בפינה פסטורלית ומנותקת מהמציאות האכזרית, בין יער שמן לכפר דניאל, פועל כבר כמעט 30 שנה מקלט הקופים הגדול ביותר בעולם. בשטח שמשתרע על 80 דונם חיים להם בשלום כ-880 קופים, אך מאז מלחמת 'חרבות ברזל' התגייס המקום שמציל חיות שעברו ניסויים ונסחרו באופן לא חוקי, להציל גם חיות שנמלטו מאימת המלחמה בצפון ובדרום.
זה התחיל עם כמה יונים ותוכים, המשיך לעדר של תרנגולי הודו שהיו מיועדות לאכילה ואפילו לכמה למורים, שהופתעו לגלות שהם אינם לבד בעולם. היום כשהמקלט עולה על גדותיו ועתיד לקלוט גם בעלי חיים מעזה, חברי העמותה קוראים לציבור לסייע, לתרום או ליהנות מסיור בתשלום שיסייע בתחזוקת המקום. "אנשים לא מבינים כמה סבל מסתתר מאחורי סרטון חמוד של קוף עם בגדים וצלחת".
"קלטנו קופים במצב גרוע"
בימים אלו במקלט לקופים מנסים להשתלט על כמות יוצאת דופן של בעלי חיים, אבל בשגרה הוא ממלכתם של הקופים. "חשוב לדעת שאנחנו לא פינת חי או גן חיות, אל תצפו לליטופים או תרגילים", מספר המדריך עומר פולנסקי, שהגיע למקלט בגיל 13 ומאז נשאר שם. "המקום הזה הוא מקלט והשאיפה שלנו היא שהקופים יחיו כאן כמו בטבע. הגעתי לכאן במסגרת מחויבות אישית ומאוד אהבתי את המקום, התנדבתי ובהמשך גם התחלתי לעבוד כאן, אני כבר 17 שנה במקלט, אנחנו מנקים, מאכילים, בונים לקופים מתקנים ומסייעים לחדשים להשתלב".
כיצד הקופים הגיעו לכאן?
"כל הקופים מחוות מזור הגיעו לכאן (חווה לריבוי קופים למטרות ניסויי שנסגרה) יש כאן קופים ממעבדות ניסוי, קופים שנרכשו בשוק השחור וחיו בבתים פרטיים וקופים מפינות ליטוף ישנות, כי היום כבר לא מחזיקים קופים בפינות חי. יש כאן הרבה קופים שהגיעו במצב גרוע. בבו היה קוף שראינו בטיקטוק, מישהי הצטלמה והעלתה סרטונים שלו ומהר מאוד המשטרה הצליחה לאתר אותה. כמובן שהחרימו אותו והוא הגיע אלינו ממש תינוק, זה גיל בו קוף רק רוצה לחבק את אמא שלו. אבל כל הקופות מהמין שלו סרבו לקבל אותו אז החלטנו לנסות וחיברנו אותו לקוף מבוגר בשם יונס, זה היה מדהים, ברגע אחד יונס אימץ אותו לחיקו ומאז הם מתפקדים כבן ואב.
"גם קופי ניסויים מגיעים במצב נורא, הם סובלים בהתקפי זעם, מרביצים ונושכים אחרים ואת עצמם, תולשים שערות ומתקשים לתפקד בחברה. היה מקרה בו מבקר שאל אותי על קוף ניסויים בשם פוקי, אמר שהוא עבד במעבדה בה הקוף עבר ניסויים במח והוא ממש שנא אותו כי הקוף כל הזמן היה עצבני, נשך ושבר דברים. אמרתי לו שאין לי מושג על מה הוא מדבר, פוקי שלנו הוא קוף רגוע, חביב ואהוב על כולם, כמובן שסירבתי להראות לו את פוקי, כי זה עלול היה להחזיר לקוף זיכרונות, אבל זה רק מעיד על הנזק העצום שנגרם לקופים שאינם מטופלים כראוי. אגב, זה קורה לפעמים, אנשים שהיו מעורבים בניסויים באים לכאן, זה לא עושה טוב לקופים".
"הוזעקנו לפנות לולים"
מאז התפרצות הקורונה הסחר הלא חוקי בבעלי חיים חוגג, כאשר בקבוצות רבות בטלגרם ניתן למצוא שוק שחור של בעלי חיים למכירה, רבים מהם קופים. "אנחנו המקום היחיד בארץ שמקבל קופים, לפעמים אחד העובדים רואה מודעה ברשתות החברתיות ופונה למשטרה, לפעמים הם פונים אלינו. קוף צריך לחיות חת כיפת השמיים, עם בני מינו ובשטח גדול ופתוח, עם תזונה וטיפול נכון.
"כמעט כל קוף שחי בבית פרטי מגיע עם סכרת, כי הבעלים חושבים שהם אוכלים רק בננות ולא מספק להם את הגיוון הנכון. קופים גם צריכים המון עניין ואנשים פרטיים לא יודעים איך לספק להם את זה אז הקופים משתגעים, צורחים בלי סיבה והורסים הכל. כבר היו מקרים של אנשים שהביאו לנו קופים כי לא הצליחו להתמודד עם הבלגן שהם עשו להם בבית, ממש אמרו 'קחו אותו ממני'. בגלל זה יש המון מודעות של קופים, מי שקונה מבין שעשה טעות ומיד מנסה למכור".
