כבר שבועות ארוכים שסא"ל במיל' יריב לב ארי, שנפגע לפני כ־12 שנים בצורה אנושה בזמן שירותו בצה"ל, עושה מדי בוקר את הדרך מביתו במודיעין אל מחלקות השיקום בבתי החולים במרכז הארץ ‑ שיבא תל השומר, בילינסון, איכילוב ובית לווינשטיין.
בכל יום הוא פוגש עשרות נכי צה"ל, אלה שנוספו מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל לרשימה הארוכה והכואבת של הנפגעים במהלך שירותם הצבאי. לב ארי, 51, אב לארבעה, מכיר היטב את ההתמודדות הקשה והמורכבת עם פצעי המלחמה, כמי שנפגע בצורה קשה מאוד והתאושש, עם המון כוח רצון, נחישות ואמונה, והפך למנטור מוביל בתחום זה.
לפני מספר חודשים, בעיתוי מצמרר, הקים לב ארי, יחד עם אנשי מקצוע נוספים מתחום הטיפול, השיקום והפסיכולוגיה, יחידה מיוחדת הפועלת תחת מערך הנפגעים בצה"ל, שאנשיה, נכי צה"ל "ותיקים", מלווים נפגעים שהחלו את תהליך השיקום שלהם.
סגירת מעגל זו מבחינתו של לב ארי, הפכה בימים אלה לאקטואלית ורלוונטית ביותר, ולמרות שהוא יודע מה עומד בפני מאות נפגעי הקרבות, הוא משוכנע שעל אף המצב כרגע, הם יתאוששו ויביאו את עצמם, כפי שקרה לו, למקומות טובים ומוצלחים.
התאונה
לב ארי התגייס בגיל 18 לחטיבת גולני, ושירת בסך הכל 27 שנים בקבע, חלק נכבד מתוכן כקצין מודיעין, לרוב בתפקידים מבצעיים, ועסק בתחומים שונים ‑ הטרור הפלסטיני, מחקר וסייבר. בשלב מתקדם של שירותו מונה לתפקיד מפקד קורס קציני מודיעין, אז גם החליט להקדיש את הזמן הפנוי שהיה לו לעיסוק בפעילות גופנית.
"תמיד עסקתי בספורט, אבל בצבא אין לך תמיד זמן, וכשמינו אותי לתפקיד מפקד הקורס נרשמתי לנבחרת השחייה והריצה של צה"ל, והתאמנתי בצורה רצינית", הוא מספר. "האימונים הביאו אותי להשתתפות בתחרויות רבות, ריצות מרתון. ביצעתי מספר תחרויות טריאתלון, תחרות איש ברזל, וכל זה היה סביב השנים 2009 עד 2011. הייתי חזק וממוקד מטרה".
בשנת 2012, בעיצומה של תקופה עצימה ומלאת פעילות, בשירותו הצבאי ובחייו האישיים, נקטעה שגרת חייו של לב ארי בצורה אלימה. "הייתי אמור לעלות לתרגיל בצפון ונפגעתי בתאונת דרכים באורח אנוש", הוא מספר. "לא רחוק מהבית, בצומת גימזו, משאית פגעה בי מספר פעמים והגעתי כמעט ללא דופק וללא הכרה לבית החולים אסף הרופא".
"בשורה התחתונה, הרופאים הסתכלו על השעון כדי לקבוע את זמן המוות, אבל המרדימה הראשית החליטה לנסות שוב וחזרתי לחיים".
קראו גם:
פציעתו הוגדרה כ"מולטי‑טראומה קשה", וכללה בין השאר קטיעה של רגל שמאל מעל הברך, אגן מרוסק ורגל ימין שנפגעה גם היא בצורה קשה. לאחר תקופת התאוששות, טיפולים, ניתוחים ותחילת תהליך שיקום, הגיע לב ארי לארצות הברית, למפגש עם אורתופד מומחה.
