המטרה: לבנות קרן קהילתית
לימור רובין, מיזם "הארון החברתי"
לימור רובין (48) ממודיעין, מנהלת קרן פילנתרופית בעיסוקה היומיומי, החליטה לפני כשלוש שנים למלא גם את שעות הפנאי שלה בתרומה לקהילה, והקימה מיזם ייחודי המוכר בשם "הארון החברתי".
כמו שניתן להבין משמו, מדובר במיזם העוסק בקבלה של פריטי לבוש משומשים, העוברים מספר תהליכים בסיוע מאות מתנדבות ומתנדבים תושבי העיר והסביבה, שרובין הצליחה לרתום לעזרתה.
"העיסוק היומי שלי ממש נתן לי השראה להקים את המיזם, שמשלב גם קיימות וגם את הרצון שלי לתקן קצת את העולם, וחשבתי על המהלך בתקופת הקורונה, באותם ימים מוזרים שכולנו חווינו", משחזרת רובין. "רציתי לבנות מיזם התנדבותי־קהילתי, שגם תורם לקהילה, אבל שמכניס גם כסף, וכל זאת במטרה לבנות קרן קהילתית, אז בניתי מודל שיש בו אימפקט קהילתי משולש: חברתי, סביבתי ורווחי".
בתחילת הדרך, פריטי הלבוש שאספה רובין הוכנסו ממש לארון אמיתי. כך נולד גם שם המיזם, אולם בתוך זמן קצר כמות הבגדים שקיבלה הצריכה חלל אחסון גדול הרבה יותר.
"יש לנו היום סביב 200 מתנדבות ומתנדבים מרחבי העיר, כולם פעילים, ואנחנו מקבלים חבילות של בגדים מכל העיר, ויש לנו משמרות מיון בגדים לסוגים, מידות ומינים", מספרת רובין. "כל הציוד שמגיע אלינו מועבר לחניה של הבית שלי, ומגיעים המון פריטי לבוש, למשל ממשפחות של קשישים שנפטרו, דברים מרגשים ממש, וגם בגדים של אנשים שרזו או השמינו".
מרגע קבלת הבגדים, נכנסים מתנדבי הארגון לפעילות משולבת, לה מטרות שונות.
"לאחר המיון אנחנו מחליטים מה הולך למיכלי המיחזור, ומה עובר הלאה לתהליך של מיחזור קהילתי, כמו למשל ליפוף קולבים או יצירות אחרות", מספרת רובין, "ומהות המיזם היא שכולם יעבדו יחד, כל האנשים בקהילה, ויש לנו מפגשים מרגשים מאוד של מגזרים וקהלים שונים".
גולת הכותרת של המיזם הוא יריד מכירת הבגדים, המתקיים פעמיים בשנה, באביב ובסתיו, במהלכו מוכרים מתנדבי הארגון כל פריט לבוש במחיר סמלי של עשרה שקלים.
"ביריד של 'הארון' אנחנו מרוויחים קרוב ל־10,000 שקלים, וכך אנחנו 'נפטרים' ממאות ואלפי פריטים, ו'מצילים' אותם מהטמנה וזיהום של הקרקע", אומרת רובין.
במהלך שנת 2021 העבירה רובין תרומות רבות לארגונים הפועלים בעיר, אולם התרומות מוצאות את דרכן גם לצרכים פרטיים ואישיים של משפחות במודיעין.
"אנחנו עובדים עם אגף הרווחה העירוני, וחלק מהתרומות מגיעות לפרויקטים שהרווחה לא יכולה לטפל בהם, למשל טיפול שיניים לילד, הכשרה מקצועית לאישה ועוד", היא מסבירה. "פרט לכך, וזה דבר חשוב מאוד מבחינתי, אנחנו מעבירים מדי שבוע חבילות בגדים בהתאמה אישית לפנימיות, מקלטי חירום או משפחות קלט ליתומים.
"כמו שאנשים מקבלים סלי מזון, הנתרמים שלנו מקבלים שקית בגדים, כאילו משלוח מחנות, וזה נראה טוב".
