לפני כשנה נפתחו במודיעין מספר קבוצות וואטסאפ במסגרת מיזם "ים של חברים", המיועדות לילדים שעברו נידוי וחרם חברתי, והן הביאו ליצירה של מפגשים חברתיים בין ילדים הלומדים בבתי ספר שונים בעיר, אולם המהלך לא הצליח להתרחב.
3 צפייה בגלריה
"נשמח לצרף ילדים שמעוניינים להכיר את בני גילם לקבוצה שלנו". מימין: סמדג'ה, קניגסברג־לוי וסולומון
(צילום פרטי)
בימים אלה, בעיתוי מצמרר, לאחר התאבדותו של אלרועי בן שבת ז"ל בן ה־13 מרעננה, מנסות שתיים מתושבות העיר, קרן סמדג'ה ושרון סולומון, להניע שוב את המיזם, כשגם הן יודעות, כמו הורים רבים אחרים, כי בעיר מסתובבים ילדים וילדות הסובלים ממצוקה חברתית קשה.
סולומון, מורה לחינוך מיוחד, וסמדג'ה, מובילות קבוצה שנועדה לסייע לחיבורים ולמפגשים בין ילדים ממודיעין והסביבה שחוו נידוי חברתי או מרגישים "שקופים", וזקוקים לחבר למשחק, טיול או בילוי משותף.
סולומון: "קבוצות הוואטסאפ שלנו תופסות תאוצה, והכל כדי לייצר מפגשים פשוטים ורגילים בין הילדים שחוו וחווים חרם חברתי, ובקבוצה שלנו, שפתחנו לא מזמן, חברים כיום למעלה מ־50 הורים לילדים בגילאי שבע עד 18 תושבי העיר.
"קיימנו עד עתה מפגשים חברתיים, הילדים התחברו, דיברו, שיחקו ואכלו יחד, ונהנו ממפגש חברתי, וחלקם שומרים על קשר אחד עם השני.
לפני כשבועיים הגיעה למודיעין שירי קניגסברג־לוי, הפעילה החברתית העומדת מאחורי "ים של חברים" הארצי.
בהרצאה שנתנה, שאורגנה בחסות המחלקה לביטחון קהילתי באגף חברה ונוער של העירייה, שיתפה קניגסברג־לוי בסיפורה האישי, העוסק בחרם שחוותה בתה לפני מספר שנים, והוביל אותה להקדיש חלק ניכר מחייה להעלאת המודעות לנושא.
לדברי סולומון, לאחרונה נוצר שיתוף פעולה עם מרכז קהילה "צבעוני" בעיר, בחסות אגף קהילה, ובסיוע לימור שדה שנרתמה לעזור, תהליך בניית הקבוצה והמפגשים הקבועים במרכז נמצא בעיצומו.
"תודה גדולה מגיעה לשירי קניגסברג־לוי, מייסדת הגוף הזה, ולנועה אלון־חזן שמנהלת איתה את המיזם, ואנחנו נשמח לצרף ילדים שמעוניינים להכיר את בני גילם לקבוצה שלנו. אפשר ליצור קשר באמצעות דף הפייסבוק 'ים של חברים'".
הצקות בגלל קנאה
אחת האימהות ממודיעין שבנה בן ה־12 סובל מחרם מצד חבריו ללימודים, היא ר', המתארת בראיון ל"ידיעות מודיעין" את מה שעבר על בנה במהלך התקופה האחרונה, וכיצד השפיעו האירועים על חייו ועל חיי המשפחה.
"בניגוד להרבה סיפורים אחרים, הסיפור של הבן שלי מעט שונה, והחרמות עליו התחילו לא בגלל שהוא מרגיז או שיש לו איזו לקות, אלא להיפך, בגלל שהוא היה מאוד מקובל ואהוב על חלק מהחברים שלו לכיתה", מספרת ר'. "תמיד הוא בלט ביופי שלו, מבחינה חיצונית ופנימית, ועד לפני חצי שנה לא הייתה לו בעיה עם זה. הוא היה מוקף בהרבה חברים, כולם רצו בקרבתו, בבית הספר, בגינת המשחקים, לבוא ולשחק איתו במחשב בבית".
