בשבועות האחרונים, בימים שלפני יום הזיכרון לשואה ולגבורה, מקפיד אברשה בורשטיין (75), תושב מודיעין, להזכיר כמה שאפשר את סיפור חייו יוצא הדופן, כבנם היחיד של הורים שורדי שואה, שהתלאות הנוראות שחוו בשנות המלחמה הפכו לסיפור חייו שלו.
3 צפייה בגלריה
"לתעד את השושלת המשפחתית". אברהם (אברשה) בורשטיין
"לתעד את השושלת המשפחתית". אברהם (אברשה) בורשטיין
"לתעד את השושלת המשפחתית". אברהם (אברשה) בורשטיין
(צילום: קובי קואנקס)

כולם נספו

בורשטיין, אל"מ במילואים, נולד בשנת 1946, חודשים ספורים לאחר תום מלחמת העולם השנייה, לאמא זלאטה ולאבא יצחק חיים, שורדי מחנות הריכוז וההשמדה, שאיבדו את כל יקיריהם וקרוביהם.
לפני כ־15 שנים, אחרי עשרות שנים שבמהלכן לא שמע דבר מהוריו על המלחמה, החל בורשטיין בעבודת מחקר מקיפה כדי לגלות כמה שיותר פרטים על הוריו ושורשיו – מסע מטלטל שהוביל לפני כארבע שנים להוצאתו של הספר "להיות שייך".
"אבא, יליד לודג', היה לפני המלחמה נשוי עם שלושה ילדים, ואמא, ילידת ורשה, הייתה נשואה לפני המלחמה עם שני ילדים, וכולם נספו, זו הייתה נקודת הפתיחה שלי", מספר בורשטיין. "אבי שרד את גטו לודג' ואת מחנה אושוויץ, ואמא את גטו ורשה והמחנות מיידנק ואושוויץ, ושניהם, כמו אחרים באותה תקופה, חזרו אחרי המלחמה למקומות מהם הגיעו, ולא מצאו שום דבר".

הבן היחיד מתגייס

הוריו של בורשטיין, שנותרו לבדם, נישאו כשנה לאחר תום המלחמה, וכמה חודשים לאחר מכן, באוקטובר 1947, נולד בנם היחיד, אברשה.
בשנת 1956, כשהיה בן שמונה, עלה בורשטיין לישראל, והיה עסוק במשימה להפוך לחלק מהחברה הישראלית.
"לא דיברו בבית מעולם על נושא השואה, והאמת שלא שאלתי, גם כי הייתי נער וזה פחות עניין אותי", הוא אומר.
על שגרת חיי המשפחה בהיותו נער מספר בורשטיין: "אבא שלי היה נפח, ואמא הייתה קמה בארבע וחצי בבוקר, נוסעת לבית חרושת בצריפין, ושם הייתה עובדת. גרנו באותה תקופה באיזור המרכז, במעברה הסמוכה ללוד, ומאוחר יותר עברנו לגור ברמלה".
כשהגיע לגיל 18, התגייס בורשטיין לצה"ל, על אף ניסיונותיה של אמו למנוע זאת ממנו.
"אמא כתבה מכתב לבן גוריון וביקשה לא לגייס אותי כי היא חששה בהיותי בן יחיד", מספר בורשטיין, "ובכל זאת התגייסתי, לחיל הקשר, וכבר במלחמת ששת הימים השתתפתי בלחימה בסיני".
בורשטיין המשיך במשך שנים רבות בקריירה צבאית, ובין השאר שימש כקצין הקשר של חטיבת גולני במלחמת יום הכיפורים, והגיע לתפקיד קצין קשר של פיקוד צפון.
עם שחרורו מצה"ל המשיך לעסוק בתחום התקשורת, וכיהן כבכיר בחברות שונות: מוטורולה, מירס ותדיראן־טלקום.

