אייל אדלר, י"ב 2 - אייל אדלר (17.5), מגמת מחשבים, פיזיקה ומחשבת ישראל, י"ב 2
"מצטער שהייתי קצת חנון"
"12 שנים בבית הספר, מתוכן תיכון מגמת מחשבים, פיזיקה ומחשבת ישראל. בסך הכל נהנתי מאוד. מצד אחד אני שמח לסיים עם הבגרויות והעומס, אבל ברור שתמיד תהיה לי פינה חמה בלב לתקופת הלימודים, בעיקר לחברים, לצחוקים במסדרונות, התפילה והשיעורים לחיים.
לא תמיד הכל היה מושלם, ולפעמים אפילו מתסכל, אבל בסוף, כשאתה עומד בקו הסיום, אתה מחייך חיוך רחב.
אם להיות כן, לפעמים אני מצטער שהייתי קצת ילד חנון, הייתי צריך לעשות יותר שטויות, כל אחד רוצה שיזכרו אותו בצורה טובה, ואני שמח מהדברים שעשיתי והשארתי מאחור, למרות שאני מרגיש שאני עדיין ילד ורוצה להישאר עוד כזה.
יום אחד החלטתי שאני מקים דוכן ממתקים בבית הספר שנקרא 'בר קמצא', והשקעתי הכנתי שלטים והפצתי את השמועה בכיתות ושהתחלתי למכור התלמידים ממש התלהבו וזה היה מצחיק וכיף, והשם 'בר קמצא' נהיה להיט ואנשים התחילו לקרוא לי כך בבית ספר, מי יודע, אולי עוד תשמעו על 'בר קמצא' יום אחד.
מפה לשם, בסוף הרי הכל מסתדר ומרגיש נכון, החוויות שעברתי והידע שרכשתי יישארו איתי גם בהמשך הדרך".
יעל לייסורק, י"ב 4 - יעל לייסורק (18), מגמת ביולוגיה וספרות, י"ב 4
"ותודה למורה לתנ"ך"
"מוזר לסכם תקופה כזו גדולה ומשמעותית בחיים שלי, בעיקר עכשיו כשאני כבר עם חצי רגל בחוץ, חושבת על החופש, על השנה הבאה במכינה ועסוקה בעתיד - ומצד שני הזמן הזה מלא בבגרויות, עבודות, אירועים שכבתיים, ופרידות, האמת שמוזר.
אני נמצאת בבית ספר "יחד" מגיל צעיר מאוד, ובית הספר תמיד היה מקום בטוח וטוב בשבילי, שהרגשתי בו בנוח לשאול שאלות, ללמוד וליהנות.
זכיתי במורות ובמורים שהשפיעו עליי לטובה בין אם המורה שלי לספרות, מתמטיקה או חינוך גופני, אבל המורה שהכי השפיעה עליי היא המחנכת שלי, עדי ברלין. מעבר לכך שעדי מורה מעולה לתנ"ך ולמחשבת ישראל, היא גם אדם מדהים, מצליחה לגרום לכל תלמיד להרגיש רצוי וחשוב, עוזרת בכל דבר ועניין ורוצה שיהיה לנו רק טוב.
ובכל זאת, בית ספר, הגיעה שעת הפרידה, ויש חוויות שלא אשכח כמו את היום שבו הגיעו מעט ילדים לבית הספר אז במקום להתבאס, המורים שלנו החליטו לנצל את ההזדמנות ליום כיף: התבטלו השיעורים הרגילים ואפינו עוגיות, שרנו קריוקי והמורה לתנ"ך רקד איתנו ושר בקולי קולות".
בר מזרחי, י"ב 4 - בר מזרחי (18), מגמת פיזיקה וכימיה, י"ב 4
"זו הייתה חוויה ענקית"
"טוב, אז כנראה שאין ברירה, ואחרי 12 שנים בבית הספר צריך באמת להיפרד. מוזר, מוזר להיפרד מהמקום, מהמורים ומהחברים, מכל האנשים שליוו אותי בכל דבר ודבר, אם זה ממקצוע שאתה מתקשה בו, קשיים חברתיים או דברים אישיים גם מחוץ לבית ספר.
