תקופת חגי תשרי שלא מזמן הגיעה לסיומה, והחזרה לשגרה, מלווה השנה גם בסוג של חזרה אחרת לשגרה, עם ההאטה בהתפשטות מגפת הקורונה, כשהחשש מהמגפה והשלכותיה נראה לכאורה רחוק מאיתנו.
לדברי הפסיכולוגית נטע ענבר־סבן, 64, תושבת מודיעין, בעלת ותק של למעלה מ־35 שנים בטיפול פסיכולוגי וייעוץ בתחום בריאות הנפש לילדים, בני נוער ומבוגרים, מדובר בתהליך חזרה לשגרה מורכב למדי, שגם אליו אנחנו נדרשים להסתגל. אחרי למעלה משנתיים של חיים בצל המגפה, שהשפיעה בצורה רחבה מאוד על חיינו, סבורה ענבר־סבן כי החודשים הקרובים עשויים להוות נקודת מפנה בהתמודדות שלנו עם השלכות המגפה העולמית.
כמו אנשי מקצוע אחרים מתחום בריאות הנפש, גם ענבר־סבן חוותה שנתיים מאתגרות של טיפול באנשים שנקלעו לדכאונות חמורים ומשברים קשים בגלל המגפה, אולם היא מאמינה כי אנחנו נמצאים בדרך הנכונה לחיים לצד המגפה, תוך שינוי מהותי בדרך המחשבה שלנו, דברים אותם היא מביאה גם בספר חדש שתפרסם בנושא בחודש דצמבר הקרוב ‑ "מחול התודעה והנפש ‑ מבט פסיכולוגי על תהליכי התפתחות אישית וחברתית" ‑ העוסק בנושא זה.
החיים עוברים לזום
"בתקופת הקורונה השתנו תבניות החשיבה שלנו, ובבת אחת נזרקנו למציאות חדשה, בה היה עלינו לשנות את הדבר החשוב כל כך מבחינה נפשית: הקשר עם אנשים", מסבירה ענבר־סבן. "הוכנסו לסגרים ולבידוד, והכל היה אפוף בתחושת פחד, ומי שסבלו בעיקר היו משפחות בהן הורים שאיבדו את עבודתם, וכן ילדים ובני נוער. משפחות נכנסו למצוקה כלכלית ונפשית, וגם התרבו התפרצויות כעס בתוך המשפחות שהיו סגורות ביחד במשך שבועות. "ילדים ובני נוער איבדו את הקשר עם חבריהם, ונשאבו לרשתות החברתיות ולאינטרנט, וגם הקשרים חובקי העולם עם משתמשי רשת, שאי־אפשר היה לדעת מה גילם ומינם, היו סכנה לפגיעה".
כאשת מקצוע ותיקה, טיפלה ענבר־סבן במהלך השנתיים החולפות במקרים רבים של דיכאון וחרדה שנגרמו כתוצאה מהתפשטות הקורונה, ובחלק מהמקרים נזקקו המטופלים, שחלקם מעולם לא התמודדו עם בעיות נפשיות, לטיפול פסיכיאטרי המלווה בתרופות.
"כולנו היינו באותו סיפור, עסוקים בשגרה: עבודה, טיול אחרי צבא, ילדים שהלכו יום־יום לבית ספר, ובאחת הכל נקטע, מה שגרם לשינוי פתאומי של תבניות החשיבה שלנו", היא אומרת. "אני, לפחות בהתחלה, ניקיתי את הקליניקה בכל פעם כמו משוגעת, ואז החלו סגרים והתחלנו לעבוד בזום, ומטופלים חולים ואני בהסגר או בבידוד, והכל הסתבך והפך למורכב מאוד".
נשאבים לרשתות
לדברי ענבר־סבן, השנה הראשונה להתפרצות הקורונה פגעה בעיקר בילדים ובבני נוער. "ילדים משכבות גיל של חטיבות ביניים הגיעו מפורקים לגמרי, כי הם הפסיקו בבת אחת ללכת לבית הספר ולפגוש חברים, פשוט ננעלו בחדרים", היא מסבירה.
אחד המקרים המורכבים בהם טיפלה ענבר־סבן היה של נערה שנתנה "ייעוץ" לבני נוער בני גילה שנקלעו לדיכאון.
"הנערה החליטה, מתוך רצון טוב, לטפל בילדים שנקלעו לדיכאון. הם שיתפו אותה, ומשום שהיא לא הצליחה להכיל את הכל, היא בעצמה הגיעה לטיפול.
"הסברתי לה שהיא לא יודעת איך לטפל, ולשמחתי לאחר טיפול קצר יחסית היא חזרה לעצמה".
