סביר מאוד להניח שאת זוג המתנדבים האלה יעדיפו תושבי מודיעין שלא לפגוש פנים אל פנים, לפחות לא בפעילות הקשורה למסגרת התנדבותם, אבל אם חס וחלילה בכל זאת ייצא לכם להיתקל בהם, אתם יכולים להיות בטוחים שאתם בידיים טובות, או לפחות בידיו של צוות המכיר זה את זה היטב, הרבה מעבר למסגרת ההתנדבות שלהם.
מדובר בשני תושבי העיר: עידן בן שלוש, 46, ובנו יאיר, 17.5, החולקים תחביב משותף, המאפשר להם זמן איכות של אב ובנו - נהג וחובש אמבולנס מד"א, הפועלים תחת אחריות תחנת מד"א מודיעין, המעניקה שירותי חירום רפואיים לעשרות אלפי תושבי האיזור.
מדי חודש יוצאים האב ובנו לקריאות חירום ברחבי העיר, ומסייעים יחד לתושבים, צעירים ומבוגרים, הנזקקים לשירותים רפואיים - ועם הזמן, הפכו עידן ויאיר לדמויות מוכרות יותר ויותר בעיר, הודות לקרבתם המשפחתית.
אות הצטיינות
יאיר, תלמיד כיתה י"ב בתיכון "אמית בנים" בעיר, הוא בנו הבכור של עידן, אב לשלושה ילדים נוספים, והמשפחה המתנדבת מתגוררת מזה 18 שנה בשכונת קייזר.
הבן מתנדב כבר שנתיים במד"א מודיעין, ובשנה האחרונה אף הפך למדריך ואחראי חונכות של מתנדבים חדשים בתחנה.
ההתנדבות, עושה רושם, זורמת בדמו של יאיר, שמזה שנים לוקח חלק בפעילויות התנדבותיות שונות ומגוונות.
"אני נמצא בארגון שנקרא LEAD, המפתח נוער למנהיגות תוך כדי בניית פרויקטים ותרומה לקהילה, והארת פינות חשוכות בחברה הישראלית", מספר יאיר, "ועד לפני חודש הדרכתי בתנועת בני עקיבא. במד"א אני מתנדב כבר שנתיים, ובשנה שעברה עברתי קורס מדריכים והכשרתי מתנדבים חדשים, והשנה הדרכתי קורס מסייעי אר"ן (אירוע רב־נפגעים) שהתקיים בקיץ, והייתי גם אחראי בתחנה על פעילויות קהילתיות, כמו איסוף חבילות לנזקקים בחגים".
פעילותו של יאיר בתחומים כה רבים, זיכתה אותו לפני כשנה באות הוקרה מיוחד.
"זכיתי באות הצטיינות עירונית על שם משה שכטר, ראש העירייה הראשון של מודיעין, המוענק לשנתוני י"א ו־י"ב. אלה מלגות על תרומה לפעילות חברתית, ונבחרתי מתוך כל תלמידי בית הספר שלי", מספר יאיר.
אולם למרות עיסוקיו הרבים, מודה יאיר כי ההתנדבות במד"א משמעותית במיוחד עבורו.
"בתור מתנדב נוער אתה עולה על אמבולנסים ומסייע לכל אנשי הצוות, לוקח מדדים, תומך במטופלים, עושה מה שצריך", הוא מסביר. "הסלוגן שלנו הוא 'נוער מציל חיים'. יש לנו סף התנדבות של פעמיים בחודש, ואתה מגיע לשתי משמרות, שכל אחת נמשכת בין שש לשמונה שעות, ובשלב כלשהו אתה ממש מוסיף לצוות, סומכים עליך. זה נותן לך הרבה מאוד סיפוק וגאווה".
בקשה מאבא
לאב הגאה, שלאחרונה החל לפעול לצד בנו, יש היסטוריה משלו כמתנדב צעיר במד"א.
"בצעירותי הייתי מתנדב נוער במד"א בעיר מגוריי פתח תקוה, והתנדבתי במשך שנים עד הגיוס, וגם אז עסקתי בתחום ההצלה", מספר עידן. "התגייסתי לחטיבת הצנחנים, שירתתי כחובש קרבי, תחום בו המשכתי לעסוק גם במילואים, כששירתתי ביחידה צבאית שעסקה בהקמה של בתי חולים שדה".
כמה שנים לאחר שאביו השתחרר ממילואים, פנה אליו יאיר ואמר לו שהוא רוצה להיות מע"ר (מגיש עזרה ראשונה) במד"א, וביקש שאביו יתנדב איתו גם כן.
"זה בער בי ממש מאז שהשתחררתי מהמילואים, והבקשה של יאיר די הניעה אותי לפעולה", מספר עידן. "בשנת 2020, בשיאה של התפשטות מגפת הקורונה, עברתי קורס חובשים ונכנסתי לעניינים".