אתגעגע למחנכת שלי עדי ברלין, היא הבן אדם שהכי השפיע עליי בכל השנים שלי במערכת החינוך, למה? כי ראיתי כמה אכפת לה מכל אחד ואחת מהתלמידים, ואיך היא עוזרת להם בכל דבר ודבר, זה בטוח משהו שאקח איתי לכל החיים, איפה שלא אהיה.
בסופו של דבר בית ספר זה לא דבר פשוט. עשרות מבחנים, בגרויות, משימות וזה בלי שאר הדברים שיש לנו מחוץ לשעות הלימודים, למשל צופים, ועוד עניינים, אבל במבט לאחור זו היתה חוויה ענקית, אלה הדברים הקטנים שנתגעגע אליהם אחרי שכל אחד ימשיך את חייו במקום אחר".
אביה סג"ל, י"ב 2 - אביה סג"ל (17.5), מגמת ביולוגיה, י"ב 2
"אתגעגע לכל צוות המורים"
"בית הספר היה השגרה היחידה שהכרתי עד היום, וסיום הפרק הזה בחיים הוא פרידה גם מבית הספר שאהבתי מאוד וגם מחווית הנעורים שלי, כי אני נמצאת ביחד מאז גן טרום טרום חובה, כל כך הרבה זכרונות צברתי במקום הזה.
"אני מי שאני הרבה בזכות הבית ספר, קיבלתי פה את כל הכלים והידע כדי לבנות את האדם שאני רוצה להיות, את סולם הערכים והמוסר שלי. אתגעגע כל כך לרגעים הקטנים: לשבת בספות של השכבה עם כל החברים בהפסקה, שעות של הכנות לפתיחת י"ב, הכתרה והפיכה, להתפקע מצחוק כל הלילה של טיול שנתי ואפילו אתגעגע ללחץ והחרישה לפני הבגרות הראשונה שהייתה לנו.
אתגעגע למורים שלי ולכל צוות בית הספר, לאווירה האוהבת והמיוחדת של הבית ספר שלנו, למדתי רבות מכל המורים שלי ואני מעריכה אותם מאוד.
הושפעתי משניים במיוחד, שגיב אלבז, מנהל בית הספר, שזכיתי ללמוד ממנו במשך שנתיים פילוסופיה ורמב"ם, חיכיתי לשיעורים איתו, מנהל שמדבר בגובה העיניים, ואכפת לו באמת מרווחת התלמידים.
אסנת מיכאלי, רכזת השכבה והמחנכת שלי בשלוש וחצי שנים האחרונות היתה עבורי כתובת לכל דבר, היא דאגה לי ולכל תלמיד מכל הלב, מחנכת מתוך אהבה אמיתית למקצוע וזה ניכר כל כך ביחס שלה לכולנו, כל תלמיד שלה מרגיש שהוא התלמיד המועדף וזה אומר הכל".
אילון קמחי, י"ב 2 - מגמת ביולוגיה וערבית
אלוף התנ"ך בדרך לשירות משמעותי
"מרגש מאוד לסיים מסלול מלא בקמפוס יחד, החל מהגנים, דרך בית הספר היסודי ועד החטיבה והתיכון, ואני יוצא מכאן עם ארגז הכלים המיוחד שקיבלתי: לקבל כל אחד, ללא קשר לאורח החיים שלו, ובתור אדם דתי, הלימודים ביחד שמרו ואף חיזקו את הזהות הדתית שלי".