השינוי לרעה, מספרת האם, החל בעקבות התנהגות פוגענית מצידם של כמה בנים הלומדים איתו באותה הכיתה.
"את הדברים האלה הבנו בדיעבד, כי בהתחלה הוא לא סיפר לנו כלום, אבל גילינו שכנראה היו שני בנים בכיתה שלא ממש אהבו את העובדה שהוא מקובל, שיש לו השפעה על אחרים.
"כמו במקרים אחרים, המוכרים לכל אחד מאיתנו מתקופת הילדות והנעורים, אותם שני ילדים החלו להסית את הכיתה נגדו".
מה הם עשו?
"בהתחלה זה היה בקטנה, הם ערערו לו את הביטחון העצמי, למשל כשהוא קם בביטחון לומר משהו במפגש של חברים, הם נעמדו וצעקו שהוא מדבר שטויות, וקראו דברים כמו 'מי אתה בכלל'.
"מה שקרה הוא שלאט־לאט אותם שני ילדים התחילו לסחוף אחריהם ילדים אחרים. ככה זה בגיל הזה, הילדים לא תמיד מבינים את משמעות הדברים, וכך הם מושפעים ונגררים, גם אם הם לא כאלה בדרך כלל".
לדברי האם, בחלוף מספר שבועות, התגבשה סביב שני הבנים המחרימים קבוצה לא קטנה של ילדים וילדות, שהתייצבו לצד השניים, שהתנהגו בצורה פוגענית כלפי בנה.
"כמו תמיד הדיבורים הפכו להשמצות, למילים לא יפות, לאמירות מגעילות ומעליבות כמו 'אף אחד לא רוצה להיות חבר שלך', 'מי אתה בכלל', ועוד, וזה הלך והחמיר ככל שהזמן עבר".
לטענתה של ר', ההתנהגות כלפי בנה, לפחות לפי הידוע לה כיום, לא כללה פגיעה פיזית.
"ייתכן שהיו דחיפות קטנות בחצר בית הספר, צ'אפחות וכאלה, אבל הוא לא הותקף", היא אומרת, "אבל גם מה שעשו לו היה מעל ומעבר, ומוגזם".
השפלה בתנועת הנוער
במשך חודשים ארוכים הבן לא סיפר להוריו על מה שעובר עליו, אולם בשלב מסוים הבחינו ההורים בשינוי בהתנהגותו.
"חשוב להבין שבגיל הזה קצת קשה לדעת למה ילד מתנהג כמו שהוא מתנהג", מסבירה ר'. "הם שקועים רוב הזמן במסכים ובאפליקציות, המידע והחומרים זורמים ברשתות, ועוד עברנו ימי בידוד בקורונה, ככה שכל הילדים עוברים משהו, ורוב הילדים לא ייפתחו כלפי ההורים".
אחד האירועים שבנה כן חשף בפניה, כלל מקרה חמור שהוא חווה באחת מהפעולות של תנועת הנוער בה הוא חבר.
"הם היו בפעולה שבמהלכה המדריכים ביקשו מהילדים לרשום על דף גדול שנפרש באמצע החדר, איפה הם רואים את עצמם מבחינה חברתית ‑ קרוב לנקודת האמצע של הדף או רחוק ממנה", מספרת ר'. "הבן קם בתורו אל הדף וסימן את עצמו קרוב מאוד למרכז, מה שגרם לצעקות וצחוקים מצד לא מעט ילדים, שקמו, לקחו את הטוש, ומול כולם מחקו את הסימון שלו וציירו סימון בשולי הדף".
"אנחנו משתדלים להיות לצידו כמה שאפשר, להתעניין בשלומו, לוודא שהוא בסדר, אוכל כמו שצריך, ישן, לא מסתגר"
לטענת האם, בנה סיפר על כך לאחותו הגדולה, והיא עדכנה את ההורים.
"אז הבנו שמשהו לא תקין, שהילד לא נמצא במצב החברתי שהוא היה בו במשך שנים, וגם נשבר לנו הלב, אבל היינו חייבים להיות זהירים מאוד".
למה את מתכוונת?