כשהמלחמה פרצה פולנסקי מודה שהקופים לא התרגשו. "הם לא הבינו מה המשמעות של האזעקות והבומים, גם כשהתחלנו לקלוט חיות הם לא התרגשו, הם חיים בעולם משלהם".
כיצד החיות מעוטף עזה הגיעו אליכם?
"רובם הגיעו מפינות חי שפונו בקיבוצים, שטף לא מוגדר של בעלי חיים שהציף את המקום תוך ימים אחדים. המון תוכים ויונים, לשמחתי בהתחלה רוח ההתנדבות היתה בעיצומה והמון אנשים באו לעזור ולבנות להם מקום מגורים כי מקלט לקופים לא מתאים לבעלי כנף. הגיעו גם יענים, עיזים, ו-40 ארנבים, לארנבים מצאנו בתים מאמצים. הגיע גם ארנב חמוד של משפחה שפונתה ולא יכלה לקחת אותו למלון, אגב, הם עדיין מבקרים אותו.
"הזעיקו אותנו לפנות לול תרנגולי הודו שהיו מיועדים לפיטום ומאכל, בניגוד לשאר החיות הן כבר לא ישובו לביתן, כך שהן זכו בגורל הרבה יותר טוב כאן. הביאו לנו גם שני למורים מפינת חי, היום ברוב הפינות חי כבר אין קופים, כך שזה יצא מעולה ואני מקווה שאלו הקופים האחרונים בישראל שחיו בפינת חי כי זה לא הוגן להחזיק רק 2 קופים, הם צריכים לחיות בקבוצה".
כיצד החיות מגיבות לאזעקות ורעשי הטילים?
"כל אחד מגיב אחרת, לקופים זה פחות מפריע אבל בגלל שהיו בהתחלה המון אזעקות בלילה זה העיר אותם וראינו אותם ביום מאוד עייפים ומחפשים פינה לנמנם, זה לא אופייני להם. אבל החיות כאן למדו לחיות יחד, יש לנו כמה חיות אחרות עוד מלפני המלחמה ונראה שכל מין מצא את מי שהכי דומה לו, העיזים נצמדו ליעלים, הטווסים לתרנגולי הודו, כולם למדו לחיות יחד".
פחות סיורים, יותר הוצאות
המלחמה והחורף פגעו קשות בתדירות הסיורים במקום, מקור ההכנסה היחיד שאינו מתרומות או תמיכה ממשלתית, ובמקלט קוראים לציבור לשוב. "צריך להבין שזה מרכז הצלחה וחינוך, אין כאן טריקים או ליטופים, אלא סיורים, יצירות, מתקני משחק וגם למידה. חשוב שאנשים ידעו שקוף אינו חיית מחמד, לא מצטלמים עם קוף על הכתף, גם לא בתאילנד או באיזה גן חיות מרוחק, הם עוברים סבל עצום כדי לעשות את כל הטריקים שאתם רואים".
קראו גם:
כשהמקלט הוקם בשנת 1996 על ידי ד"ר תמר פרדמן, מייסדת עמותת "מקלט הקופים הישראלי" היא קיוותה שתוך עשור הוא ייסגר אך המציאות רק הולכת ומחמירה. "זה מאוד עצוב, תאורטית לא צריך להיות קוף אחד בחלק הזה של העולם", מסבירה ד"ר פרדמן, "אנחנו כבר שנים מצילים קופים שהוברחו, שמוחזקים בעסקים קטנים, במעבדות, במקומות קשים, אבל ההנחיות שונו, אין יותר הרבייה של קופים, אין יותר אחזקה בפינות חי, אנחנו מקפידים לבצע פעולות כדי למנוע מהם להתרבות.
בתאוריה לא אמורים להיות קופים בישראל, אבל בפועל המקלט הולך וגדל. הסחר בקופים פורח מאז הקורונה, הרשתות החברתיות הפכו את זה לזמין וקל וכך הם ממשיכים להגיע לישראל. מספיק אדם אחד בקמבודיה שצד קוף, מעלה כמה סרטונים שלו עם בגדים יושב לאכול והוא כבר גורף מיליונים, כשאף אחד לא נותן את הדעת לכך שבשאר שעות היממה הקוף הזה עובר ייסורים וחי בקופסא. לכן עכשיו כמו תמיד חשוב לנו להמשיך להציל את הקופים.
"העלויות גבוהות, אומנם יש תמיכה מהמדינה אבל יש הרבה פחות סיורים, אנחנו עובדים בצוות של 8 אנשים, שעובדים כמו מטורפים וכולנו עוברים תקופה לא קלה. במקביל אנחנו גם נערכים לשלב שבו נוכל לקלוט עוד חיות מעזה, כי כבר ידוע לנו שיש שם קופים במצוקה בבעלות פרטית ובפינות חי שנזנחו. גם מהשוק השחור בירדן קלטנו קופים, זה לא המקום הטבעי שלהם".