צוות המורים שלנו מורכב מאנשים איכותיים ביותר, וביניהם שניים שהשפיעו עליי מאוד: אסנת מיכאלי, רכזת השכבה והמחנכת שלי בשלוש השנים האחרונות. לא משנה באיזה עניין ובאיזה שעה פניתי אליה, תמיד מצאתי אוזן קשבת ונכונות לעזור בכל מה שאפשר. תודה גדולה גם למנהל בית הספר, שגיב אלבז, שבזכותו בית ספר יחד הוא מקום שכיף לבוא אליו.
חוויה משמעותית שחוויתי במסגרת בית הספר היא חידון התנ"ך הארצי שהתמודדתי בו, ובזכות בית הספר והעידוד של המורה לתנ"ך מנשה, ניגשתי בכיתה י' לחידון ובשלב המחוזי המחוזי הגעתי למקום הראשון, עליתי לשלב הארצי והגעתי למקום הרביעי, לא הייתי מגיע להישג הזה ללא התמיכה האדירה של החברים והמורים.
"בזכות בית הספר והעידוד של המורה לתנ"ך מנשה, ניגשתי לחידון ובשלב המחוזי הגעתי למקום הראשון"
"בשנה הבאה אהיה במכינת עין פרת שבקיבוץ סופה, ואני רואה את עצמי בעתיד משרת בתפקיד משמעותי בצבא".
הראל טורגן, י"ב 1 - הראל טורגן (17.5), מגמת ביולוגיה ותיאטרון, י"ב 1
"הכי קשה להיפרד מהחברים"
החוויה הכי משמעותית שהיתה לי בבית הספר היא ההכתרה, שזה למעשה סוג של הצגה שבה אנחנו מחקים את המחנכים, המורים וצוות בית הספר, ואני הייתי שגיב, מנהל בית הספר. תחושת הביחד של החברים מהשכבה, ההכנות, ההצגה עצמה היתה בעלת עוצמה ותחושה של קרבה לצוות, אלה היו ימים מרגשים וממלאים את הלב.
המורה שהכי השפיע עליי הוא מחנך הכיתה שלי, נחום שבו, שלאורך כל הדרך האמין בי, העצים אותי, פירגן, והוביל אותי למקום שאני מרגיש גאה שהגעתי.
אז למה הכי אתגעגע? למרחב של השכבה שלי, כל הפסקה, כל שיעור וכל זמן חופשי שהיה לי הלכתי לשם ותמיד היו שם אנשים לדבר איתם, לצחוק איתם ולהתלונן איתם.
הכי קשה להיפרד מהחברים, מרגיש שיש לי חברים קרובים שאנחנו צועדים יום יום ביחד כבר הרבה שנים, ועוד מעט אני מתחיל שנה במכינת מבוא דותן, יחד עם שלושה חברים, ואחר כך, צבא, ואני מקווה להיות מפקד ומוביל דרך.
מאיה זהבי, י"ב 3 - מאיה זהבי (18), מגמת דיפלומטיה, מחשבת ישראל ותיאטרון, י"ב 3
"שנים בלתי נשכחות"
בית הספר שלנו היה הרבה מעבר למקום של למידה, הוא היה 'מקלט' השראה וצמיחה, והמורים וכל הצוות החינוכי עשו כל הזמן מעל ומעבר כדי לספק לי כל הזדמנות להצליח, עודדו אותי לדחוף את עצמי מעבר לגבולות שלי.
מגיעה המון תודה והרבה הערכה לכל כך הרבה אנשים, ואני נפרדת מבית הספר בלב כבד, כי המקום הזה מילא תפקיד משמעותי בעיצוב האישיות שלי, ואין לי ספק שהייתי בן אדם אחר ללא הקהילה המשפחתית והמדהימה של בית הספר יחד.
החברויות והזכרונות שנוצרו כאן יישמרו לעד במקום מיוחד מאוד אצלי בלב, ולעולם לא אשכח את הערכים והשיעורים לחיים שצברתי פה.
קראו גם:
ועכשיו, כולנו מתחילים פרק חדש בחיים, חוששים אבל בטוחים בעצמנו, אלה היו שנים בלתי נשכחות.
