשבעה וסבתא ל־11 נכדים, ידועה ברחבי הארץ כאחת מתלמידותיה של הרבנית ימימה אביטל, שהלכה לעולמה בשנת 1999, והיא הפכה בשנים האחרונות לדמות מוכרת המעבירה מדי שבוע לאלפי נשים תושבות איזור מודיעין ושאר חלקי הארץ שיעורים שבועיים העוסקים בהכרת עולם הנפש והחשיבה ההכרתית, שמה של התורה אותה פיתחה אביטל.
מחילה, ושנה חדשה
אחת לשבוע, בשעת ערב, מקיימת שלו שיחת זום רבת משתתפות, בה לוקחות חלק מאות נשים, מכל הגילים, המבקשות, באמצעות שלו, ללמוד את תורתה של אביטל, להתחבר מחדש למי שהן, להכניס ערך לחייהן, ולמלא את עצמן באנרגיות חיוביות. "מ־א' אלול ועד יום כיפור, אנחנו מבצעות 40 ימים של מחילה, לעצמנו, לגוף שלנו, למישהו שפגע בנו", מסבירה שלו, "ואלה ימים מורכבים מאוד עבור כולנו. אנחנו מרכזות בימים אלה מאמצים בנושא הזה, ויש דברים מרגשים מאוד שקורים, זו תקופה מיוחדת מאוד בשנה.
קראו גם:
"נשים שמספרות לי על מחילה שהן חוות, כולל על מקרים שהן סחבו איתן במשך שנים רבות. אנחנו פשוט מתנקות, מתחילות את השנה החדשה בצורה טובה ושלווה יותר".
בשיעור השבועי של שלו משתתפות, לסירוגין, קרוב ל־3,000 נשים, מספר גדול במיוחד, המעיד אולי על אופיה המיוחד ועל גישתה החיובית והמקרבת, ולדבריה, הדבר קשור בתהליך האישי שהיא בעצמה עברה.
מפגש בגלל הילד
היא גדלה כילדה דתיה, אולם נסיבות חייה הובילו אותה, הלוך וחזור, לכיוונים שונים. "גדלתי בדרום אפריקה עד גיל 12, ואני חושבת שלגדול בגולה יצר אצלי איזו התמודדות מיוחדת עם התחושה של זרות במקום אחר", היא אומרת. "חזרנו לארץ בגיל הנעורים, לפתח תקווה, למסגרת חינוך ממלכתית‑דתית, ולמרות שלמדתי בדרום אפריקה בבית ספר יהודי, זה לא הרגיש פה אותו הדבר".
"בגיל 15 עזבתי את הדת, הפכתי לנערה חילונית, התרחקתי מהדת, התגייסתי לצבא ובאמצע השירות התחתנתי עם אמיר שלי, שהיה שכן שלי בפתח תקווה".
נישואיה לאמיר הובילו את התא המשפחתי שלהם לדרך חדשה, שונה מזו בה גדלה שלו. "בתוך שנתיים נולדו לי שני ילדים, ועברנו לגור בתל אביב ליד הים, מאוד יאפי. ככה גידלתי שני ילדים קטנים, בחיים הכי תל‑אביביים", היא מספרת, "ובתוך כל הדבר הזה הייתה לי חברה טובה שסיפרה לי שיש אישה מיוחדת שיודעת לרפא ילדים, ולנו היה ילד אסמתי. היא התכוונה בעצם לימימה".
"הגעתי לימימה לריפוי אנרגטי, ובשלב מסוים היא אמרה לי: 'אני לא מרפאה את הילד שלך', והוסיפה שאני צריכה לבוא וללמוד אצלה במכון הלימוד. היא הבינה כנראה, משיחה קצרה, שלסטרס שלי יש השפעה על הבן שלי, על בעיות הנשימה שלו. זה היה המפגש הראשון שלי איתה".
שלו, שבאותו הזמן למדה באוניברסיטה, כלל לא הייתה מחוברת לרוחניות, אבל החליטה לתת הזדמנות למהלך. "התחלתי ללמוד אצל ימימה, ובתור חילונית תל אביבית הדת הפחידה אותי, אבל בכל זאת התחלתי ללמוד, כחלק מקבוצה, אחת לשבוע".
