בני משפחתו של רס"ן אדיר עבודי ז"ל ממודיעין, ציינו בשבוע שעבר חודשיים לנפילתו בקרב הדמים ההירואי ב־7 באוקטובר בבסיס הטירונים של חטיבת החילוץ וההדרכה של פיקוד העורף בסמוך לחוף זיקים שליד אשקלון. רס"ן עבודי, בן 23 בנופלו, ששירת כמ"פ בבסיס האימונים החטיבתי, עמד ביחד עם מספר אנשי צוות לא רבים שנשארו ביחידה באותה השבת, שהגנו בגופם על עשרות רבות של טירונים וטירוניות שנשארו בבסיס.
בעיצומו של קרב קשה מול עשרות מחבלים שהגיעו לבסיס דרך הים, נפגע רס"ן עבודי ז"ל, כמו גם שישה מחבריו וחברותיו לסגל הפיקוד בבסיס הטירונים. בשבוע שעבר החליטו הוריו, ענת וחזי, להניע מיזם הנצחה ראשון לזכרו של בנם ‑ טורניר כדורגל, הספורט שאדיר אהב כל כך.
יוזמים טורניר
"את הרעיון הגינו למעשה עם חברים של אדיר שמכירים אותו הרבה שנים, חלקם היו איתו בטירונות מיד לאחר גיוסם", מספרת ענת. "חלק מהחבר'ה האלה נמצאים עכשיו בשירות מילואים, ואיתם נמצאים כל אותה תקופה שני חברים מקסימים, אור חדד ומאור נקש, שביומיום עוסקים בין השאר בהפקת אירועי ספורט, ובמהלך שיחות עם החברים של אדיר הם שמעו על הקרב בזיקים והבינו שאדיר אהב מאוד כדורגל, והעלו את הרעיון לעשות את זה".
לפני כשבועיים פנה חדד לענת, ושאל אותה לדעתה בנוגע לקיום טורניר כדורגל לזכרו של אדיר. "אור אמר לי שמאור והוא ישמחו להיפגש איתנו כדי לקדם את הנושא, ובשבוע שעבר, כששניהם קיבלו חופשה קצרה מהמילואים, הם הגיעו אלינו הביתה", מספרת ענת. "ישבנו, דיברנו, חשבנו מה לעשות, וסיכמנו על תוכנית פעולה שבימים אלה אנחנו עושים מאמצים לקדם".
עזרה מהעירייה
על פי התוכנית של משפחת עבודי, חדד ונקש, הטורניר צפוי להתקיים בסוף חודש ינואר 2024 או בתחילת חודש פברואר, והוא יכלול תחרות בין שמונה קבוצות.
"הכנו נוסח פרסום, התחלנו בהפצה שלו באמצעות דף הפייסבוק של אלכסה, החברה של אדיר, ומאז הדברים מתגלגלים", אומרת ענת. "אנחנו מחפשים אנשים שיסכימו לפתוח את הלב ואת הכיס, כי מדובר בעלויות גבוהות, אבל אנחנו מאמינים שנצליח במשימה".
"הכוונה היא לקיים את הטורניר במודיעין, ועל זה נדבר עם העירייה, מהם אנחנו צריכים רק הקצאה של מגרש, ואני מאמינה ומקווה שלא תהיה בעיה עם זה. יש לנו ראש עירייה קשוב ומקסים".
קראו גם:
במהלך השבוע האחרון הפיצו בני משפחת עבודי ואלכסה את המודעה על הכוונה לקיים את הטורניר ברשתות החברתיות השונות, והרעיון מעורר עניין, דבר המרגש את הוריו של אדיר, הסבורים כי קיומו של הטורניר חשוב בהיבטים רבים.
"קודם כל זו הייתה אחת האהבות שלו, הוא היה גם אוהד של בית"ר ירושלים, ושנית, המשמעות של טורניר שכזה היא לחבר בין כל כך הרבה אנשים שאדיר שלנו נגע בהם", מסבירה ענת. "הוא שיחק בבית הספר, אז תהיה קבוצה מבית הספר בו הוא למד, הוא שיחק בליגה לנערים במועדון "עירוני מודיעין", אז תהיה קבוצה מהמועדון, וכמובן שהוא נהג לשחק עם החבר'ה מהצבא, אז תהיה גם קבוצה מהגדוד שלו".
