לפני שבועיים, בצהרי יום שישי, התקיים במרכז מודיעין אירוע הגאווה השנתי, שסיכם את אירועי חודש הגאווה שצוין ברחבי ישראל.
מאות מחברי הקהילה הגאה בעיר, ורבים שאינם חברי הקהילה, השתתפו באירוע, אולם למרות ההתכנסות המשותפת, יצאו משם רבים בתחושות קשות.
מי שהיטיב לבטא את תחושות הקהילה היה אחד מראשיה, ד"ר קובי דביר, שלפני כחמש שנים הקים את ארגון המשפחות הגאות בעיר, והעלה את הנושא, בתקווה לקדם את המודעות הכללית לקהילה הגאה.
ביום שלמחרת אירוע הגאווה כתב דביר בדף הפייסבוק שלו: "אירוע הגאווה אתמול הראה לנו שלצד ההשקעה הכספית, אין קבלה אמיתית של הקהילה בעיר. לסגור אירוע בגדרות, זה צעד שאפילו בירושלים כבר לא עושים. למסך את האירוע בפרגוד ולחסום אותו מפני הרחוב, זה דבר שאין לקבל, ועכשיו הזמן לקום ולהגיד: עד כאן. האירוע בשנה הבאה יהיה חלק מהנוף העירוני, זו נקודת המוצא, עכשיו צריך להתחיל לחשוב איך הוא ייראה, והאירוע צריך להצביע על הכיוון הכללי שאליו צריך ללכת המאבק למען השתלבות הקהילה הגאה בעיר – קבלה. העיר צריכה לקבל את הקהילה כחלק ממנה, היא עוד לא שם".
צרכים משלהם
דבריו הקשים של דביר עוררו שיח ער בקרב חברי הקהילה, שרבים מהם מעדיפים עדיין שלא לחשוף את עצמם בציבור, אך לא כך דביר.
דביר, 48, הוא בן זוגו של שי, והשניים מתגוררים במודיעין מזה 12 שנה עם ארבעת ילדיהם: אלונה (10), עידו ותום (8.5) ועמית (4.5), שנולדו בתהליכי פונדקאות ברחבי העולם. מי שמנסה להוביל בימים אלה את הקהילה הגאה, שנתונים מסודרים לגבי היקפה כלל לא קיימים, הוא מרצה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן, ומרצה לחינוך, האחראי גם על תוכנית להכשרת מורים לאזרחות בתואר שני בסמינר הקיבוצים.
"עיקר הפעילות שלי היא בנושא המשפחות, וזה מהרגע שזיהינו שיש צורך בשותפות ‑ להפגיש את הילדים שלנו עם ילדים מרקע דומה, כדי שלא ירגישו היחידים בעולם כי יש להם שני אבות או שתי אימהות", מספר דביר. "למשפחות גאות יש צרכים משלהן, אבל במקביל יש קבוצות אחרות בקהילה שגם להן יש צרכים: בני נוער, צעירים, מבוגרים, וזה זהה לצרכים שיש 'בחיים הרגילים', אבל מורכב יותר".
אין מענה במינהל החינוך
בשנתיים האחרונות, למרות המאמץ לקדם נושאים שונים הקשורים לקהילה הגאה בעיר, מודה דביר כי חלק גדול מחברי הקהילה העדיפו לחיות את חייהם.
"הייתה פחות פעילות של ארגון המשפחות, כי כל משפחה התבססה בקהילה שלה", הוא אומר, "ואין לנו בעיה עם זה, כי בסוף השאיפה של כולנו היא להיטמע בקהילות ולא להיות משהו נפרד. עם זאת, לאורך השנים, בנקודות זמן שונות, עולות סוגיות שמצריכות התייחסות מיוחדת, כמו למשל אירועי הגאווה ואופיים, ובעיקר, כמעט כל הזמן, חשיבות נושא מערכת החינוך, משהו שלא הצלחנו לקדם לצערי בכלל, וחבל, כי שם כולם נפגשים: ילדים, הורים, אנשי חינוך".