השיעורים שעברה שלו היו לפי שיטת הלימוד הייחודית, מפגשים בני שלוש עד ארבע שעות, במהלכם כתבו התלמידות טקסטים שהוכתבו להן על ידי אביטל. "כל זה קרה כשהיא לא מולנו. היא יושבת חצי קומה למעלה, זו הייתה השיטה שלה, כי היא חשבה שכשמביטים עליה זה חוסם את הקשב של התלמידים, אז היא העדיפה להסתתר", מספרת שלו.
ומה בדיוק לומדים שם?
"המון, וזה מתחבר מאוד ליהדות ולתפילה, כמו כשעוצמים עיניים כשמתפללים. קרה לי משהו מיוחד ‑ ברמה הלימודית לא הבנתי כלום, זו הייתה שפה לא קלה, דברים שבעבר לא היו קיימים מבחינתי. אבל עם כל התחושה המוזרה הזו בשלב הראשון, ראיתי שהיא 'רואה' מציאויות שאינן גשמיות. היא קלטה משהו מעבר למשהו שאנחנו רואים. הרגשתי שלמרות שאני לא מבינה בדיוק מה קורה, יש שם סוד שכדאי להיות בו, וזה הרבה בגלל האישיות שלה".
השיעור הראשון
לאחר תקופה לא קצרה של לימודים, קיבלה שלו טלפון מפתיע ממורתה. "היא התקשרה ואמרה לי שהיא קלטה שהבנתי טוב את השיעור האחרון, וביקשה שאעביר את תוכנו לקבוצה אחרת", משחזרת שלו בהתרגשות, "וזה אכן קרה. למרות שהייתי נרגשת מאוד, דברים פשוט זרמו. יש משהו בחומרים האלה, בעומק, שעוסקים בדרך של לאהוב את עצמך ולקבל את עצמך, אבל בהקשר רוחני, כי אחרי הכל נבראת ואתה שייך לסדר קוסמי מופלא.
האובדן, והדרך החדשה
על אף שהגיעה מרקע חילוני, בהשראת מורתה, החלה שלו לעבור תהליך דתי. "כל מה שמדברים עליו מקבל זהות יהודית", היא אומרת, "כי אתה מבין שיש פה סדר, זה לא מקרי, יש פה 'תפאורה' עם כל מיני דברים מגמתיים, כדי שאתה תהיה שותף לאיזשהו מהלך, זה הרעיון".
ואיך היה עבורך המעבר החד הזה?
"תוך כדי התהליך, נראה לי טבעי לאמץ דברים של מסורת ודת, בלי לחשוב יותר מדי, כמו מתאמנת ביוגה שמחליטה לא לאכול בשר כדי שהגוף שלה יהיה קל ונוח, זה משהו שהוא חלק ממה שאתה עושה".
באותה תקופה חוו שלו ובעלה משבר זוגי חמור, שגם השפיע מאוד על חייה. "נפטר לנו ילד בגיל שבעה חודשים כתוצאה ממוות בעריסה. זה קרה לפני 26 שנים, זה היה מטלטל ממש", היא אומרת. "הבנתי שיש לי נשמה שנמצאת במקום רחוק ואני צריכה להתחבר אליה, הבנתי שאני רוצה דברים עם זהות דתית יותר, למרות שלבעלי לקח שנים רבות להתחבר אליי".
כמה שנים לאחר אובדנה הפרטי, נפטרה מורתה האהובה, ושלו החליטה להקדיש את עצמה לגישה שלמדה ממנה. "היה לי ברור שאני הולכת ללמד את מה שקיבלתי ממנה", מספרת שלו, "והתחלתי עם שלוש בנות והתקדמתי מהר, כשיש לי היום 3,000 נשים בערך שרשומות במערכת".
השיעור השבועי
ה"מפעל המרכזי", כפי ששלו עצמה מגדירה אותו, נקרא "השיעור השבועי", והוא מתבצע, באופן וירטואלי, אל מול מאות התלמידות שלה. "זה מתנהל מאולפן קטן בבית, משם אני משתפת במידע, ובמהלך השיעור השבועי הזה אנחנו דנים בנושאים שונים: בריאות, הורות, ילדים", היא מסבירה. "הבנות שואלות שאלות, מקבלות מענה, זו שעה אונליין, ולאחר מכן, במייל, הן מקבלות הקלטה של המפגש, מעין סיכום, ותרגילים. זה נראה מאוד פרקטי, אבל כמובן שיש פה אלמנט רוחני, זה מה שמניע נשים לחיות, ואיך לחיות".