המשקל: 31 קילו

על השלב בו החל לבצע את עבודת החקר על הוריו ומשפחתו הוא מספר: "התעוררו אצלי שאלות על מה שלא ידעתי על המשפחה, והחלטתי שאני חייב לעשות מעשה. באמצעות פנייה לגופים כמו הצלב האדום, מצאתי בשלב הראשון מסמך שאבא שלי מילא חצי שנה אחרי שעלינו לישראל, בו גיליתי לראשונה מה היו שמות הוריו ושם אשתו לשעבר.
"במסמך אחר משנת 1966 מצאתי דברים שאבא שלי כתב על שעבר בתקופת המלחמה, שם למדתי שהיו לו שלושה ילדים, הורים ואחים ואחיות, שכולם נספו בשואה, וגם ששרד את השואה במשקל 31 ק"ג.
"במסמך אחר, משנת 1968, למדתי את שמות ילדיו של אבי, ואת שנות הלידה שלהם, על כל אחת ואחד, וגם שאשתו ושניים מילדיו הועברו לאושוויץ באוגוסט 1944, ומאז לא ראה אותם".

מעיל הפסים

3 צפייה בגלריה
האם עם מעיל הפסים
האם עם מעיל הפסים
האם עם מעיל הפסים
(צילום: פרטי)
פרטים על אמו גילה בורשטיין בשנת 2003, כאשר קיבל לידיו מסמך מצמרר מאנשי ארכיון מחנה אושוויץ בפולין.
"העברתי אליהם מייל ובו המספר על ידה של אמי, ונשלח אליי טופס הרישום שלה במחנה", הוא מספר, "וזה היה מטלטל, כי פרט לשמה היה שם פירוט מלא לגבי צבע שיערה, מבנה הפה שלה, שיניים, עיניים, גובה ועוד".
ממסמך אחר שאיתר, בקשה של אמו לקבלת פיצויים מממשלת גרמניה, גילה בורשטיין כי בשנת 1943, כשהנאצים החלו בחיסול גטו ורשה, היא נשלחה עם בעלה ושני ילדיה למחנה מיידנק.
אחת המזכרות המרגשות שנשאה איתה במשך השנים היה מעיל הפסים שאיתו צעדה כשכוחות הברית שחררו את מחנה אושוויץ. "במשך השנים היא לבשה את הז'קט בטקסים", מספר בורשטיין, "ולפני שנתיים, במסגרת מיזם מיוחד של יד ושם, סגרתי מעגל כאשר הפקדתי את המעיל שלה במקום".

סגירת מעגל

לפני למעלה מעשור סגר בורשטיין מעגל נוסף, שגם הוא מוזכר בספר שהוציא, בשעה שנסע, 56 שנים לאחר שעזב את פולין, למסע שורשים במדינה.
במהלך הביקור בבית העלמין בעיר לודג', הצליח בורשטיין לגלות, בסיוע גורמים מקומיים, פרטים על סבו, שעל שמו הוא נקרא, וסבתו, שנפטרו בשנת 1941, ובעקבות הגילוי הוא הקים עבורם מצבות זיכרון.
3 צפייה בגלריה
קבר הסב שעל שמו נקרא
קבר הסב שעל שמו נקרא
קבר הסב שעל שמו נקרא
(צילום: פרטי)
אביו של בורשטיין נפטר בשנת 1973, ואמו נפטרה עשרות שנים לאחר מכן, בשנת 2009, והוא שמח מאוד על כך שזכו להקים בישראל משפחה גדולה. "מה שהוביל אותי בחיפוש היה לתעד את השושלת המשפחתית עבור שלושת ילדיי וחמשת נכדיי", הוא מסכם, "וכמובן שזה היה חלק בתהליך שלי להפוך לישראלי. מצאתי את המשפחה שלי בעבר, יצרתי עץ שורשים, דבר שאחרים כמוני לא הצליחו לעשות, וזה מרגש. ילדיי ונכדיי עטופים במשפחה חמה, משהו שלי לא היה מעולם. זו סגירת מעגל של ממש".
כל העדכונים - חדשות מודיעין