כבר למעלה מחודש שאליוט אורבכר, 62, ממודיעין, עושה הכל חוץ מלשבת במשרד הממוזג שלו בביתו הפרטי והמרווח שבשכונת רעות. בשבועות האחרונים מסתובב אורבכר בבסיסי צה"ל ובנקודות כינוס והיערכות של לוחמים ותומכי לחימה, ומעניק להם כמה שעות של נחת, לנפש ובעיקר לקיבה, כשהוא מפעיל מערך ענק של ארוחות על האש, פרויקט שהוא מוביל בסיוע מתנדבים, רובם תושבי מודיעין.
2 צפייה בגלריה
"איפה לא היינו כבר, בכל מקום בארץ שיש בו חיילים". אליוט אורבכר
(צילום: חורחה נובומינסקי)
מי שפוגשים את אורבכר בימים אלה, מתקשים קצת להאמין כי מדובר באיש עסקים ממולח ושנון, שעלה לישראל לפני פחות מעשור במטרה אחת בלבד, אותה הוא מיישם מעל ומעבר בימים אלה – לעזור לעם ישראל.
"מאז שפרצה המלחמה אני בשטח, מתי ואיפה שרק אפשר, נוסע מהצפון הרחוק ועד רצועת עזה ודרומה משם. לאיפה שרוצים אוכל טוב על האש, אנחנו מגיעים", מספר אורבכר, בעל המבטא האמריקאי הכבד, ומוסיף: "אני לא נמצא שם רק בשביל האוכל, אלא גם בשביל הבידור, זה חשוב".
"כדי לפנק"
אורבכר נולד ברובע ברונקס בניו יורק ועלה עם אשתו לישראל בשנת 2015, לדבריו, "כי הרגשתי שזה הזמן, ואני יודע שעשיתי את זה בגיל מאוחר, אבל טוב מאוחר מאשר אף פעם לא".
כשהגיעו בני הזוג לישראל, הם הצטרפו לשתיים משלוש בנותיהם שכבר הגיעו לישראל מספר שנים קודם לכן, ולפני כמה שנים השלימה משפחת אורבכר את מעברה לישראל, עם הגעתה של הבת השלישית לארץ המובטחת.
"הגענו למודיעין אחרי אבא שלי שעלה לישראל בשנת 1999", מספר אורבכר, "והרגיש לנו שזה המקום הנכון. חברים המליצו לנו לבוא לפה, וההתחלה לא הייתה קלה, אבל בכל זאת נתנו לזה הזדמנות, והיה לנו לא מעט מזל שמצאנו בית יפה ברעות, כי אני לא בטוח שאשתי הייתה נשארת פה בכלל, אחרי שעזבנו בית מדהים בניו ג'רזי".
במהלך השנים השתלב אורבכר בקהילת תושבי רעות, והפך לדמות מוכרת ‑ מומחה בתחום תיווך משכנתאות לנכסים בארצות הברית ופעיל בתחומים שונים, בעיקר בקרב חברי קהילת יוצאי אמריקה הצפונית בעיר.
במקביל לעבודתו במשרד, חיפש אורבכר עיסוק נוסף, והחיבור לצה"ל החל לפני מספר שנים בעקבות שיחת מקרית עם חבר קרוב בשם דוד קפלן.
"הבן שלו היה חייל בצה"ל, והוא שירת ביחידה מסוימת, מבודדת למדי, והאבא סיפר לי כמה פעמים שחסר להם אוכל, וזה כאב לי, ועלה לי פתאום רעיון לעזור להם", נזכר אורבכר. "מפה לשם הכנו לחברים שלו אוכל חם וככה המשכנו, וכשראינו שזו לא בעיה גדולה, חיפשנו יחידות אחרות, ומדי פעם העברנו להם אוכל חם, גם כשלא היה חסר, פשוט כדי לפנק".
פחות או יותר באותה תקופה, לפני כשנתיים וחצי, קיבל אורבכר שיחת טלפון ממכר אחר שלו, אחד מרבני הנח"ל החרדי בצה"ל.
קראו גם:
"הרב סיפר שיש להם בעיה עם אוכל, ואז זו הייתה הפעם הראשונה שעשינו על האש, ושם, כשפגשתי את הלוחמים היקרים האלה, הבנתי שלא מדובר רק באוכל, אלא במשהו שמרים את המורל, ומאז ליווינו אותם פעם בשבועיים".
ה־7 באוקטובר
בבוקר הנורא של חג שמחת תורה, שהה אורבכר בבית הכנסת השכונתי, והוא היה נרגש במיוחד, מאחר והוא היה אמור לעלות לתורה באחד המועדים החשובים ביותר לעולם היהדות – בפתח קריאת ספר בראשית.
"לקראת השעה שבע התחילו אזעקות ובומים, אבל אני לא רציתי ללכת משם, אחרי הכל, לא כל יום אתה זוכה להיות 'חתן בראשית'", אומר אורבכר בחיוך. "היינו ללא טלפונים, אנשים דתיים, ולכן נשארנו בבית הכנסת עד שהתפילה הסתיימה, ורק כשהגעתי הביתה הבנתי מה קורה, כי בשכונה שלנו יש המון אנשי צבא וכולם פתאום עלו על מדים ונכנסו למכוניות".