"כשהגעתי לפגישה הראשונה עם פרופוסר הלפט, מומחה בעל שם עולמי בתחומו, הוא שאל אותי מה אני רוצה, ואמרתי לו שאני מוכן לתרום את גופי למדע, שיעשה מה שהוא רוצה, אבל זה בתנאי שאני יוצא משם ותוך שנה שנתיים אני עושה תחרות איש ברזל", נזכר לב ארי. "הפרופסור התרומם מהכיסא שלו, לחץ לי את היד, ואמר לי 'איטס אה דיל', כלומר עשינו עסק".
"יצאתי משם מעודד מאוד, כי הבנתי שאם איש המקצוע מספר אחד בעולם אמר לי את זה, אז אני על זה, וזה לא היה ברור בכלל בגלל אופי הפציעה שלי, כאחד שרק אחרי שש שנים התחיל ללמוד ללכת עם פרוטזה לרגל, מה שקורה בדרך כלל אחרי שלושה חודשים לקטועי רגל 'רגילים'".
השיקום
את השנים 2015 ו־2016 הקדיש לב ארי למאמץ עילאי להשיג את מטרותיו, עליהן עבד במקביל לניתוחים ולטיפולים אחרים שעבר. קצת קשה להאמין, אבל באותן שנים הוא השתתף בתחרויות ריצה, ובהמשך הגשים חלום, ועבר פעמיים את תחרות איש הברזל ‑ תחרות פיזית קשה ביותר.
כיום, בעיצומה של הלחימה ברצועת עזה, מקדיש לב ארי את עיקר זמנו לטיפול וליווי נפגעים נכי צה"ל.
"כבר שנים שאני שם עבור הנפגעים, איפה שצריך, אבל הרעיון של להפוך את זה למשהו מסודר ומאורגן, תחת צה"ל, קרם עור וגידים רק לאחרונה", מספר לב ארי.
הוא עומד בראש היחידה, מוביל את הפרויקט שזכה לשם "ממשיכים בחיים", כאשר מי שמכהן כסגנו הוא נכה צה"ל קשה נוסף, סרן אהרון קרוב, שנפגעאנושות במבצע עופרת יצוקה ברצועת עזה בשנת 2009.
"אנחנו עובדים כקבוצה, ומטה הפעולה שלנו כולל אנשי מקצוע וטיפול יוצאי דופן ומרגשים, שכל אחת ואחד מהם נותן מענה בתחום שלו", מסביר לב ארי. "ד"ר ריבי פריי, פסיכולוגית שיקומית מומחית; ד"ר חן כץ, רופאת התוכנית; רס"ן במיל' אהרל'ה דיין, מהטובים בארץ בהכשרת מנטורים, בוגר מחלקת מדעי ההתנהגות של צה"ל; סרן ליאור ביטון, יועצת ארגונית ממערך הנפגעים, ואיילת ברקוביץ פסיכולוגית תעסוקתית בצה"ל".
"כולנו עלינו על מדים, ואנחנו שם עבור הנפגעים, מבצעים התאמה ‑ מבחינת אופי הפציעה אבל לא רק ‑ בין הנפגע למנטור שמלווה אותו, וזה נותן המון לכל מי שנמצא שם, למשקמים ולמשוקמים".
כעת התווספו לצערנו מאות נכים ונכות חדשים, מה עומד בפניהם?
"תהליך ארוך וממושך, אבל אנחנו נדאג לכך שהם לא יישארו לבד, ואנחנו בתוך זה כרגע, ובמסגרת הפרויקט שלנו כבר הצמדנו שמונה מנטורים לשמונה לוחמים שנפגעו בצורה אנושה".
"בעקבות האירועים האחרונים יצרנו גם קשר עם רוני בולוטין, נכה צה"ל, שחיין פאראלימפי מעוטר, והוא יעבוד עם האנשים שאנחנו נפנה אליו בבית הלוחם, וביחד עם המנטורים שלנו הנפגעים האלה יקבלו מעטפת מלאה, ילוו בנכי צה"ל החזקים ביותר, שיעזרו להם בשיקום הצפוי להם".