"בימים של אינטראקציות חברתיות צפופות וסבוכות, קצת קשה לטפל בעניינים כאלה. אלה לא שנות ה־80 בהן גדלנו, שאמא או אבא היו ניגשים להורים של חבר לדבר איתו על בעיות. היום הגישה שונה, הילדים עצמאיים הרבה יותר, וגם מרשים לעצמם יותר, אז צריך לעשות דברים בזהירות, כי גם ההורים של הילדים האחרים לא תמיד מבינים את משמעות הדברים, ולפעמים פשוט מגוננים על הילד שלהם".
"משתדלים להיות לצידו"
ר' מספרת כי למרות שהבינה שמצבו החברתי של בנה אינו טוב, בחרו היא ובעלה שלא לדבר על הנושא עם אנשי מקצוע, ורק עדכנו את מחנכת הכיתה בה הוא לומד.
"למעט אותו מקרה, אני לא באמת יודעת מה עבר או עובר עליו, וניסינו לדבר על זה, אבל בהמלצת חברים החלטנו לא ללחוץ, כי לפעמים זה עלול לפגוע", היא מסכמת. "כמובן שזה כואב, ובימים אלה אנחנו משתדלים להיות לצידו כמה שאפשר, להתעניין בשלומו, לוודא שהוא בסדר, אוכל כמו שצריך, ישן, לא מסתגר.
"כנראה שלא מעט ילדים חווים דברים דומים בעידן הזה, וזה מפחיד, ולפעמים אין הרבה מה לעשות, למרות שזה כואב מאוד, פשוט להיות שם לצידם, להשגיח, ואם יש פתח לשיחה, לדבר".
הנהגת ההורים מתגייסת
לנוכח האירועים האחרונים, ולקראת חופשת פסח המתקרבת, ובמיוחד לפני חופשת הקיץ הארוכה, פועלים חברי הנהגת ההורים העירונית להעלאת המודעות של הורי התלמידים למצוקות חברתיות מהן עלולים לסבול ילדיהם.
"גם לבת שלי אני 'חופר' ובודק מי מוזמן ליום הולדת שהיא הולכת אליו, בודק שמות, כדי לוודא שכולם שם ולא משאירים מישהו בצד"
בימים אלה מגבשים חברי ההנהגה, בשיתוף עם חבר מועצת העיר ומחזיק תיק עיר ללא אלימות, שמעון גואטה, דרכי פעולה חדשות, פרט לאלה הננקטות לאורך השנה בבתי הספר ברחבי העיר.
יו"ר הנהגת ההורים, אייל כהן: "אנחנו נמצאים בהכנה של מיזם שנבצע עם מחלקת ביטחון קהילתי בעירייה, שייתקיים לקראת סוף שנת הלימודים, ויכלול כנראה צעדה בעיר שמדברת על הנושא, שתעורר את כולם ותזכיר להם שזו בעיה שלא קשורה רק לנעשה בבתי ספר.
"בקיץ הילדים לבד, והם עלולים לחוש במצוקה גדולה יותר, ואפשר לדבר על זה בבתי ספר עם מחנכות ויועצות ומדריכי מוגנות, אבל בסוף יש רגע אחד שיוצאים לחופשת הקיץ, והילדים עם עצמם, במיוחד אלה שסובלים מחרמות, ואז נשארים ממש לבד".
לדברי כהן, למעורבות הורים בחיי ילדיהם יש חשיבות רבה מאוד.
"יש לי ילדה בת 15, ואני חושב שקריטי שהורים יהיו ערים למה שקורה מולם, לדברים שרצים בקבוצות הוואטסאפ של הילדים", אומר כהן. "גם לבת שלי אני 'חופר' ובודק מי מוזמן ליום הולדת שהיא הולכת אליו, בודק שמות, כדי לוודא שכולם שם ולא משאירים מישהו בצד.
"אני שואל כדי להבין מה מתרחש, שהיא תדע שיש מישהו מאחורי הקלעים, וזו משימה שלנו כהורים לקראת הקיץ, וחשוב לעשות את זה בצורה חכמה.
קראו גם:
"כל זה כמובן הוא מעבר לפעילות השוטפת בבתי הספר. חשוב שההורים יהיו קשובים, ובכל מקרה שבו הם נתקלים יטפלו, וכמובן שיעבירו הלאה, למערכת החינוך, או אפילו לגופי הרווחה".