לדברי רובין, העשייה הקהילתית מעשירה מאוד את חייה, ואפילו תורמת לגיבוש משפחתה הגרעינית.
"זה ממלא אותי אושר ומרגש, כיף גדול, זה סיפור שכיף לנו לספר", היא אומרת, "ולא פחות חשוב מכך זה שמדובר במיזם משפחתי.
"יש לי 'קן מתרוקן', שני ילדים שהתבגרו ועזבו את הבית, והמיזם מחבר בינינו. הבן החייל מגיע בסופי שבוע ועוזר במכירות, בן הזוג הוא הסבל והנהג, והילדה הגדולה מסייעת בירידים. זה מביא המון שמחה הביתה כשעושים מעשה טוב יחד".
"שתמיד נהיה בצד הנותן"
איילת ליברמן־אברהמי ומירב הרשקו, ארגון "מאור למודיעין"
סביר להניח כי מי שמתעניין בתרומה לקהילה ועמותות חסד במודיעין, נתקל בשנים האחרונות בארגון בשם "מאור למודיעין", שם המעיד, ולו בקצת, על משמעות העשייה של העומדות בראשו.
איילת ליברמן־אברהמי (57), אשת חינוך, ומירב הרשקו (50), עובדת באגף הרווחה העירוני, הן העומדות מאחורי הארגון ופועלות מזה שנים לקידום מיזמים של עזרה לזולת.
"אנחנו מכירות מעל ל־15 שנה, אבל האמת היא שהעשייה הקהילתית שלנו החלה בתקופת מבצע 'צוק איתן' ברצועת עזה בשנת 2014", מספרת ליברמן־אברהמי, "לצערנו, בנסיבות טראגיות, כאשר סרן נתן כהן, בן העיר, נפל ברצועת עזה.
"מירב מכירה את משפחתו והתחלנו לדבר על סיוע לבני המשפחה, ומאותו אירוע, לאורך כל ימי המבצע, היינו מאוד פעילות בהיבט של נסיעה לאיזור העוטף והעברה של חבילות שהכינו תושבי העיר לחיילים".
לאחר סיום המבצע הצבאי, הרגישו השתיים צורך להמשיך לסייע לכל מי שזקוק לעזרה, וכך הלכה וצמחה מערכת נתינה רחבת היקף.
"לשמחתנו, כבר בתחילת הדרך התייצבו לצידנו מתנדבים רבים, והתחלנו לעזור למי שצריך", מספרות השתיים. "אחד המיזמים הראשונים היה סיוע לנערה בת 15 שלאמא שלה לא הייתה אפשרות לחגוג לה יום הולדת, אז הפעלנו את כל המנגנונים שידענו להפעיל והרמנו לה מסיבה, ואחר כך היו עוד אירועים דומים".
עם ההתרחבות של היקף פעילותן, יצרו ליברמן־אברהמי והרשקו קשר עם אגף הרווחה העירוני, שנשמר עד היום.
"הפכנו למעין מוסד נתינה", הן מספרות, "והבנו שכדי לתת את מה שצריך למי שצריך, צריך שיהיה שיתוף עם מחלקת הרווחה, ומאז, במיוחד בחגים המרכזיים, כמו ראש השנה ופסח, אנחנו מעדכנות את האגף כמה סלי מזון אנחנו יכולות לתת, מקבלות רשימה של משפחות נזקקות, אוספות תרומות ומצרכי מזון בעצמנו, ומעבירות הלאה למי שצריך".
את הפעילות, המתבצעת בהתנדבות מלאה, מרכזות השתיים מבתיהן הפרטיים, שהופכים בימים של טרום החגים למחסנים לוגיסטיים של ממש.
"היום אנחנו כבר שם דבר בעיר, ומי שצריך עזרה פונה אלינו ואנחנו משתדלות לסייע, ומגיעות אלינו פניות רבות", מספרות השתיים, "מכל מקום ‑ מבתי ספר וגני ילדים, מקהילות של בתי כנסת, מכל מי שזקוק לסיוע.