לפני כחודשיים סיים עידן הסמכה משמעותית מבחינתו, והפך לנהג מורשה בניידת טיפול נמרץ, עמדה מבוקשת על ידי מתנדבים בוגרים במד"א.
ולמרות שהוא עסוק למדי בעבודתו באחת מחברות התקשורת הגדולות בשוק, עידן לא מפספס משמרות בתחנת מד"א בעיר.
עידן: "אני קצת 'משוגע' - מה שנקרא מתנדב במינון גבוה. מבצע כשתי משמרות בשבוע, ובסופי שבוע, מחמישי עד ראשון, אני נהג כונן שיוצא לקריאות, אני נותן כ־40 עד 50 שעות בחודש"
"אני מגיע די הרבה לתחנה, אני קצת 'משוגע' - מה שנקרא מתנדב במינון גבוה. מבצע כשתי משמרות בשבוע, ובסופי שבוע, מחמישי עד ראשון, אני נהג כונן שיוצא לקריאות, אני נותן כ־40 עד 50 שעות בחודש, וכמובן שאני עושה את זה בכיף".
עידן הוא אחד מקרוב ל־300 מתנדבים בוגרים בתחנה העירונית, בה מתנדבים כ־270 בני נוער, שיאיר הוא אחד מהם.
על חשיבות שילוב הכוחות מספר עידן: "המבוגרים המתנדבים נמצאים בעיקר בלילות, כשהמתנדבים בני הנוער אינם יכולים להתנדב, והמטרה של כולנו היא לתת הצלת חיים מיידית. בתחנת מודיעין יש לנו חשיבות יתרה, כי אנחנו נחשבים לעיר פריפריה במרחב איילון, במובן שאנחנו רחוקים יחסית מבתי חולים באיזור השפלה או המרכז, לכן יש חשיבות לעבודה יעילה ולתגבור כוחות באיזור. בשביל זה אנחנו פה".
אמבולנס מתחת לבית
את זמן האיכות המבוקש של שניהם יחד מרוויחים עידן ויאיר הודות למיזם מיוחד הנקרא "האמבולנס הקהילתי", הפועל בעיר וכולל שישה אמבולנסים המיועדים להפעלה על ידי מתנדבים, הצמודים אליהם במהלך סופי השבוע.
בשכונת מגוריהם של עידן ויאיר נמצאים באופן קבוע שני אמבולנסים, וכמובן שהאב והבן שמחים מאוד להביט מהחלון ולראות את רכב ההצלה, בתוכו כבר פעלו יחד לא מעט פעמים.
"מטרת מיזם האמבולנס הקהילתי היא לתת מענה נוסף לתושבי העיר, מעבר לתקנים הרגילים של התחנה", מסביר עידן. "אלה אמבולנסים שמחזקים את הכוחות הקיימים, ובמודיעין הרחיבו את הפרויקט, כך שיש מתנדב קבוע עם ניידת מתחת לבית. זה ממש רכב צמוד שהמתנדב יוצא איתו לקריאות שמגיעות למוקד. במקרה שיש אירועים, אנחנו נותנים מענה ראשוני ומעבירים את הטיפול לעובדי ומתנדבי המשמרת בתחנה, ואז חוזרים לעניינינו בבית".
בזכות המיזם יכולים עידן ויאיר לצאת יחד לקריאות חירום, דבר שלא מתאפשר במינון גבוה במסגרת ההתנדבות השגרתית בתחנה, בגלל העובדה שיש מגבלה על כמות משמרות ההתנדבות של מתנדבי הנוער.
"האמבולנס אצלנו כמעט בכל סוף שבוע, אז יוצא לי וליאיר לצאת לאירועים יחד ולתת מענה לתושבי העיר. זה בהחלט דבר יוצא דופן", אומר עידן.
"מענה פיזי ורגשי"
במהלך המשמרות המשותפות צוברים השניים חוויות שונות, למשל זו שיאיר מספר עליה: "לפני כמה שבועות היינו בבית, ונקראנו לאירוע של הצלת חיי אדם. הגענו אל קשיש שנפל בבית שלו ושכב על הרצפה, והיה שם כמה שעות, וכשהגענו הוא עוד היה שרוע על הרצפה. עזרנו לו לקום, להתלבש, ניקינו אותו, ומצאנו את עצמנו נותנים לו טיפול שהוא מעבר לעזרה הראשונית הרפואית. בסופו של דבר היינו שם עבורו, ולמזלנו זה הסתיים בזה.