על הסכנה שיצרה הנערה מספרת ענבר־סבן: "המצב היה מסוכן מאוד עבור אחרים, כי היא עשתה את זה דרך דף אינסטגרם, וטיפלה לכאורה בילדים בכל העולם. כל זה הפך למעמסה עליה והיא נכנסה למצב של דיכאון אובדני, אבל בסופו של דבר יצאה מזה".
במקרה אחר טיפלה ענבר־סבן בנערה בת 16 שבעקבות המציאות הסתגרה חודשים ארוכים בחדרה.
"היא נכנסה לדיכאון עמוק בגלל המצב, נאלמה ונעלמה במשך שבועות ארוכים בתוך החדר, מתוכו יצאה רק לשירותים", היא מספרת. "היא נשאבה לרשתות החברתיות שיש בהן טוב ולא מעט רע, בעיקר משום שמי שנמצא שם מקבל 'בן אדם חלקי' מולו. יש המון רוע מאסיבי ברשתות ‑ קללות, ביוש וחרמות מאוד קשים, והמתבגרים היו צריכים לדעת לנווט בתוך העולם הזה".
מטופלת נוספת של ענבר־סבן התאוששה ממצב נפשי מורכב רק לאחר שהפנימה כי עולם הרשתות החברתיות השפיע עליה בצורה שלילית, מבלי שהייתה מודעת לכך.
"נערה בת 14, שכל חייה בקורונה היו ברשת, ממש התמכרות", היא מתארת. "הסברתי לה מה הדבר הזה עושה לה ‑ אינסטגרם וטיקטוק, והייתה לנו שיחה על איך מסרים שונים משפיעים לה על המוח.
"התכנים שהילדים שלנו מקבלים ברשת עלולים להיות קשים מאוד, מסרים של אנשים, ארגונים ואפילו מדינות, עוברים אלינו באופן לא מודע, זו בעיה".
חרדה ודיכאון
לדברי ענבר־סבן, גם מבוגרים בעיר נקלעו למצוקה נפשית בעקבות המגפה.
"הגיעו אלי הורים שהילדים שלהם פשוט השתגעו בגלל המציאות הלא ברורה והמפחידה", היא מספרת. "טיפלתי בגבר בן 45 שאיבד את מקום עבודתו, שאמר לי שהוא לא יכול לפרנס את המשפחה, ויש משכנתא וילדים, והמקום שלו כראש המשפחה הופקע, והילדים אמרו לו כל הזמן 'מה אתה עושה כל היום', וזה הביא אותו לדיכאון מז'ורי. זה פגע במילה שלו בבית, והיינו צריכים לטפל בזה, כולל טיפול תרופתי". לדברי ענבר־סבן, מצבם של הורים שאיבדו את מקום עבודתם, גם אם באופן זמני, השפיע רבות גם על ילדיהם.
"הגבר הזה שכב על הספה במשך שעות, וזה נצרב כטראומה גם אצל הילדים, וזה היה לא קל, והיו לא מעט מקרים כאלה".
לדבריה, כמו במקרים אחרים, שינוי תבנית החשיבה של האיש, סייע לו לצאת מהמצב הקשה אליו נקלע.
"הוא הפנים שהמצב שלו לא נגרם בגללו, אלא בגלל המציאות, דבר שאינו פשוט כל כך להבנה", היא מסבירה. "כשמגיע אליי מטופל בדיכאון, יש אלמנט המצריך טיפול תרופתי, ויש אלמנט אחר ‑ המחשבה של המטופל 'שהכל שחור' ואין עתיד ואין שום תקווה, ושינוי קו המחשבה הזה הוא דבר שלא בהכרח מתייחסים אליו.
"אנשים נתקעים בתבניות, ואני מנסה להעיף את התבנית ולהכניס תבנית אחרת, לפתוח עבור אנשים דלתות אחרות. זאת הדרך לדעתי, שהוכיחה את עצמה בטיפול בנפגעי מגפת הקורונה".
קשיי הסתגלות
המצבים הנפשיים אליהם נקלעו צעירים ומבוגרים בעקבות המגפה, הביאו באופן טבעי לעלייה משמעותית בצורך בטיפולים נפשיים.
"עד הקורונה מעולם לא חוויתי מצב בו פעמיים ושלוש בשבוע במשך שנה וחצי אמרתי לאנשים שאין לי מקום", ממחישה ענבר־סבן את העומס הרב איתו התמודדה. "זו הרגשה איומה ונוראה, ומצאתי את עצמי מפנה מטופלים לעמיתים שלי, וגם להם לא היה מקום.
