בשבוע שעבר, אחרי למעלה משני עשורים של פעילות עניפה למען לקויי הראייה והעיוורים ברחבי הארץ, זכה אלי שרוני (67), תושב מודיעין, לכבוד לו הוא ראוי, כשקיבל עם עוד 39 פעילים חברתיים בישראל אות הוקרה מטעם מפעל הפיס על פעילותו הקהילתית יוצאת הדופן.
קראו גם:
כשהוא נרגש מאוד מהבחירה בו, מבטיח שרוני כי פעילותו במסגרת עמותת פעול"ה (פותחים עיניים ולב לצורכי העיוורים), אותה ייסד, וכוללת טיולי אופניים משותפים לעיוורים ולרואים ופעילויות רבות לקידום המודעות לאוכלוסייה זו, תימשך ותתרחב.
"אין דבר מספק ומרגש ממה שאנחנו, מתנדבי ופעילי העמותה, עושים מזה שנים רבות, והחיבורים שנוצרו בינינו לבין אלפי אנשים, עיוורים ורואים, הם משהו שאי־אפשר להסביר במילים", אומר שרוני. "החיוך, הכיף, החיבוק, החברותא, אלה דברים בעלי ערך רב. זה נותן לנו המון, והלוואי שנמשיך בכך עוד שנים רבות".
על סוסים וכלבים
החיבור הראשוני של שרוני לעולם לקויי הראייה והעיוורים התרחש די במקרה, לפני 21 שנים, בשעה שהוא הזדמן למרכז לכלבי נחייה לעיוורים ביישוב בית עובד שליד נס ציונה.
"גרנו אז בחולון, והבת שלי רצתה לרכוב בחוות סוסים בפרדסים של בית עובד, וכדי להעביר את הזמן כשהיא רוכבת, נכנסתי למרכז כלבי הנחייה", נזכר שרוני. "מאחר שגם לנו היה בבית כלב מסוג גולדן רטריבר, התרשמתי מאוד ממה שנעשה במרכז שמכשיר כלבים לסיוע ללקויי ראייה ועיוורים, והחלטתי שאני רוצה להתנדב שם".
שבועות ספורים לאחר שביקר במקום לראשונה, הפך שרוני למתנדב קבוע במרכז וגייס מתנדבים נוספים שסייעו לחברי המרכז, אנשי צוות ועיוורים.
בשלב מסוים, לאחר שקיבל אופניים חדשים והגיע איתם למרכז, עלה אצל שרוני הרעיון לנסות לקיים רכיבות משותפות עם עיוורים בשטח הפתוח המקיף את מרכז כלבי הנחייה.
"אז עוד לא היו לי אופני טנדם המיועדים לשני רוכבים, אבל הגעתי יום אחד עם אופניים רגילים, ואחד החבר'ה ביקש לעלות ולנסות לרכוב, וזה מה שעשינו", מספר שרוני, "הוא רוכב ואני רץ לצידו ומכוון אותו, וזה היה מדהים".
חוויה זו הובילה את שרוני ליצור קשר עם אנשי עמותת "אתגרים", הפועלת לשילוב אוכלוסיות מוגבלות בפעילות ספורט, וזמן קצר לאחר מכן כבר הצליח להשיג כמה זוגות של אופני טנדם והביא אותם אל מרכז הנחייה.
באופניים וברגל
טיולי הרכיבה המשותפים בשדות שבין בית עובד לחוף פלמחים התרבו, ושרוני החליט להרחיב את הרכיבה המשותפת למקומות שונים באיזור המרכז.
"נושא הרכיבה המשותפת התפתח ממש ככה, תוך כדי ההבנה שלקויי ראייה ועיוורים לא יוצאים הרבה מהבית, ולכן הרחבנו את הפעילות המשותפת לתחומים אחרים", מספר שרוני. "התחלנו להוציא את החבר'ה לצעדות בכל הארץ. היינו מארגנים אוטובוס כתרומה מכל מיני חברות ויצאנו לטיולים ולצעדות, אנחנו והמתנדבים, כולל אירית אשתי היקרה, העיוורים וכלבי הנחייה".
את הסכום הנדרש להמשך הפעילות, עוד לפני הקמת העמותה, גייסו שרוני והמתנדבים באירועים בהם השתתפו.
