שנת 1969, מתחם יד ושם בירושלים. אבי שטמבוך, אז צעיר בן 25, לוחם לשעבר בחטיבת הנחל המוצנח, מגיע למקום כדי לנסות לגלות מה עלה בגורל הוריו שנספו בשואה.
קראו גם:
מיד עם תחילת פלישת הנאצים לאיזור העיר לודג' שבפולין, בהיותו תינוק בן שבועות ספורים, נמסר שטמבוך על ידי הוריו, חנה וישראל, לידי כומר בכנסייה מקומית מתוך הבנה כי רק כך עשויים חייו להינצל. כעת, שנים רבות אחרי שאומץ על ידי דודו ששרד את השואה, הוא מנסה לגלות היכן נמצאים שרידי הוריו.
פתק לשמעון ויזנטל
כמי שהתחנך בישראל כילד, כנער וכלוחם בצה"ל, הבחין לפתע שטמבוך בדמות שמשכה את תשומת ליבו, ובירור קצר העלה כי מדובר בלא אחר משמעון ויזנטל, שהקדיש את חייו למצוד אחר פושעי מלחמה נאצים, ועל פי ההערכות סייע להביא לדין למעלה מ־1,100 מהם.
"לא ידעתי מי האיש, אבל חברים שהיו איתי שם אמרו שזה פרטיזן שנוקם בנאצים, ואז החלטתי לעשות מעשה", נזכר שטמבוך.
"העברתי לידיו פיסת נייר שהיתה בכיס שלי, עליה רשמתי את מספר הטלפון שלי, ואת המשפט 'השם ייקום דמם'".
חצי שנה חלפה, ושטמבוך קיבל שיחת טלפון מפתיעה מויזנטל, בה ביקש צייד הנאצים לברר מדוע שטמבוך העביר לידיו את הפתק.
"אמרתי לו שזה מה שהרגשתי באותו הרגע שראיתי אותו", מספר שטמבוך, "והוא מצידו שאל אותי אם אסכים להיפגש איתו בבית קפה בתל אביב".
שבועות ספורים לאחר מכן נפגשו השניים יחד עם אנשים נוספים, ובתוך זמן קצר מצא עצמו שטמבוך מגויס לצוות החשאי של ויזנטל.
"הכל קרה מהר מאוד והתנהל בצורה חשאית במיוחד, כשהיחידים שהייתי איתם אז בקשר, פרט לויזנטל, שכולם כינו בשם 'הפרטיזן', היו שני גברים ‑ גיל ודני", משחזר שטמבוך.
באחת הפגישות שקיים שטמבוך עם השניים, הוא הופתע לגלות כי הם מכירים היטב את עברו הצבאי, ובעיקר כי שירת כצנחן, היה מומחה לחבלה, בוגר קורס מדריכי קרב מגע וצלף מוכשר.
"שאלו אותי אם אני מסוגל להרוג מישהו, והבהירו כי בכל מקרה לא אקבל שום גיבוי במקרה שהפעולה תיכשל", מספר שטמבוך, "ולמרות האמירות החריגות, החלטתי ללכת על הצעד הזה. אמרתי להם שאיני לבד, ש־12 מיליון עיני הנספים היהודים בשואה מביטות בי".
שני כדורים בראש
כמה שבועות לאחר מכן, בתקופה בה עבד במשרד הביטחון, קיבל שטמבוך את "תיק המבצע" שהוכן עבור חיסולו של קצין אס.אס שהיה אחראי על רצח של אלפי יהודים, שהוצג בפניו בשם הנס קרוגר.
"שאלו אותי אם אני מסוגל להרוג מישהו, והבהירו כי בכל מקרה לא אקבל שום גיבוי במקרה שהפעולה תיכשל"
מבצע החיסול תוכנן להיערך בווינה בירת אוסטריה, ובידיעה שישהה תקופה ארוכה בחו"ל, הודיע שטמבוך לאנשי משרד הביטחון כי הוא יוצא לחל"ת.
"הגעתי לווינה, פעלתי לפי ההוראות, והכל עבד כמו שצריך", משחזר שטמבוך, "עד לרגע בו יריתי, לאחר ימים ארוכים של עבודת שטח, שני כדורים בראשו של קרוגר".
ימים ספורים לאחר אותו חיסול פגש שטמבוך את גיל ודני בווינה, שם קיבל מהם מידע לגבי פעולת החיסול הבאה שהוטלה עליו, הפעם של פושע מלחמה נאצי שהוצג בפניו בשם ויליאם (קלר) שמידט.
זמן קצר לאחר מכן עשו השלושה את הדרך ברכבת אל העיירה סטרזה בצפון איטליה, שם התגורר שמידט על פי המידע שהצטבר בידי אנשיו של ויזנטל.
"הפעולה שם הייתה מורכבת מעט יותר, ולכן התלוו אליי גיל ודני, ולאחר הכנות רבות עשינו את דרכנו לווילה בה שמידט התגורר", מספר שטמבוך.
במהלך המבצע עברו על שטמבוך דקות ארוכות של מתח, אולם בסופו של דבר הוא מצא את עצמו ניצב מול שמידט, ששהה בחדר השינה שלו.
"אנשים שיורים באנשים אחרים אינם שפויים, לכן קל להם יחסית לעשות את זה, ואולי בגלל שאני אדם שפוי קשה לי עם המעשים"
"שמידט ראה אותי עם האקדח ביד, אמר לי 'אני יודע שבאת לקחת את נשמתי, אך אהבתי ונשמתי נתונים להיטלר בלבד", משחזר שטמבוך את הרגעים הדרמטיים. "הוא פסע לכיוון מרפסת החדר, וקפץ אל מותו, מבלי שנדרשתי לירות ירייה אחת".
"הנטל פחות כבד"
היום, עשרות שנים לאחר מבצעי החיסול הנועזים, שמעטים בלבד ידעו עליהם, חי שטמבוך, אב לשלוש בנות וסב לשש נכדות, בדירה באחת השכונות הוותיקות במודיעין.
הוא ממעט לדבר על שעבר בחייו, בריאותו רופפת, אבל הוא מודה בכנות כי גם ממרחק של 50 שנה הוא אינו שלם לחלוטין עם מעשיו.
"לתפיסתי, אנשים שיורים באנשים אחרים אינם שפויים, לכן קל להם יחסית לעשות את זה, ואולי בגלל שאני אדם שפוי קשה לי עם המעשים", הוא אומר. "אני גם עדיין מאמין שלאף אחד אין זכות לקחת את חייו של אדם אחר, אבל אלה היו אנשים שהיו אחראים לזוועות נוראיות, לכן הנטל עליי פחות כבד".
על החשש מאובדן הזיכרון אצל בני הדור השלישי לשורדי השואה, אומר שטמבוך: "באופן טבעי, בני הדור השני חוו את זה בצורה ישירה וכואבת, ובני הדור השלישי לא באמת מחוברים למה שקרה שם, וזה עצוב. בכל מקרה, ככל שאני מתבגר אני חושב על כך יותר, ומתנחם בכך שמבחינתי, עבורי ובשביל הוריי, סגרתי מעגל. אני בדרך החוצה מהעולם הזה, ואני אוהב את האדמה והעם והדגל שלנו, ואני מקווה שיהיה לנו פה עתיד מוצלח ומשמעותי".
עוד חדשות מודיעין