יאיר: "בשנה שעברה עברתי קורס מדריכים, והשנה הדרכתי קורס מסייעי אר"ן (אירוע רב־נפגעים), והייתי גם אחראי בתחנה על פעילויות קהילתיות, כמו איסוף חבילות לנזקקים בחגים"
"הפעילות שלנו היא לא תמיד פעילות הירואית", מוסיף עידן, "ויש לא מעט מקרים שאנחנו שם כדי לסייע בהעברה להמשך טיפול, או בכל דבר אחר שנדרש".
על התחושות שליוו אותם בסיום הטיפול בקשיש מספר יאיר: "זה היה מקרה ששנינו יצאנו ממנו, הסתכלנו אחד על השני, ואמרנו שזה היה שווה את הכל, את התפילה שעזבנו. זה נגע לשנינו בלב, זה לא מקרה רגיל, לא בכל פעם נותנים מענה פיזי ומענה רגשי".
מחזק את הקשר
אירועים מסוג זה, מודה עידן, מחזקים מאוד את הקשר שלו עם יאיר.
"העבודה שלי עם יאיר היא חיבור מטורף בינינו. לא היו בינינו הרבה דברים משותפים עד ההתנדבות במד"א, ופתאום יש לנו המון דברים לדבר עליהם", אומר האב. "אנחנו יושבים בשולחן השבת ומדברים על מד"א, והמשפחה נותנת לנו גיבוי, ויש לנו כל מה שצריך מהבית, כי להיות כונן קהילתי זה לא פשוט.
"יש כל מיני מקרים, בעיקר בסופי שבוע, וכל אירוע שונה מהאחר, מסיוע לקשישים ועד להיות מוקפצים באמצע קידוש לטפל בשני נערים שיכורים".
על אף ה"פגיעה" בשגרת החיים, הם נלהבים מאוד לדבריהם לצאת יחד לאירועים, ויודעים כי שאר בני המשפחה תומכים בהם.
"יש מקרים שמתרחשים בעיתוי לא נוח, אבל תמיד אנחנו יוצאים לשטח, והמשפחה יודעת שברוב הפעמים אנחנו יוצאים וחוזרים ברגע שאנחנו מעבירים את הטיפול לניידת הקבועה", מספר עידן.
קריאה באמצע התפילה
"השבועיים האחרונים היו עמוסים למדי", אומר עידן, "אבל לרגע לא ויתרנו. תמיד היינו מוכנים, עם האצבע על הדופק.
"בשבת לפני שבועיים יצאנו לארבעה פינויים במהלך סוף שבוע אחד, ולמרות זאת עשינו את זה באהבה. "באחד המקרים יאיר היה מחוץ לבית, ומיד כשהתקבלה הקריאה יצרתי איתו קשר, כי לצורך ההתנדבות יאיר מחזיק מכשיר נייד מיוחד שפתוח בשבת. הוא היה במפגש עם חברים. אספתי אותו במהירות לטיפול במקרה, וכמובן שהוא היה מוכן, כמו תמיד".
אירוע נוסף הזכור לשניים הוא קריאת חירום לה נענה עידן בעודו משמש כחזן בבית הכנסת של הקהילה אליה משתייכת המשפחה.
"הייתי חזן בתפילת שחרית של אותו בוקר שבת, וברגע שאני מתחיל בקריאת קדיש ראשון אני מרגיש את הטלפון הנייד רוטט לי בכיס", משחזר עידן. "סימנתי לגבאי בית הכנסת שיש לי טלפון ואני חייב לרדת מבמת החזן. יצאתי כדי לקבל את הקריאה, ויאיר ואני רצנו יחד ישר אל האמבולנס שחנה לא רחוק משם".
"כימיה מטורפת"
על אף הדמיון הפיזי ביניהם, מספרים עידן ויאיר כי רוב התושבים שהם מעניקים להם סיוע, אינם מבינים את פשר הקשר ביניהם.
"לאור העובדה שאנחנו קצת דומים, יש כאלה ששואלים אם אנחנו אבא ובן", מספר עידן, "והאמת היא שברוב המקרים יש סקרנות שנובעת אולי מאופי הקשר בינינו.
"יכול להיות שהמטופלים ובני המשפחות שלהם מרגישים שאנחנו בני משפחה, למרות שלא תמיד בטוחים אם אנחנו אבא ובן, כי זה באמת די נדיר".
יאיר, שאחראי במידה רבה על הציוות המיוחד, מקווה לפעול לצד אביו במשך שנים ארוכות.
"מתחילת ההתנדבות שלי במד"א רציתי את זה", מספר יאיר, "בעיקר כי זכרתי את הסיפורים של אבא על הימים שהוא היה חובש בצבא. נורא רציתי שנעשה את זה יחד".
קראו גם:
"חוץ מהכיף והאקשן, יש בינינו כימיה מטורפת שבאה מהבית, והמשמרות המשותפות הן המשמרות שאנחנו הכי מרוצים בהן. תכל'ס זה זמן האיכות שאנחנו הכי נהנים ממנו".