"יש לנו תורמים שהולכים איתנו כבר שנים, יש לנו משפחות שמקבלות תרומות אחת לשבוע או חודש, ויש קשישים שמקבלים מאיתנו מנות חמות על בסיס יומי".
על התחושה שמלווה את העשייה שלהן הן מספרות: "זה משהו מאוד מיוחד, וקורה לנו לא מעט שאנחנו נכנסות לחנויות לצרכים אישיים, ושואלים אותנו אם אנחנו צריכות משהו לתרומה. זה עושה טוב בלב, והלוואי שתמיד נהיה בצד הנותן".
עוזרים לא רק לצרפתים
משפחת פדידה וד"ר שלמה שמעוני, "העמותה הצרפתית של מודיעין"
אחת הקהילות הבולטות ברחבי מודיעין, ולא רק בגלל המבטא המיוחד, היא קהילת יוצאי צרפת, שכמה אלפים מחבריה מתגוררים בשכונות העיר.
חברי הקהילה נוהגים לסייע זה לזה, בעיקר בתהליך הקליטה המורכב בישראל.
לפני קרוב לשני עשורים, במהלך שנת 2003, הגו כמה מראשי הקהילה את הרעיון להקים עמותה מקומית שתפעל למען חברי הקהילה ועבור כל תושבי העיר, במטרה לאחד בין הקהילות והמגזרים השונים.
בני משפחת פדידה, הזוג אריק ופלור, וד"ר שלמה שמעוני, שהיו ממייסדי העמותה, העניקו לה את השם: "העמותה הצרפתית של מודיעין", ומאז חבריה פעילים מאוד בתחומים שונים.
"הסיפור החל בארגון שהיה אמור לשמש מעגל קליטה של משפחות יוצאי צרפת שמגיעות לעיר, בכל תחום, ומפה לשם התגלגלנו לעמותת חסד", מספר יורם פדידה (28), בנם של אריק ופלור, יזם וסטודנט לתואר שני בכלכלה. "אני מתנדב בעמותה מגיל שמונה בערך, והפעילות שלנו התחילה בתבנית מאוד מסוימת, של אימוץ חיילים בודדים ונזקקים, אוכלוסיות פגיעות הזקוקות לתמיכה ולסיוע.
"עם השנים גדלנו לעמותה גדולה, ואנחנו מלווים היום הרבה מאוד משפחות של יוצאי צרפת, ויש בעיר כיום מאות משפחות, ובקהילה המצומצמת שלנו 150 משפחות קרובות שחולקות חיי קהילה, שני בתי כנסת מרכזיים ועוד".
עם התרחבות פעילות העמותה, עברו חבריה מסיוע לחיילים בודדים, לתמיכה ביחידות צה"ל.
"אימצנו כמה יחידות, ואנחנו מארגנים להן ימי כיף במהלך השנה, כי לחיילי צה"ל ששומרים על המדינה מגיע הכל", אומר פדידה, "וחוץ מזה כל יחידה שרוצה פינוק, גם אם חד־פעמי, מוזמנת לפנות אלינו, נגיע לאן שצריך".
וכמו כל עמותת חסד, מסייעים חברי העמותה הצרפתית למאות מתושבי העיר שמצבם הכלכלי קשה.
"מדי חג אנחנו מעבירים תרומות מזון ובגדים ל־250 משפחות הזקוקות לסיוע, משהו שקורה בכל שנה, ומי שצריך עזרה יודע שיש אל מי לפנות", אומר פדידה. "יש לנו גם 50 משפחות מחוץ לעיר שמקבלות תרומות על בסיס קבוע, ומעבר לעזרה בחגים יש עוד פרויקטים שהעמותה מקיימת, כמו למשל מיזם שיעורים פרטיים בצרפתית לילדים בבתי ספר".
בימים אלה עמל פדידה על מיזם קהילתי חדש, שמטרתו חיבור בין צעירים בודדים.
