התרגשות מצמררת: בית הכנסת "יוזמה" במודיעין רגיל באירוח מתפללים בחגים ובשבתות. אבל בשבוע שעבר הזדמן לו להפוך לרגע לאולם תיאטרון קטן, כשהצגה המספרת את סיפור הישרדותה המצמרר של ילדה יהודייה בת חמש בשואה הועלתה בו.
בואו להצטרף לעמוד הפייסבוק של "ידיעות השפלה"
עשרות אנשים התרגשו לשמוע על תלאותיה וסבלה של הילדה אבל נראה שאדם אחד התרגש במיוחד. בין הצופים הייתה אותה ילדה, היום אישה בת 74, לאה פריד, תושבת מודיעין. "קשה לתאר במילים איך זה מרגיש לראות את הסיפור שלי מומחש מול העיניים", היא אומרת.
מערכה ראשונה מהיהדות לנצרות, ובחזרה כשפרצה מלחמת העולם השנייה גורשה משפחתה של פריד, ילידת פולין, לגטו טרנוב במדינה. אמה, שהבינה את הסכנה העומדת מולם, פנתה למכרה בשם לינינה ול'נגה (לימים חסידת אומות עולם), שלמרות שבקושי הכירה את המשפחה החליטה לעשות הכל כדי להצילה. היא דאגה שיבריחו את פריד בת החמש מהגטו למנזר קטן. שם, חשבה, תוכל הילדה להיות בטוחה.
פריד וספרה. "פתאום הכל הגיע להם ב'בום'". צילום: רונן כרם
"לנזירות לא היה שום רצון לקבל ילדה יהודייה", מספרת פריד. "הן עשו זאת לאחר שול'נגה הבטיחה למנזר שילומים חודשיים קבועים". במנזר עברה פריד הקטנה התעללות קשה. "הן הפכו אותי לשפחה", משחזרת פריד. "הכו אותי, נתנו לי לאכול עם הכלבים. פעם, כשגנבתי מעט כסף כדי לקנות מזון, אם המנזר הענישה אותי בכך שנתנה לי לישון בדיר החזירים עם העכברושים. לכל אורך התקופה התקיימתי באמצעות בגדים שנשארו לי מהגטו, והייתי מטונפת ומוזנחת".
שלוש השנים בהן חיה פריד במנזר השכיחו ממנה את העבר, והיא הפכה לנוצרייה אדוקה. "הזדהתי עם ישו הצלוב, הרגשתי שהוא סובל איתי", היא מספרת. הנזירות השרישו בה שנאה ליהדות, בטענה שהיהודים אשמים בצליבת ישו. "התביישתי להיות יהודייה. גם בסיום המלחמה התכחשתי למה שקרה ליהודים, סירבתי לשמוע. סירבתי להאמין שהם קורבן".
עם שיחרורה של פולין בידי הרוסים, אספה אותה סבתה מהמנזר והחזירה אותה לעיירת מגוריהם. פריד נאבקה עם זהותה, והתנדנדה בין הכנסייה לבית הכנסת. "הרגשתי כשקרנית, שכולם יודעים שאני יהודייה שמתחפשת לנוצרייה", היא מספרת. חודשים מספר לאחר היציאה מהמנזר, נכנסה פריד למקלט ליהודים וביקשה להחליף את הצלב בסידור. חודשים מספר אחר כך, כשהבינה כי הוריה אינם בין החיים, החליטה לעלות לבדה לישראל והיא בת תשע בלבד.
פריד התאכסנה בביתם של הורי אביה. בגיל 18 היא יצאה מהבית, התחתנה, סיימה תואר שני וילדה ארבעה ילדים. לפני עשר שנים עברה למודיעין. במשך 35 שנה עבדה כמורה לספרות והיסטוריה. במסגרת עבודתה הצטרפה למשלחות לפולין ואף ביקרה במנזר.
כשהגיעה למודיעין החליטה פריד לעבור מהקהילה הדתית-לאומית לקהילה הרפורמית. "הרגשתי עייפה מהזרם האורתודוקסי, נמאס לי מהנוקשות והרכילות. תמיד חיפשתי אלוהים שאוכל להאמין בו, שאוכל לחיות איתו. לא אל נוקם ונוטר, אלא אל מלא אהבה שאפשר לסמוך עליו. זה אולי רעיון ילדותי אבל זה משהו שקינן בי כל חיי".
מערכה שנייה "ריקוד השמחה והעצב" כמו ניצולי שואה רבים, פריד סיפרה לילדיה על מוראות השואה במנות קטנות בכל פעם. לפני כמה שנים היא הוציאה את הספר "ריקוד השמחה והעצב", המתאר את סיפור חייה. ילדיה, שקראו את הספר, הופתעו לגלות דברים שלא ידעו על חייה של אמם. "פתאום הכל הגיע להם ב'בום'", מספרת פריד.
הספר יצא בהוצאת "בית לוחמי הגטאות", שהחליט להפיק הצגה מסיפור חייה. ההצגה רצה שנתיים במוזיאון בהצלחה מרובה, והפכה לפעילות מרכזית בקרב קבוצות ילדים המגיעות למקום. השבוע חרגה כאמור ההפקה ממנהגה והחליטה להגיע למודיעין. "זו הייתה בקשה שלי שרציתי לממש ביום הזיכרון לשואה", אומרת פריד.
"רציתי להעניק את החוויה הזו לקהילה הרפורמית של מודיעין, שתמכה בי מאוד לאורך השנים, כמו גם לחברים מהמרכז שלא מסוגלים להגיע לצפון כדי לצפות בהצגה. אני מאוד מחוברת למודיעין, פעילה פה בארגונים ומעבירה פה הרצאות. התרגשתי מאוד ש'בית לוחמי הגטאות' הסכים להביא את ההצגה לעיר. אני שמחה שאני יכולה לחלוק את החוויה הזו עם חבריי".
איך הרגשת לפני שההצגה עלתה לראשונה? "הייתי סקרנית, אבל גם חששתי. לא ידעתי איך יצליחו להעביר את החששות ואת הפחדים שלי. איך זה ייראה על הבמה. חשתי נבוכה, שאנשים צופים בסיפור שלי. אבל בסוף הייתי מרוצה מאוד מהתוצאה".
גם לילדיה לא היה קל לצפות בהצגה. "זה היה מעמד מרגש מאוד, בו התערבבו עצב ושמחה", מספרת בתה, אתי. "כולנו חיינו את זה, קראנו את הספר והכרנו את הסיפור, אבל זה עולם אחר כשרואים את זה ככה. פתאום הסיפור מתגבש ביחד להפקה אחת. זו חוויה מאוד מיוחדת. הייתי צריכה לעצור את עצמי מלבכות".
להצגה בשבוע שעבר הגיע גם אורח מיו