"הקמנו דוכני הסברה על עולם לקויי הראייה והעיוורים בכל מקום אליו הגענו וקידמנו את המודעות לכלבי נחייה, למשפחות אומנה שמגדלות גורי כלבים ולנושא לקויי הראייה", מספר שרוני, "וכך התגלגלנו ממקום למקום והעברנו את המסר של דאגה לצורכי הקהילה הזו".
בשנת 2009, כששרוני ובני משפחתו עברו למודיעין, העלו המתנדבים שסייעו לשרוני את הרעיון להקים עמותה, וכך נולדה עמותת פעול"ה, שלהקמתה היו שותפים רוני אליהו, עיוור, וטל פילברג.
שיאצו ורפלקסולוגיה
הקמת העמותה דחפה את שרוני ושותפיו להרחיב את פעילותם עוד, ובשלב הראשון הם בחרו לפעול להעלאת המודעות לצורכי קהילת לקויי הראייה והעיוורים.
יוסי אליהו: "אני כבר 11 שנה בעבודה וזה הרבה בזכות אלי. הפעילות בעמותה פתחה לי את העולם"
"הסתערנו על כל החזיתות והתחלנו במפגשי הסברה בבתי ספר יסודיים", מספר שרוני, "והגענו באותן שנים למאות מוסדות חינוך, ממרום גולן בצפון ועד אילת, כשבכל פעם הגענו עם עיוורים והכלבים שלהם והילדים היו לומדים על הנושא".
השלב הבא שקידמו אנשי עמותת פעול"ה היה שילובם של לקויי ראייה ועיוורים בתחום התעסוקה, נושא מורכב בשל המגבלה הפיזית ממנה הם סובלים.
מי ששיתפו פעולה עם שרוני היו אנשי מכון וינגייט בנתניה, שהכשירו מטפלים הוליסטיים בשיאצו ורפלקסולוגיה, מבין העיוורים ששרוני הכיר.
בתיווך העמותה החלו בוגרי הכשרות אלה לעבוד ברחבי הארץ ולהעניק טיפולים הוליסטיים, בשלב ראשון לחברות גדולות שעם בעליהן יצר שרוני קשר.
"זה התחיל בצורה מצומצמת, אבל היום אנחנו מפעילים המון בעלי תעודות עיוור שמעבירים טיפולים לעובדים בארגונים שונים, ובעקבות החיבור הזה נוצרו קשרי מטפל ומטופל בין מטופלים למטפלים, וזה דבר מדהים", אומר שרוני. "יצרנו מעגל עבודה לאוכלוסייה שבדרך כלל לא יכולה לעבוד בעבודות כאלה בגלל המגבלה שלה לכאורה, שהיא כמובן לא מגבלה, והם קיבלו מאיתנו לא רק שכר שהתקבל כתרומה מאותן חברות עבור הטיפולים, אלא גם קהל לקוחות משלהם".
איך מעבירים הילוך
סניף פעול"ה במודיעין הפך לנקודת יציאה לטיולים עירוניים וטיולי שטח באופני טנדם – גולת הכותרת של פעילות העמותה, בה משתתפים מדי שבוע עשרות לקויי ראייה ועיוורים ומתנדבים רואים.
מדי סוף שבוע יוצא ממחסן במתחם ליגד סנטר במודיעין רכב מיוחד שאליו מחובר נגרר גדול ועליו 20 זוגות אופני טנדם, שהראשונים שבהם נתרמו לשרוני לפני שנים על ידי ארגון "ליונס".
הרכיבה על האופניים מצריכה הדרכה מוקדמת ולא מעט אימון, שכן מדובר ברכיבה, לעתים בתנאי שטח לא פשוטים, של שני רוכבים יחד, כשלרוב הרואה רוכב מקדימה והעיוור מאחור, מדווש ודוחף.
"ההדרכה מתבצעת באופן פרטני אחד על אחד, לרוכב מקדימה ולרוכב מאחור, כמו למשל איך לקחת סיבוב כדי לא להשאיר את הרוכב האחורי על ענף או עמוד תאורה", מתבדח שרוני. "זה כמו לעבור מנהיגה על רכב פרטי לסמיטריילר. צריך ללמוד איך להתנהל מבחינה טכנית, מתי להעביר הילוך ואיך לא להתנדנד באמצע הדרך כדי לא לגרום לנפילה".
על אף הקושי הפיזי והחשש, רשימת הרוכבים לטיולי סוף השבוע גדולה מאוד, ובמשך השנים מגיעים רוכבי ומתנדבי העמותה לאירועי רכיבה גדולים בכל הארץ.
