מרוץ לפיד מסורתי, אבל לחלוטין יוצא דופן, התקיים בשעות הבוקר של יום חמישי שעבר בעיצומו של חג החנוכה, בשטח הפתוח הסמוך למרכז התעסוקה לבוגרים בעלי מוגבלויות וכאלה הנמצאים על הקשת האוטיסטית, הממוקם בכפר הנוער בן שמן.
מי שלקחו חלק במרוץ המרגש היו 14 הצעירות והצעירים המגיעים מדי יום למרכז, חלק מהם על הרצף האוטיסטי ברמת תפקוד נמוכה יחסית, ומלוויהם לריצה ולאימונים לקראת המרוץ, אותם הובילה הפעילה החברתית עינת דולב־הדס, תושבת מודיעין.
עבורה הייתה זו נקודת ציון משמעותית נוספת, אירוע שיא במשימת חייה, כפי שהיא עצמה מגדירה זאת, להעלאת המודעות לנוכחותם החשובה של ילדים, בני נוער ומבוגרים עם צרכים מיוחדים בחברה, במטרה שהם יהפכו לחלק בלתי נפרד ממנה.
המרוץ, אליו התאמנו הצעירות והצעירים במשך תקופה ארוכה, היה חלק מפרויקט אותו ייסדה דולב־הדס, המוכר בשם "עושים דרך", המשלב בין פעילות גופנית ואימוני ריצה, באמצעותם מתחברים מתנדבי הפרויקט, אנשים ללא לקות או מוגבלות, לאוכלוסיית חברי מרכז התעסוקה הוותיק, רובם המכריע תושבי מודיעין.
חולצות ומדליות
"המרוץ המקסים היה נקודת שיא של אירוע חנוכה, לו היו שותפים אנשי מרכז התעסוקה ועשרות מתנדבים, שכל מטרתם היא להנגיש את עולם הצרכים המיוחדים לחברה כולה", מסבירה דולב־הדס, "ולייצר שותפות בקבוצה או ביחידים בין בעלי מוגבלות תקשורתית או שכלית לאנשים רגילים, למרות שאני לא חושבת שיש מישהו שהוא 'רגיל'.
"לתפיסתי כולנו צריכים להיות מאובחנים במשהו. לכולנו יש משהו. אף אחד מאיתנו אינו רגיל באמת".
על ההכנות לאירוע מספרת דולב־הדס: "לקראת חנוכה חשבנו על מפגש יום חמישי הקבוע שלנו בשעה 9:00 בבוקר, והרעיון הראשוני היה לקיים מסיבת חנוכה, שירים וריקודים, ומפה לשם עלה הרעיון ל'מרוץ הלפיד הראשון', וכך היה".
בשלב ההכנות למרוץ יצרה דולב־הדס קשר עם עופר פדן, בעליה של חברת "מרתון ישראל" למרוצים, והוא נענה לבקשתה לסייע לה במיזם.
"עופר פשוט הגיע, רץ עם אחד החבר'ה, ונתן המון מעצמו. הוא איש טוב, מקסים וחם, ואפילו תרם לנו חולצות ומדליות שחילקנו לחבר'ה בסיום, זה היה מרגש מאוד", מספרת דולב־הדס. "גייסנו לפעילות גם את אירית סמסון, המוכרת ככרוז מרוצים בארץ, וגם היא הגיעה מבלי לשאול שאלות, למרות שבאותו יום נסעה לחופשה.
"היא הגיעה עם בידורית ומיקרופון, עשתה שמח והקפיצה את כולם, ביחד עם נגנית אקורדיון שניגנה ושימחה את החבר'ה".
"מכניסים לפרופורציה"
בסיום האירוע המוצלח שמחה דולב־הדס על מיזם נוסף שעלה בידיה להשלים, וכאמא לילדה בת עשר החולה בתסמונת גנטית נדירה, היא יודעת בדיוק מה משמעות הדבר.
"כל הפרויקט הזה קם מתוך מחשבה שלי כאמא לאריאל שלי, ילדה בת עשר עם צרכים מיוחדים, מתוך הבנה שאני צריכה שהחברה תהיה יותר מכילה", מספרת דולב־הדס. "כשאני הייתי צעירה, אנשים עם צרכים מיוחדים כלל לא היו חלק מהחברה, הם היו במוסדות. הנוכחות שלהם הייתה חריגה לנו בעין, והדעה הקדומה שעדיין קיימת אצל חלק מהאנשים ‑ שצריך להתרחק מהם, מטרידה אותי מאוד.
"אני לא יכולה לקבל את זה שאריאל תגדל בחברה שחושבת בצורה כזו. חשוב לי שהיא תהיה חלק אינטגרלי מהחברה".
לגישתה של דולב־הדס, לאנשים עם צרכים מיוחדים יש תפקיד חשוב בחברה.
"הם אלה שעושים אותנו טובים יותר, יש להם את 'הזכות' להכניס את שאר האנשים לפרופורציה", היא אומרת, ומסבירה: "קודם כל כי אתה רואה אנשים שמתמודדים עם קשיים מורכבים, וחוץ מזה הם צריכים עזרה, וכשבנאדם עוזר לאחרים זה ממלא אותו באושר, לכן לאנשים האלה יש פריבילגיה להיות אחראים על המורל של העולם, זו הגישה שלי".
"שינוי בצעדים קטנים"
כחלק ממאמציה לקדם את תפיסת העולם שלה, נוסעת דולב־הדס ברחבי הארץ עם הרצאה שהכינה, הנקראת "להיות אמא של פורסט גאמפ".
"כל הפרויקט הזה קם מתוך מחשבה שלי כאמא לאריאל שלי, ילדה בת עשר עם צרכים מיוחדים, מתוך הבנה שאני צריכה שהחברה תהיה יותר מכילה"
"אני מגלה שעבור הרבה אנשים זו מחשבה שהיא בגדר 'יציאה מהקופסה', ואני פוגשת אנשים שמעולם לא באו במגע עם אדם עם מוגבלות, והם לא מכירים את העולם הזה", היא מספרת, "ומדהים בכל פעם לראות באיזה אושר אנשים יוצאים ממפגש כזה, שמאפשר להם להיות סובלניים ומכילים יותר".
קראו גם:
ואחרי שנות פעילות כה רבות, והאירוע המרגש, את מרגישה שאת מצליחה להעביר את המסר?
"האנשים איתם אני מסתובבת הם אנשים שחושבים כמוני, אז אני לא נותנת לעצמי, בטח כאמא, להיתקל בסיטואציות מורכבות, למרות שנתקלתי בכמה, כולל השנה.
"כנראה שהשינוי חייב להיות בצעדים קטנים אך אינטנסיביים. חייבים עוד אנשים שיעבירו את המסר שאדם שווה לאדם. כשמדירים אוכלוסייה מתוך החברה, חייבת להיות לכך סיבה הגיונית, אבל אני לא מוצאת שום סיבה, למרות שזה נוכח בחברה שלנו, וזה דבר שלא הגיוני שיקרה, כי כולנו שווי ערך, לכולנו אותה משמעות ביקום.
"מי יכול לשים את עצמו בעמדה של לקבוע מי כזה או מי אחר? אני רוצה לתקן את החברה בשביל הבת שלי, בשביל כל הילדים שלי, כדי שהעולם שהם יגדלו בו יהיה טוב יותר, ושהחברה תהיה יותר סובלנית".