לדביר יש בטן מלאה על חוסר העשייה, לטענתו, מצד מינהל החינוך העירוני, ולשכת ראש העירייה, חיים ביבס, בנושא זה.
"אין במערכת שום תוכנית בנושא הקהילה הגאה, והאמת שגם לא במשרד החינוך, אבל לצערי במודיעין אין מענה, וחדרי המורים בעיר לא מקבלים את ההסברה הרצויה", טוען דביר. "אין שום הסברה שקשורה לקהילה, להתמודדות של תלמידים מהקהילה, עובדי ההוראה אינם מוסמכים לעסוק בנושא, להסביר מה הצרכים של משפחות הנוער הגאה. פנינו הרבה פעמים למינהל החינוך, לפני הבחירות הקודמות לרשויות המקומיות עשינו עבודת שטח גדולה, החתמנו את נציגי הסיעות המתמודדות על 'מדד הגאווה' ועל התחייבות שלהם לעשות דברים למען הקהילה, ולצערי הסיעה היחידה שלא חתמה הייתה 'שחר עושים חינוך' של מויש לוי, שקיבלו את תיק החינוך. הם דיברו על חינוך, אבל על חינוך בעיניים שלהם".
כלומר התעלמו מהבקשות שלכם?
"לא קיבלנו מענה, למרות שביקשנו דברים פשוטים וברורים, וכך היה גם בפגישות במינהל החינוך בעירייה, והשיא היה במפגש עם האחראית על מינהל החינוך העל‑יסודי, דלילה אשכנזי, שעזבה בינתיים את תפקידה, ששאלה אותי מה אני מרוויח מכל זה, והיו כאלה ששאלו אותי 'למה אין הסברה על השונות של ילדים עם משקפיים', ככה דיברו איתי. הפטרנליזם הזה על חינוך הזוי בעיניי, ואני איש חינוך, איש אקדמיה שמכשיר מורים, ובעירייה אומרים שהם יודעים לחנך להכלה, אבל הכלה באופן כללי".
"נכון, צריך להכיל את השונה באשר הוא שונה, אבל פה יש שונות אחרת שצריך להתייחס אליה, דברים רגישים שילדים ממשפחות גאות או ילדים גאים בעצמם מתמודדים איתם, ומי יכול לספר על זה? המחנכת? גם, אבל צריך להביא גם מישהו מהקהילה שידבר על זה, על משמעות היציאה מהארון, ואת זה מינהל החינוך לא הסכים לעשות".
ראש העירייה לא בא
קרן אור מבחינתו מוצא דביר בפעילות כמה מבתי הספר העל‑יסודיים בעיר, אולם הוא סבור כי לא די בה.
"אני מסיר את הכובע בפני רוב מנהלי בתי הספר העל‑יסודיים בעיר, שהזמינו הסברות חיצוניות לתלמידים, אבל הבעיה היא שאת המורים לא הכשירו לכך", הוא אומר. "איך אמור מורה בתיכון להתמודד כשילד בא ואומר שהוא מתלבט לגבי הזהות שלו, ואנחנו ידועים שנוער להט"בי הוא נוער בסיכון, ואם מורה לא מכילה או לא יודעת איך להתמודד, עלול לקרות משהו".
ומה לגבי חבר המועצה שחר מי און, מי שמחזיק מזה מספר שנים בתיק הקהילה הגאה, הוא לא עזר לכם בנושא זה?
"הוא עשה המון דברים יפים, ואני מעריך את העשייה שלו, אבל גם הוא לא הצליח להגיע למינהל החינוך. זו דלת שסגורה בפנינו כבר המון שנים".
"שחר בחור מקסים ואנחנו בקשר טוב, אבל אני חושב שאחת המסקנות ממערכת הבחירות הקודמת היא שהקהילה צריכה שהייצוג יבוא מתוכה, אז אולי היחס יהיה שונה".
