בסוף השבוע שעבר התקיים במגרש הכדורגל העירוני של מודיעין טורניר סיכום שנה של עמותת "עילי", המפעילה בעיר מזה ארבע שנים מועדון כדורגל לילדים עם צרכים מיוחדים, כולל כאלה הנמצאים על הרצף האוטיסטי ברמות תיפקוד שונות.
חברי קבוצת הכדורגל המקומית, עילי מודיעין, אירחו במגרש עשרות מחבריהם לקבוצות הכדורגל האחרות הפועלות ביישובים שונים, כמו אריאל, ירושלים, לוד וראשון לציון, והם שיחקו אלה כנגד אלה, ובסיום ערכו אנשי העמותה טקס מרגש שבמהלכו הוענקו לכל השחקנים מדליות.
מי שהוביל את המפגש הוא האיש שייסד לפני כחמש שנים את העמותה, עידו קובץ', המוגדר גם כמנהל המקצועי של כל קבוצות הכדורגל, בוגר תואר ראשון בחינוך גופני מטעם מכון ויינגייט, ומטפל קוגנטיבי והתנהגותי בשיטת CPT.
"העמותה הוקמה בבקעת אונו, וזה עלה מצורך של מועדון הכדורגל המקומי להקים קבוצה לילדים על הרצף, ומהר מאוד הבנו שיש צורך אמיתי במקומות שונים בארץ, וכך הוקמה העמותה", מספר קובץ'.
את הפעילות במודיעין החלו חברי העמותה במגרש ספורט שכונתי, עד שיו"ר מועדון הכדורגל העירוני וסגן ראש העירייה, אלי סבח, הציע להם להגיע להתאמן במתקן העירוני, שם התחברו אנשי העמותה למאיה ויסברג, מנכ"לית עירוני מודיעין, ולדוד בן שימול.
"הטורניר הארצי שהתקיים בעיר כלל קבוצות מכל הארץ, והייתה אווירה נהדרת, וכמובן ששחקני קבוצת הילדים וההבוגרים של מודיעין, בערך 30 חבר'ה, בלטו מאוד".
"אנחנו שמחים מאוד על הפעילות, ומאוד נהנים לראות את הילדים המקסימים שלנו באים ונהנים בכל שבוע מחדש".
יפעת מנדס הצטרפה לעמותת עילי בשנה האחרונה ואחראית בין השאר על נושא קשרי הקהילה ביישובים השונים בתחומם העמותה פעילה, ונכון לעכשיו מפעילה העמותה קבוצות כדורגל ב-20 רשויות מקומיות, בעיקר באיזור המרכז והדרום.
"במודיעין אנחנו פועלים זו השנה הרביעית ברציפות, ויש לנו לא מעט חבר'ה צעירים, ילדים ובני נוער וצעירים תושבי ותושבות העיר, שמגיעים ולוקחים חלק בפעילות שלנו", מספרת מנדס. "בשבוע שעבר קיימנו במגרש האימונים במודיעין טורניר בו לקחו חלק קבוצות מרשויות מקומיות שונות, וזה היה הפנינג מרגש ומשמח, בו השתתפו קבוצות שונות לפי גילים, מגיל חמש ועד גיל עשרים".
קראו גם:
על התחושות שליוו את השחקנים מהקבוצות השונות, ואת בני משפחותיהם המלווים אותם לכל אורך השנה אומרת מנדס: "זה יוצא דופן ומיוחד, רק לראות את הברק בעיניים של ההורים שרואים את הילדים שלהם צוחקים ונהנים, זה שווה ממש, ומרגש מאוד".
יעל בובליק, תושבת העיר, אימו של רועי, מספרת על חשיבות אימוני הקבוצה עבור בנה ועבור כל בני המשפחה.
"הבן שלנו משחק כבר ארבע שנים. הוא בן עשרים, ולמרות שהוא לא ממש צעיר, הוא ממשיך להגיע ומשחק עם ילדים צעירים ממנו, כי כיף לו. הוא אוטיסט שלא יכול להשתלב במסגרות רבות, והוא מאוד נהנה מהמסגרת הייחודית הזו", אומרת בובליק. "רועי אינו אוהד כדורגל בשם צורה, בכלל לא הכיר את הכללים, ולקח לו הרבה זמן להכיר את חוקי המשחק, להבין לאיזה כיוון לבעוט ולתקוף, אבל זה לא באמת מה שחשוב פה, הוא נהנה מעצם הריצה על המגרש".
לדבריה, רועי נהנה מאוד להגיע לאימונים, ויצר קשר עמוק עם באום ועם שאר חבריו לקבוצה.
"עידו הוא מדריך מקסים, רגיש ומקצועי, שיודע לתת לכל אחד ואחד את תשומת הלב הראויה והרצויה, ורועי, כמו ילדים אחרים, מרגיש את זה", מסבירה בובליק. "לא הייתי קוראת לרועי שחקן כדורגל, אבל הוא נהנה מעצם הפעילות, המפגש החברתי עם כל שאר הילדים, ומדי פעם הוא אפילו מקשיב לעידו ומצליח".
"לילדים מיוחדים כמו הילדים שלנו אין הרבה מסגרות שהם יכולים להשתלב בהן, בוודאי לא במסגרת של קבוצת ספורט, ולכן זה חשוב לו ולנו מאוד".