בתוך כמה שעות הבין אורבכר את חומרת המצב, אז גם הפנים כי עליו לעשות מעשה כדי לסייע לכוחות הלוחמים. "אחרי שראינו את הזוועות, המחשבה שחשבתי עליה היא שהם פשוט רוצים להרוג אותנו, וכמה שקשה להיות יהודים, ואת זה אני אומר בתור מישהו שעלה לישראל בגלל הציונות. הרגו בנו פה בכמויות והבנתי שאין לנו שום ברירה, אלא להתנהג אחרת, לא לוותר, שאסור לנו לשבת בשקט".
שעות ספורות לתוך יום ראשון כבר ריכז סביבו אורבכר עשרות מתנדבים והחל לגייס תרומות לרכישת מוצרי בשר, משקאות וציוד נוסף למען החיילים.
"נכנסו מהר מאוד לעניינים, וביום שני בערב כבר עשינו מנגל עם 650 מנות אוכל, ביום שלישי עלינו ל־1,400 מנות, ולשמחתי, מי שהיה באחת הפעמים הראשונות שהכנו את העל האש בשטח, היה הבן של דוד קפלן, זה היה מרגש", מספר אורבכר.
חמ"ל בחצר
ארבעה ימים לאחר פרוץ המלחמה פתח אורבכר חמ"ל סיוע ללוחמים בחצר ביתו, ומאות חיילים הגיעו לרעות על מנת לקבל מה שרק היו צריכים.
"הם קיבלו מאיתנו מנגלים, שקיות גחלים, מאות קילוגרמים של בשר, ומאות לחמניות, וזה רק בימים הראשונים ללחימה", מספר אורבכר. "בימים חמישי ושישי של אותו השבוע הכנו כבר אלפי מנות. הבנו שאנחנו נכנסים לתקופה מאוד עמוסה, והחלטנו להיערך לזה".
ואכן, בסוף השבוע הראשון למלחמה, מנה החמ"ל של אורבכר מאות מתנדבים, בני כל הגילים, ובמקביל לעבודה בשטח, עסק אורבכר בגיוס תרומות, רובן הגדול מחו"ל.
"כל האוכל שלנו מגיע מתרומות, ורובן מאנשים שחיים בארצות הברית, כי ישראלים פחות בקטע של לתרום באופן קבוע, ויש לי קשרים, ואנשים מאוד שמחים לעזור לנו, בטח אנשים שנמצאים מעבר לים וחשוב להם לתרום למדינה ובוודאי לחיילים", אומר אורבכר.
ועדיין, העבודה על המיזם הזה היא באחריותך.
"אני לא מתרגש מזה, אני קונה את הבשר ומכין, וקונה את כל המצרכים והמתנדבים מגיעים אליי הביתה ואנחנו נוסעים ועושים את המנגל, ואחר כך עוד חוזרים הביתה לנקות ונערכים לפעם הבאה, הכל באהבה גדולה".
"נכון לעכשיו אנחנו בערך 300 מתנדבים, ממודיעין ומרעננה, ואלה אנשים נפלאים, אין לי די מילים כדי להודות להם, הם פה מתי שרק צריך".
טלפונים מנציגי יחידות
בשלושת השבועות האחרונים, על פי הנתונים שמרכז אורבכר, הכין האכיל מערך הסיוע שהקים לקרוב ל־60 אלף חיילים בכל רחבי הארץ.
"איפה לא היינו כבר", הוא אומר, "בכל מקום בארץ שיש בו חיילים, בבסיסים מסודרים או בשטח, במטולה ובמצפה רמון, ובכל מקום אחר בין לבין, מי שרעב, אנחנו נגיע".
פעילותו המבורכת של אורבכר נפוצה בקרב הכוחות הרבים, ומדי יום הוא מקבל טלפונים מנציגי יחידות שונות, וכל יחידה נכנסת מיד לרשימת ההמתנה.
הפעילות מסביב לשעון, מספר אורבכר, לא מאפשרת לו זמן לעשות דברים אחרים, אפילו לא לעבוד. "עבדתי עד למלחמה ומאותה שבת ארורה הפסקתי את העבודה ואני עסוק מעל הראש בעניינים האלה, אין לנו ברירה, אלה דברים חשובים", הוא אומר.
ומה אתה חושב על המצב?
"אני חושב שאנחנו במלחמת מצווה. אנחנו עם שיש לו הרבה דעות, אבל יש לנו מטרה אחת ‑ לחיות פה, ויש פה לא מעט אנשים שלא באמת מבינים את המצב, ועכשיו המטרה שלנו היא לשים בצד את המחאות והמחלוקת".
"אנחנו צריכים אגרוף חזק. יש לנו מלחמת נקמה ואנחנו צריכים לעשות אותה יחד, וגם אם למישהו יש דעה אחרת, שיחכה עכשיו, שיחזור אליה אחרי שהמלחמה תיגמר".
וכמה כוח עוד יש לך? בכל זאת אתה לא אדם צעיר.
"אני לוקח אחריות להכל. כל עוד השם נותן לי כוח, אני אהיה שם, כמה שצריך, איפה שצריך. אני לא צריך הרבה כדי לעבוד ולעשות את זה. בכל לילה אני ישן שעתיים מקסימום, זה מספיק לי. בכל מפגש כזה אני מדבר עם החיילים והמפקדים ואני מעודד אותם ואומר דברים, זה השירות שלי, אני בצו 8".