ומה עם ראש העירייה?
"עם ביבס לא דיברנו על זה. הוא הפנה אותנו בזמנו למינהל החינוך, וכאמור לא מחזיק התיק ולא ראש המינהל הסכימו לעשות משהו בנושא.
"מצב הקהילה הגאה בעיר אינו טוב. אין עדיין אפילו אישור להניף דגלי גאווה ברחבי העיר, ואמנם השנה היו שלטים עם פרסומת לקראת חודש הגאווה והאירוע שלנו, אבל אלה לא דגלים".
על העירייה: "זו פשוט גישה חינוכית פטרנליסטית הגורסת ש'אם לא נעצים את השונות, אז אולי הכל יהיה בסדר', וזו גישה שעליי כמובן לא מקובלת"
"ראש העיר גם לא מגיע לאף אירוע משמעותי שלנו. הוא הגיע לאירוע הראשון שעשינו לפני שמונה שנים בעיר, עצרת הזיכרון לשירה בנקי, והייתה שם גם ציפי לבני, אז הוא הגיע. לאירועי הגאווה הגדולים הוא לא הגיע".
ייתכן שזה קשור לכך שבעיר יש קהילות דתיות רבות?
"מהיכרותי הקרובה עם חלק מהקהילות, אני לא חושב שיש קשר, כי רוב הקהילות ליברליות, אנגלו‑סקסיות, שמקבלות ומכילות, אני לא חושב שזה העניין. זו פשוט גישה חינוכית פטרנליסטית הגורסת ש'אם לא נעצים את השונות, אז אולי הכל יהיה בסדר', וזו גישה שעליי כמובן לא מקובלת, לא כחבר קהילה, לא כאיש חינוך, ולא כאקטיביסט חברתי. אנחנו צריכים לדבר על הדברים האלה ולחנך לדברים מסוימים כדי שהם יקרו".
הנחמה: יש בית גאה
לצד חוסר המענה בעירייה לצורכי הקהילה, טוען דביר כי חבריה נתקלים לעיתים ביחס קשה ולא ראוי.
"אלה ימים קשים, ויש אמירות הומופביות בעיר, יש תגובות קשות לפוסטים שאני מעלה בנושא, כולל חבר מועצה ואחרים שכתבו לי שאני צריך 'להצניע לכת'", מספר דביר.
"הייתה מישהי שכתבה לי שלא צריך לפרסם כל דבר, אז עניתי לה שזה מזכיר לי את המשפט 'תהיי יפה ותשתקי', אלה דברים שלא יכולים לעבור".
"זה מאוד מבאס, כי בכל זאת התקדמנו דרך ארוכה. יש במודיעין היום, בחסותו אגב של ביבס חשוב לציין, בית מיוחד לקהילה הגאה, ויש אנשים שעובדים שם, אבל גם שם יש בעיות".
"הקימו אמנם בית גאה, אבל יש לעובדים שם עבודה מעל הראש, והם לא מגיעים לכל דבר שהם צריכים להגיע, ומה עוד מצחיק? מקדמים בבית הגאה הסברות במערכת הבריאות, בקופות החולים, לרופאים, וזה מהמם, אבל אלה גופים פרטיים. העירייה יכולה להחליט מחר שכל נותני השירות עוברים הכשרה להתמודדות עם הקהילה הגאה בנושאים שונים, כגוף ציבורי, אבל זה לא קורה. יש המון הורים מהקהילה שצריכים את זה, לא כולם כמוני, 'מוציאים את זה החוצה', לא חוששים. זה מתחיל מטפסים בעירייה שאינם מותאמים למשפחות גאות, וממשיך לכל ענייני הביורוקרטיה של רישום הורים וילדים וכד'. יש עוד המון עבודה".
מה אתה רוצה שיקרה?
