ביום שני השבוע, בשעת בוקר מוקדמת, קמו בני משפחתה של ליאת וייס ז"ל ממודיעין מהשבעה עליה, לאחר מותה הטראגי, ועלו לקברה, מתקשים להאמין כי היא נלקחה מהם.
קראו גם:
לפני שבועיים, בשעה שווייס, בת 44 במותה, שהתה יחד עם חבריה לקבוצת הרכיבה Run2tri, אותה מוביל המאמן שי סלניקיו, היא נהרגה לאחר שככל הנראה איבדה שליטה על אופני הכביש שעליהם רכבה בעיקול שבין היישוב פוריה לירידה לטבריה.
פשוט מאושרת
השבוע, כשהם מנסים להתאושש מהחוויה הקשה שעברו, של אובדן חברה לקבוצה, שהיא הרבה מעבר למסגרת אימונים מקצועית, שיתפו כמה מחבריה בחוויות שצברו עם ליאת במשך השנים.
"אנחנו מכירות כבר כמה שנים, אבל בשנה האחרונה מאוד התחברנו, והשיחות בינינו היו על בסיס יומי ‑ המון שיחות עומק, על החיים, על הבית, הילדים, על 'הגלים' שכל אחת מאיתנו עוברת, וליאת היתה בהחלט עוגן בתקופה הזו. היה לנו תדר משותף בינינו", מספרת מירה חסין, 51, תושבת כפר אוריה. "אל מחנה האימונים האחרון לא התכוונתי לצאת, כי לא הייתי בכושר מתאים, אבל ליאת התעקשה שאצא, ולמעשה לא הותירה לי ברירה, ובסופו של דבר יצאנו באהבה גדולה אל המחנה.
"בשבועות שלפני היא שכנעה אותי לרכוב עם הקבוצה בימי שבת, והוספנו ביוזמתה רכיבה נוספת בימי חמישי, כי היא פשוט סימנה לעצמה את המחנה כיעד לפניי".
למרות שלא הייתה בטוחה בעצמה, וביכולתה להפיק את המקסימום מהמחנה, החליטה חסין לצאת אליו, לדבריה, בזכות חברתה הטובה.
"הודות לליאת, הרגשתי ברכיבות האחרונות שאני חוזרת לעצמי, ושבוע לפני המחנה, כשנסגרה ההרשמה למלון בו שהתה הקבוצה, היא הזמינה לנו צימר ביישוב סמוך, ואמרה לי: 'נעשה מה שאנחנו יכולות'.
"יצאנו למחנה כי היא הדליקה בי את הניצוץ, והגענו לצימר שהיא הזמינה, והיינו יחד, וישנו באותה מיטה, וצחקנו, והיה הכי כיף בעולם.
"בבוקר הרכיבה האחרונה שלה היא עמדה בתדריך, כולם יעידו שהיא הייתה באופוריה מטורפת, והיא סימנה לי, רגע לפני שיצאה לרכיבה, שהיא מרוצה ממה שהיא השיגה, ואני החזרתי לה בנשיקה באוויר".
על השעות האחרונות בחייה של ליאת מספרת חסין: "ליאת הייתה בהתרגשות מטורפת, אפפה אותה הילה, ואני אדם מאמין, ואני מאמינה בכך שמי שקרוב אל סופו אפוף הילה.
"בימים האלה, חמישי ושישי בו מצאה את מותה, ליאת הייתה המאושרת באדם, ואמרה לי באותם ימים, פעמיים לפחות, 'מאמוש, אני לא יודעת איך להגיד לך את זה, אני פשוט מאושרת, שמחה שאנחנו כאן יחד, אני מרגישה מין שלווה שכזו'. דברים אלה מצמררים אותי מאז, בכל מחשבה על ליאת".