"אנחנו מפתחים אפליקציה מיוחדת לבני 18 עד 35 שאין להם יותר מדי מעגלים חברתיים, במטרה לעשות טוב יותר למי שאפשר", הוא מסביר. "הכל מבוצע אצלנו במאה אחוז התנדבות, ואנחנו עושים הכל באהבה ופתוחים לכל הצעה", מסכם פדידה. "כל מה שצריך, מתרומות ועד תמיכה מלאה במשפחות ובחיילים, בכל מי שצריך, אנחנו כאן, בשמחה ובאהבה גדולה".
"אני מרגישה מאוד משמעותית"
יפעת מורן–ריינברג, מסייעת לנזקקים, חיילים בודדים ועוד
יפעת מורן־ריינברג (44), תושבת מודיעין העוסקת בשגרה במיתוג ועיצוב גרפי, בניית אתרים ושיווק דיגיטלי, הפכה בשנים האחרונות לאחת הפעילות הקהילתיות הבולטות בעיר, הודות לפעילותה רחבת ההיקף בתחומים שונים ובקרב קהילות מגוונות.
"נכון להיום העיסוק הקהילתי שלי כולל ניהול של קבוצות וואסטאפ רבות, במסגרתן חברים אלפי תושבים, ודרכן אני עוזרת בצורה קלה, יעילה ומהירה לכל מי שצריך", מספרת מורן־ריינברג, "החל מנזקקים, דרך חיילים בודדים, ועד לאיתור של ציוד יד שנייה שאנשים בעיר מחפשים".
בנוסף לניהול הקבוצות, עסוקה מורן־ריינברג בארגון מפגשים ואירועים קהילתיים שונים.
"אני פעילה מאוד, וזה חלק ממני שהתחיל לפני כחמש שנים", היא מספרת. "אני חברה בוועדת קהילות בעיר, גוף המאגד קהילות שונות שחבריהן מתגוררים בעיר. הייתי שותפה להקמת 'הברקנית' - מועדון קהילתי לרווחת תושבי העיר, והפקתי בעבר מספר שווקי 'קח־תן' שהתקיימו במתחמי עמותת סחלבים".
הקבוצות הבולטות ביותר שבראשן עומדת מורן־ריינברג, כוללות קבוצה עבור הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, קבוצת "קהילת אמהות", קבוצות קהילת השכונה, וקבוצת אירועי יד שנייה.
"כל מה שאני עושה מעניין אותי מאוד", היא מדגישה, "ולאחרונה אפילו לקחנו את קבוצות היד שנייה לרמה אחרת, אחרי שיזמתי והפקתי אירוע יד שנייה בשיתוף האגף לתרבות ואירועים בעיר, במסגרתו ערכנו יום החלפת בגדים באחד המרכזים המסחריים".
אחת התרומות הגדולות שאותן משיגה מורן־ריינברג באמצעות קבוצות הוואטסאפ, היא סיוע בנתינת ציוד לחיילים בודדים, ועל כך היא גאה מאוד.
"גם חיילים בודדים וגם נזקקים אחרים בעיר, מקבלים, הודות לפעילות בקבוצות שלנו והאנשים הטובים, המון ציוד יד שנייה שעוזר מאוד לאותם חיילים", היא מספרת. "אני עונה על צורכיהם של תושבים רבים, כך שבאופן טבעי מעריכים מאוד את מה שאני עושה. בעקבות הפעילות פונים אליי עם הצעות לשיתופי פעולה, ולא מעט אנשים עוצרים אותי ברחוב ומודים לי על הפעילות שלי, וזה מרגש.
קראו גם:
"אני מרגישה מאוד משמעותית, משתמשת בחוזקות שלי, מרגישה שיש לי השפעה, ואני יכולה לעזור ולשנות. התגובות מאוד מחממות את הלב, ואמנם אני עושה את זה מתוך מוטיבציה פנימית, אבל תמיד נעים לדעת שאחרים רואים ומעריכים".
פורסם לראשונה: 07:56, 23.09.22