"ביום שישי שעבר, אחרי שיצאנו מאירוע הגאווה בתחושות לא נעימות, העליתי פוסט במטרה לקדם שיח, הזמנתי אנשים לבוא ולחשוב יחד, איך לוקחים את הקהילה הגאה הלאה, מה עושים, ואני שמח שיש אנשים שנענו, אגב לא כולם מהקהילה. בחלק מהפוסטים אנשים כתבו לי שתיכף בחירות וזה הזמן, וגם בבחירות הקודמות הצלחנו לקדם דברים, ובאמת הצלחנו אז לפדות חלק מההתחייבויות, כמו למשל להקמת בית גאה או אירוע הגאווה השנתי שהעירייה משלמת עליו, אבל יש לנו עוד דרך ארוכה.
אני מזמין אנשים לחשוב איתנו מה אפשר לעשות, במיוחד על הסוגייה המורכבת, החשובה ביותר ‑ מערכת החינוך ‑ לשם לא הצלחנו להגיע, והגיע הזמן שזה יקרה".
קראו גם:
תגובות
מויש לוי מסר: "נפגשתי עם קובי דביר פעם אחת לפני הרבה שנים. הייתה שיחה עניינית וטובה. מאז נפגשתי מספר פעמים עם נציגים אחרים של הקהילה הלהט"בית וקידמנו מספר נושאים במערכת החינוך. לא חתמתי על התחייבות לפעול למען קהילת הלהט"ב כפי שלא חתמתי על התחייבות לפעול למען אף קהילה ספציפית בעיר. תפיסת עולמי תמיד הייתה שיש לדאוג לכל תלמיד ותלמיד על פי צרכיו, מבלי להתייחס או להעדיף אף קהילה. כך פעלתי כל שנותיי בעשייה הציבורית. אני בטוח שגם עידן חמי, ממשיכי בראש 'שחר עושים חינוך', יידע להמשיך ולפעול למען כל הקהילות בעיר, כולל קהילת הלהט"ב, ולתת להם את השירות הטוב ביותר, בלא משוא פנים, כפי שאיש ציבור צריך לתת".
על מערכת החינוך בעיר: "אין שום הסברה שקשורה לקהילה, להתמודדות של תלמידים מהקהילה, עובדי ההוראה אינם מוסמכים לעסוק בנושא"
מהעירייה נמסר: "בשנים האחרונות חלה קפיצת מדרגה משמעותית בקידום והסברה למען הקהילה הגאה בעיר. בין השאר העיר מדורגת בציון גבוה מאוד במדד הגאווה הארצי השנתי, הבוחן פרמטרים רבים של עשייה עירונית. הגורם המוביל בעיר את הפעילות העירונית הוא 'הבית הגאה', בית עירוני לקהילה הגאה על כל גווניה. מקודמים שיתופי פעולה להכשרות אנשי טיפול וחינוך, עובדים סוציאליים, רכזי תנועות נוער, הנהגת הורים, פסיכולוגיות חינוכיות ויועצות בתי ספר, והיד עוד נטויה, לרבות שיחות עם בנות ובני משפחה מהמגזר הדתי.
"עוד הוקמו קבוצות קהילתיות חשובות, אחת דתית והשנייה לכלל האוכלוסייה הגאה, של הורים שתומכים בהורים שילדיהם יצאו מהארון; הוקמו קבוצות קהילתיות לצעירים דתיים להט"בים; קבוצה לצעירים על הקשת הטרנסית; קבוצות נוער ועוד. זאת בנוסף להרצאות ופעילויות העשרה שניתנות לקהילה.
"לקראת אירוע הגאווה העירוני, נצבעה העיר בצבעי הגאווה בעשרות שלטים ברחבי העיר ובשלטים הדיגיטליים הקיימים בעשרות תחנות האוטובוסים החכמות בעיר. מדובר על קרוב ל־100 שלטי פרסום ברחבי העיר בסך הכל. באשר לאירוע המרכזי בחודש הגאווה, אכן הייתה הנחיה של המשטרה לכסות את גב הבמה בבד יוטה. משנודע הדבר, פעלה העירייה להסיר זאת באופן מיידי".