"ההרגשה שלי היא שחלק גדול מבני הנוער חזרו לעצמם, למרות שהנתונים הסטטיסטיים מספרים שיש עדיין יותר אובדנות הקשורה לתקופה. ידוע לנו למשל שיש עלייה בניסיונות אובדניים עד גיל 14. זה מחריד.
"חלק מבני הנוער לא הצליחו לחזור לחיים רגילים, וסובלים מהתמכרות לאינטרנט ולרשתות, ואצל ילדים ומתבגרים עלה מספר הסובלים מחרדה ודיכאון, מקושי בהסתגלות חברתית ומקשיים בחזרה לחיים של לימודים וחוגים. אנחנו בעיצומה של תקופה מורכבת מאוד".
בכוחות חדשים
אולם למרות המציאות הקשה, מאמינה ענבר־סבן כי פנינו לימים שקטים ורגועים יותר.
"חלק מבני הנוער לא הצליחו לחזור לחיים רגילים, וסובלים מהתמכרות לאינטרנט ולרשתות, ואצל ילדים ומתבגרים עלה מספר הסובלים מחרדה ודיכאון"
"אנו עמידים יותר בפני המחלה, בעיקר בגלל שחלק גדול מהמבוגרים מחוסנים", היא אומרת. "אצל רבים מאיתנו תבניות חשיבה כמו לקום בכל בוקר, ללכת לעבודה, לתפקד בבית ולטפל בילדים, פסקו להיות רלוונטיות כשהקורונה סגרה אותנו בבתים, אבל לאחרונה דברים משתנים.
"יש חשיבה מחודשת, כמו תבניות חשיבה העוסקות בחשיבות המשפחה, ברצון למצות את הרגע, בצורך לשלב בחיי העבודה גם הנאות ומנוחה".
לאור מגמת השיפור הנראית לעין, מאמינה ענבר־סבן כי התמודדות הציבור עם החיים לצד המגפה תלך ותשתפר.
"עלינו ללמוד להתמודד עם מה שהחיים מזמנים לנו מתוך מוכנות להגמיש את תבניות החשיבה שלנו", היא אומרת. "עם ישראל ידוע בהתמודדותו עם מצבי חירום, וגם האתגרים שאיתם אנו מתמודדים בין המלחמות אינם פשוטים: אין ספור מעשי טרור, קשיים כלכליים, וכל אלה לוקחים משאבי נפש ואנרגיה, אבל יש בנו כוחות, ואני מאוד מאמינה בטוב האדם. יצאנו מדברים קשים יותר מהקורונה, עברנו מלחמות קשות ועוד עלולים לקרות דברים קשים, רק צריך להיות קשובים לגוונים שבתוכנו, ואז נצליח גם בזה. יש בעם שלנו פסיפס אנושי מדהים, ומתוך זה נהפוך לסובלניים ולרגישים, נתאמץ ולא נרים ידיים".
שוברת תבניות
ספרה החדש של ענבר־סבן – "מחול התודעה והנפש - מבט פסיכולוגי על תהליכי התפתחות אישית וחברתית" (גלילי הוצאה לאור), מסכם את תקופת הקורונה ומתאר את השינויים הרבים שעברנו, ואנו עדיין עוברים מאז פרצה לחיינו, כמו גם את הצורך למצוא מחדש את האיזון הפנימי, הבין־אישי והחברתי.
אחת הסוגיות העולות בו, היא כי עם פרוץ הקורונה התברר שהמדע, המתבסס על היסוד הגברי בחשיבה, לא יוכל לפתור לגמרי את הבעיה.
"יסוד זה יכול לתרום לפיתוח חיסונים ותרופות, בידוד בעת מחלה או סגרים המוניים, אבל את המחלה והדבקתה, החשיבה הגברית הרציונלית לא פתרה", אומרת ענבר־סבן, "ולכן נדרשת חשיבה נשית ‑ התנהלות על פי האינטגרציה, האינטואיציה, המעגליות והלא מודע.
קראו גם:
"בכל תהליך הכתיבה 'דיברתי' אל אנשים, דנתי באוזניהם על הקשיים ועל יכולותינו כבני אדם, על מה עוזר לנו להתפתח, על חלומותינו כאינדיבידואלים וכעם. "אם הספר רק יצליח להביא למחשבה על הרוטינה, לתזוזה בתבניות החשיבה, להתחברות עם הנפש והעולם היצירתי הלא מודע שבנו, ולהעניק תקווה שניתן לשנות – הרי שהספר השיג את מטרתו".