על אופייה של קהילת השיעור השבועי מספרת שלו: "זו קהילה של ממש עם דף פייסבוק ואינסטגרם, ויש בינינו שותפות ושיתוף וכל אחת יכולה לשמוע וללמוד כמה שבא לה ובאיזה כלים שמתאים לה".
על איזה כלים את מדברת?
"לומדים זוגיות למשל, מה שייך לי ומה לא, אחד הדברים המרכזיים הוא שאני לא יכולה 'לתקן' את הבעל שלי, אלא רק להאיר דברים מסוימים, וזה מביא המון כוח וחוזק לזוגיות. דבר נוסף בלימוד הוא שאנחנו אימהות 'גננות' ולא אימהות 'נגריות'. אנחנו לא מהנדסות את הילדים שלנו, אלא מפקחות ומשגיחות כדי שיממשו את הפוטנציאל שלהם".
ומה המטרה שלך בעצם בכל התהליך הזה?
"אני רוצה שכל אחת תוכל ללמוד ולקדם את עצמה בחיים, ולהיות שלמה עם עצמה, זה ממש מפעל החיים שלי, אין סיבה שאישה לא תוכל לשדרג ולפתח את עצמה".
שיטת ימימה
המורה ימימה אביטל (1929‑1999), פיתחה תורה המכונה "לימוד חשיבה הכרתית" או "שיטת ימימה" – שיטה קבלית מיסטיקנית, לה הקדישה את מרבית חייה הבוגרים.
היא נולדה במרוקו, עלתה לישראל, למדה תואר ראשון בספרות צרפתית ותואר שני בפסיכולוגיה, החלה להעניק טיפולי ריפוי, הילינג, בביתה שבתל אביב, ובשנת 1987 הקימה בביתה את "מכון מעיין", בו הפיצה את תורתה עד ליום פטירתה.
היא העבירה את שיעוריה הרחק מעיני תלמידיה, והסבירה כי היא עושה זאת כדי שלא יאדירו אותה, ועל מנת למנוע את התלות בינה ובין התלמידים, כדי שיוכלו להתרכז בעבודה הפנימית שעליהם לעשות.
תורתה כוללת רכיבים מתחום הפסיכולוגיה והקבלה, והיא מבקשת לקרב את התלמידים את "המהות האמיתית, אל הטוב שבאדם, ולשמחה", להעניק כלים לחשיבה הכרתית, ולקרב את האדם אל עצמו.
זמן תיקון
פרט לפעילות השיעור השבועי, מקיימת שלו גם פגישות פרונטליות, קבוצתיות, הנערכות בחדר הממוקם באורווה בחצר בית המשפחה. וברוח ימים אלה, מקדישה שלו זמן גם לדון בסוגיות המטרידות את החברה בישראל בחודשים האחרונים. "לימימה יש גישה ששום דבר לא נוצר יש מאין. דברים נחשפים, ולכן התפיסה שלפעמים אנחנו נכנסים למקומות שמחייבים אותנו בטיפול", אומרת שלו. "זה רלוונטי למה שקורה עכשיו בחברה הישראלית. אי אפשר להחזיק את מה שהתפרץ, יש משבר כי המרקם הקודם לא עובד, זה נחשף כי 'אי אפשר יותר'".
אז מה העצה שלך לתיקון המצב?
"צריך להתייחס לזה כאל זמן לתיקון, ובכל מקרה הפירוש הוא שלנו, אז אני חושבת שאנחנו מספיק חזקים כדי לבדוק הכל".
"אחד העקרונות החזקים של ימימה, שכל רגע הוא רגע לדיוק, וזה ממש מתאים לראש השנה. כל העניין של התפתחות הוא 'לאן אתה הולך', מבט קדימה אל משהו חדש. התקדמות מתקנת באופן אוטומטי את התקיעות, שנה חדשה יורדת עלינו, אופציה חדשה, כוח אמיתי שהוא חזק מאיתנו, ואנחנו נקיים ופתוחים לקבל את מה שמחכה לנו ‑ נקודה חדשה ומרעננת להיאחז בה. אפשרות למשהו חדש, נקי וטהור, אופציה שהיא הרבה יותר יעילה עבורנו, לתקופה משודרגת ומחזקת".