"זו משפחת אחת גדולה, זה יהיה אירוע גדול ומרגש ואני בטוחה שאם אדיר היה פה ורואה את זה הוא היה עף על זה. אנחנו רוצים את זה מאוד, ומשוכנעים שזה יקרה".
חזרה ל־7 באוקטובר
עבור אלכסה בלוייב, 22, בת זוגו של אדיר ז"ל בשלוש השנים האחרונות, הפקת הטורניר היא הגשמה של חלום עבור אהובה שנפל בקרב, מאחר ולדבריה הכדורגל היה חלק בלתי נפרד מחייו. על אף פרק הזמן שחלף, ולמרות העיסוק במיזם המרגש, אירועי אותה שבת עדיין מטרידים אותה מאוד.
"שירתתי בפלוגת חילוץ והצלה, הייתי חיילת צעירה בגדוד ואדיר הגיע כמ"מ לפלוגה שלנו והתאהבתי בו מהרגע הראשון", נזכרת אלכסה בתקופת היכרותה עם אדיר. בבוקר ההוא הייתי בבית באופקים. זה היה יום מאוד לא פשוט מכל הבחינות. הגיעו אלינו מחבלים קרוב מאוד לבית והיינו נעולים בממ"ד".
"מהרגע הראשון התכתבתי עם אדיר מבלי לחשוב מה סדר הגודל של הדברים, ואז התחילו שמועות שיש חדירת מחבלים לבסיס. כתבתי לאדיר שגם לנו יש מחבלים מחוץ לבית והוא כתב שגם אצלו, ואז התחלתי להילחץ כי ראיתי שההודעות שלי אליו לא נקלטות. התקשרתי אליו אולי 20 פעמים ברצף, ובסוף הוא ענה לי וצעק שהוא מטפל בפצוע ושהוא לא פנוי".
השיחה הקצרה הזו הייתה השיחה האחרונה בין השניים, דבר שאלכסה לא תשכח לעולם. "רק כתבתי לו שישמור על עצמו, שלא ינסה לצאת הגיבור של הבסיס, וגם לא ממש הבנתי מה קורה", היא אומרת, "אבל את ההודעות האלה הוא לא ראה, ובמוצאי שבת שמענו שהוא נהרג, ובכל מקרה הייתה לנו הרגשה רעה מאוד".
כדורגל לפני הכל
בימים אלה, כשהיא משתדלת להעסיק את עצמה בסידורים לקראת טורניר הכדורגל, מספרת אלכסה עד כמה אדיר אהב את ענף הספורט הפופולרי.
"מהרגע שהתחלנו לצאת, אדיר אמר לי שהכדורגל הוא מקום ראשון עבורו ובהתחלה זה לא היה לי ברור, ועם הזמן הבנתי שהוא לא מוותר על לשחק כדורגל או לראות כדורגל בסופי שבוע", היא אומרת בחצי חיוך. "זה היה ממלא אותו להמשך השבוע, ואני, שנשארתי לבד באותן שעות, הייתי מחכה לו עד שיחזור. 'שיחררתי' מה שנקרא, ראיתי שזה עושה לו טוב".
על מיזם הטורניר לזכרו היא אומרת: "זה אחד הדברים שהוא הכי היה רוצה, לראות את כל החברים והמשפחה משחקים לזכרו, באווירה הכי טובה שיש.
זה רעיון נהדר וזה ימלא אותנו בעשייה, ואנחנו נעשה את זה הכי מכובד שאפשר ‑ קבוצות שישחקו, ומדליות וגביעים ותלבושות ספורט עם התמונה שלו, ואנשים שיבואו וידברו ויזכירו אותו, ואוכל שהוא אהב, כן כן, זה יקרה".