תקווה לילדים המיוחדים
ביום רביעי שעבר התקיים במודיעין מפגש ראשון מסוגו, שכלל אירוע הצגת חוגי ספורט למשפחות ילדים בעלי צרכים מיוחדים תושבי העיר, כאלה הסובלים ממוגבלות פיזית או קוגניטיבית. בין מארגני האירוע, בחסות אגף הספורט העירוני והאגף לשירותים חברתיים, חבר המועצה עמיעד טאוב, מחזיק תיק השירותים החברתיים, אחד מחבריו הטובים של לב ארי.
"שיר, בתי בת ה־16, היא חולת אפילפסיה, בעלת צרכים מיוחדים, ואני מבין כמה חשוב היחס הזה לאנשים המיוחדים והמקסימים האלה", מספר לב ארי. "הבת שלי מוכשרת כל כך בהרבה דברים, היא ציירת, ופעילותה מחזקת ילדים אחרים חולי אפילפסיה, בכל הקשור למורכבות הנפשית שנוגעת למחלה, לכן חשוב שהאוכלוסיה הזו תקבל את מה שמגיע לה".
"נהוג לומר שהחברה נמדדת בחולייה החלשה שבה, אבל אני חושב שזה הפוך, אנשים שנפגעו או נולדו עם פגיעה כזו או אחרת הם האנשים החזקים, הם אלה שצריכים להוביל או לחזק את מי שאינם פגועים, כי הם מסוגלים להסביר לאחרים שהכל אפשרי".
"צפויה דרך ארוכה"
נכה צה"ל אחר תושב מודיעין, שמוליק דניאל, היה בין אנשי המקצוע שהירצו בשבוע שעבר בפני משפחות הילדים בעלי הצרכים המיוחדים, ובדבריו הסביר לנוכחים על חשיבות הפעילות הגופנית עבור מי שסובלים ממוגבלות מסוימת.
דניאל, 38, נשוי ואב לשלושה, נפגע באורח קשה מאוד במהלך שירותו הצבאי כלוחם ביחידה המובחרת אגוז, השייכת כיום לחטיבת הקומנדו. הוא לא נתן לפציעתו הקשה ‑ פגיעה בעמוד השדרה ושיתוק בפלג גופו התחתון ‑ לעצור אותו, והפך בנחישות רבה לספורטאי פאראלימפי המתמחה בענף החתירה בסירת יחיד.
בשנים האחרונות ייצג דניאל את ישראל במשחקים הפאראלימפיים בטוקיו (2021) וכעת הוא מתכונן לאולימפיאדה הצפויה להתקיים בפריז בשנה הבאה.
בין הישגיו הנוספים הבולטים: מקום שישי בטוקיו, מקום רביעי באליפויות אירופה (2020‑2023) והישג השיא ‑ מקום חמישי באליפות העולם שהתקיימה השנה. "המפגש במודיעין היה מרגש, ומדהים היה לראות ילדים והורים שמתמודדים עם מציאות שונה, מורכבת, שדורשת התאמות", אומר דניאל. "ראיתי לילדים אור בעיניים כשהם נחשפו לפעילויות הספורט, ומה שהכי ריגש אותי היה שאחרי שסיימתי לדבר, הוריהם אמרו לי שזה נתן להם תקווה שעם הרבה כוח רצון וחריצות אפשר להגיע למקומות טובים".
ומה תאמר בימים אלה לפצועים הרבים שמצטרפים למעגל נכי צה"ל?
"לכולם צפויה דרך מאוד ארוכה, רצופה מהמורות, אבל מצד שני דרך, שכמו מה שאני ואחרים עברנו, תגלה להם כמה עוצמות פיזיות ומנטליות טמונות בהם".
"זה לא תהליך של שנה או שנתיים, אלא משהו שילווה אותם לאורך כל החיים, ואפשר עם זאת להגיע למקומות מדהימים שלולא הנכות לא היו קורים. אני דוגמא לכך".