מחוברת למשפחה
"את ליאת היכרתי כבר בשנת 2019, כשליוויתי אותה למרוץ המרתון של תל אביב באותה שנה, והייתי מחובר לתוכנית האימונים שלה ושל חברה שלה למרוץ", נזכר אלעד רום, 48, תושב מודיעין. "אז היא עוד לא הייתה חלק מקבוצת הרכיבה שלנו, אבל מאוחר יותר היא הצטרפה אלינו, ואז התחלנו להכיר.
"מדובר בבחורה מהממת, עם המון אנרגיה, מאוד מחוברת למשפחה שלה ולילדים, אישה נדיבה בצורה בלתי רגילה.
"כל דבר הכי קטן שהיא שמעה שאתה רוצה או צריך, היא הייתה דואגת להביא לך. למשל היה מקרה עם חבר שדיבר איתה באמצע היום שבא לו חומוס ממסעדה מסוימת, וכמה שעות אחרי היא הגיעה אליו, והודיעה לו שהיא עברה במקרה ליד החנות, וקנתה לו את החומוס שהוא רצה. כזאת היא הייתה".
כמו עוד צלקת
על תרומתו של מאמן הקבוצה לאווירה באימונים, כמו גם להתנהלות בימים שלאחר האירוע הקשה, מספר רום: "שי מאמן מיוחד, והרוח שלו שורה על כל המתאמנים. זו משפחה של ממש, והרוח הזו שהוא מביא איתו, השפיעה עלינו גם אחרי האירוע הקשה שחווינו בשבוע שעבר. הוא ידע מה לעשות ומה לומר כדי שננסה להכיל את האירוע.
"בבוקר הרכיבה האחרונה שלה היא עמדה בתדריך, כולם יעידו שהיא הייתה באופוריה מטורפת, והיא סימנה לי, רגע לפני שיצאה לרכיבה, שהיא מרוצה ממה שהיא השיגה"
"לשי חשובים החברות והיחסים הטובים בין כל המתאמנים, והוא יצר פה מערכת אנושית מדהימה, שליאת בהחלט באה בה לידי ביטוי בצורה בולטת.
"בשנה האחרונה עברתי עם ליאת ועם חברה נוספת קורס הקשור לתחום הפסיכולוגיה, ושם הבנתי, עוד יותר ממה שהבנתי עד אז, עד כמה יוצאת דופן ומיוחדת היא.
"חבל כל כך על האובדן, ואני לא יודע אם אפשר להתאושש מזה, כנראה שזו תהיה כמו עוד צלקת על הגוף".
לצחוק וליהנות
גם רותם שמולביץ', 32, תושבת כפר ביל"ו, הכירה את ליאת לפני מספר שנים, בתקופה שבה התאמנו יחד למרוץ משותף.
"היכרתי אותה בשנת 2019, בקבוצת הרכיבה של שי, ועשינו ביחד תחרות 'ישראמן' ראשונה שלה, באילת, וחוויתי אותה הרבה מעבר למה שאני רגילה להכיר אנשים", מספרת שמולביץ'. "היו לנו לא מעט שיחות בין שתי נשים, והיא סיפרה לי הרבה מאוד דברים, היינו אוזן קשבת אחת לשנייה.
"ליאת, שהגיעה מעולם הריצה, העריכה מאוד את עולם האופניים, והיה לה כיף גדול. היא אהבה את האימונים והתחרויות והתאמנה בקצב שלה, גם אם לא היה מהיר מאוד".
על אופייה של ליאת מספרת שמולביץ': "היא מאוד אהבה את החיים, וכל הזמן אמרה שבא לה לעשות חיים, ליהנות ממה שצריך, לנצל את החיים עד כמה שאפשר. היא אהבה להיות עם חברים, לצחוק, לשתות וליהנות, ותמיד רצתה לשהות בקרבת אנשים. למשל בסוף אימונים, לירון, בן הזוג שלה, היה חוזר מיד הביתה לילדים, והיא נשארה לשתות ולדבר עם החבר'ה, היא הייתה בחורה מקסימה".
עוד חדשות מודיעין