"יש משהו מדהים ברכיבה הזאת, חיבור בין אנשים והיכרות עמוקה בין רואים לעיוורים. זה משהו שאי־אפשר לתאר, התעלות רוח של ממש", אומר שרוני.
חלום שהתגשם
בחודש ספטמבר, לאחר החגים, צפוי להתחיל בפארק ענבה שבמודיעין חוג חדש לרכיבה על אופני טנדם, מיזם ששניים מחברי מועצת העיר, עמיעד טאוב ואלעד שמעונוביץ', סייעו לאנשי פעול"ה לקדם, ושרוני מגדיר את הרגע הזה "חלום שהתגשם".
בנוסף, ממשיך שרוני להפעיל באופן קבוע מפגשים ללקויי ראייה ועיוורים ולעזור להם בכל תחומי החיים – החל מקורסי מחשבים, דרך לימוד כיצד להפעיל מכשירי טלפונים ניידים חכמים ועד הכרה של נושאים שונים שאינם מוכרים להם בשל המגבלה ממנה הם סובלים.
אלי שרוני: "יש בישראל 25 אלף בעלי תעודת עיוור, ולרובם אין פעילות פנאי, ומה שאנחנו מעניקים להם נותן להם המון"
"זה מעסיק אותי במרבית שעות היממה, אבל אני מקבל הרבה יותר ממה שאני נותן", הוא אומר, "למשל כשאני רואה את המורכבת יורדת מהאופניים ומחבקת את המוביל, כשאני רואה מטופלת מודה למטפל עיוור, לא צריך יותר מזה".
חוויה מתקנת
יוסי אליהו (60), עיוור מלידה, הוא אחד הפעילים המרכזיים בעמותה, וההצטרפות לפעילות שינתה את חייו.
"עד להקמת העמותה הייתי מובטל מעבודה והצטרפתי אליהם כרוכב אופני טנדם, ובהמשך השתלבתי כמרצה בצוות המרצים בבתי ספר", מספר אליהו. "בשלב מסוים סיימתי קורס מקצועי מטעם משרד הרווחה ואלי היה זה שבא איתי לראש עיריית רמת השרון, עיר מגוריי, ודאג שאעבוד. הוא בולדוזר אמיתי. אני כבר 11 שנה בעבודה וזה הרבה בזכות אלי. הפעילות בעמותה פתחה לי את העולם. עד אז ישבתי בבית ולא עשיתי הרבה, ומאז גיליתי עולם חדש, קיבלתי אפשרות לבצע דברים שלא חשבתי שאוכל לבצע".
גם סיגל רובין (50), עיוורת, מודה שהפעילות בעמותה היתה נקודת מפנה עבורה.
"התחלתי לעבוד במפגשי הסברה בבתי ספר ובחרתי בכך מכיוון שכילדה לא דנו בנושא קבלת השונה וסבלתי מאוד, והחלטתי להפוך את הפעילות שלי לחוויה מתקנת", היא אומרת. "מהר מאוד, כשראיתי איך התלמידים מגיבים, החלטתי להיכנס לנושא לעומק למרות הקושי הפיזי והלוגיסטי, ובכל פעם שאני מציגה את עצמי אני מתרגשת מחדש. זה שינה לחלוטין את חיי. שווה לקום בבוקר בשביל משימת חיים כזו, ואלי הוא מלאך אמיתי".
"האנשים האלה נותנים לי את הכוח להמשיך, לחשוב על דרכים איך לעזור לאותם אנשים שלא תמיד עוזרים להם", מסכם שרוני. "יש בישראל 25 אלף בעלי תעודת עיוור, ולרובם אין פעילות פנאי, ומה שאנחנו מעניקים להם נותן להם המון, רואים ומרגישים את זה.
"הבקשה שלנו בשלב זה היא פשוטה ‑ לקבל תרומות ‑ כי אנחנו אחת מהעמותות שמתנהלות בצורה הכי ראויה ותקנית ואנחנו נכללים גם במסגרת פעולת 'עיגול לטובה' בקניות ברשתות שיווק.
"נשמח אם אנשים ייצרו איתנו קשר ויתרמו לעמותה שלנו או לקבוצות המסייעות לעיוורים ולקויי ראייה ‑ ככה נוכל לעשות הרבה יותר".
עוד חדשות מודיעין
