לפני כחודש וחצי, כשהיא נרגשת לקראת לידת בנה, תינוק חמישי אחרי ארבע בנות, הגיעה מיטל קדוש (44) ממודיעין, מלווה בבעלה דוד, לבית החולים תל השומר.
קראו גם:
תחושת הבטן המוכרת כי הגיע הזמן, הובילה אותה לנסוע אל בית החולים, בתקווה ובאמונה כי תלד במהירות ותוכל לחזור אל ביתה ואל ארבע בנותיה, שחיכו לחזרתה עם האח הצעיר.
הנסיעה אל בית החולים, בשעת ערב מאוחרת של יום רביעי האחרון של חודש אדר, הייתה משמעותית מאוד עבור מיטל ודוד, העומדים בראש משפחה דתית, והקליטה במחלקת הנשים של בית החולים הייתה קלה ומהירה.
בעודם מתקבלים במחלקת היולדות על ידי אנשי הצוות, לא שיערו בני הזוג כי בתוך שעות ספורות ייקלעו לדרמה הגדולה ביותר שחוו בחייהם, שתעמיד את מיטל והתינוק בסכנת חיים של ממש.
קשיי נשימה ובחילה
"הגעתי לבית החולים עם צירים כמו לפני לידה רגילה, ואחרי כמה שעות קיבלתי זריקת אפידורל, והכל התנהל כבשגרה", משחזרת קדוש.
"אחרי כמה שעות של המתנה הגיעה מיילדת לבדוק אותי, עדכנה שהמים פקעו ושיש התקדמות, ועניתי לה שאני לא מצליחה כל כך לנשום ושיש לי בחילה".
את כל מה שקרה מאותו הרגע קדוש אינה זוכרת בכלל, כי מיד לאחר מכן איבדה את הכרתה.
"בדיעבד שמעתי שהמיילדת ראתה שאני חיוורת, הבינה שאני בבעיה, ובתוך שניות היא לחצה על לחצן המצוקה, וכל זה כשאני בתוך חדר הלידה", מספרת קדוש.
רופאה בכירה ששהתה בחדר לידה סמוך הגיעה תוך שניות לחדרה של קדוש, והבחינה כי היא מחרחרת ונמצאת במצב מתקדם של אובדן הכרה.
"הרופאה, ד"ר הדיל, מלאכית ממש, החלה לבצע בי החייאה, נתנה הוראות לכולם, ומשם הבהילו אותי לחדר ניתוח אחרי שאיבחנו שמדובר בסיבוך של תסחיף מי שפיר שגרם לי לדום לב", מסבירה קדוש.
עד לפינויה לחדר הניתוח, היה דוד בעלה עד להשתלשלות העניינים, ועם כניסתה לחדר הניתוח הוצמדה לו פסיכולוגית מטעם בית החולים.
על פי המידע שנמסר למשפחה, קדוש הייתה במצב של דום לב במשך שש דקות מלאות, מצב רפואי מורכב ומסכן חיים. "בעודם מטפלים בי, והכל בהחלטות של שניות, יילדו את התינוק, יונתן ידידיה שמו, כשהמטרה הייתה להציל את מי שאפשר היה להציל, במצב בו כלל לא היה ברור שאני או הוא נשרוד", מספרת קדוש.
אחרי שהרופאים הצליחו להחיות את קדוש, היא הונשמה והורדמה, כשבמקביל גם יונתן ידידיה זכה לטיפול מציל חיים, בסיומו הוצא מחדר הניתוח כשהוא נושם בכוחות עצמו.
50 מנות דם
בינתיים, בחדר הניתוח, המשיך מצבה של קדוש להסתבך. "בעקבות התסחיף ודום הלב, הדם שלי לא נקרש, וקיבלתי עשרות מנות דם", מספרת קדוש, "והטיפול הזה נמשך מספר שעות".
"הייתי במקום הנכון עם השליחים הנכונים שהיו שם, וזכיתי להשגחה עליונה"
מאוחר יותר הבינו בני הזוג כי רק טיפול ניסיוני וחדש המבוצע בבית החולים הביא בסופו של דבר לעצירת הדימום החזק בגופה של קדוש, לקרישת הדם ולייצוב מצבה.
"כל זה לקח כמה שעות טובות", היא ממשיכה. "אני הייתי על שולחן הניתוחים, יונתן ידידיה בחדר הטיפולים, ודוד בחוץ, מבלי לדעת מה קורה לי. אחרי שבע שעות של הליך ניתוחי, הועברתי מורדמת ומונשמת למחלקת טיפול נמרץ, שם שהיתי יומיים".
בזמן שקדוש שכבה מחוסרת הכרה, עדכנו הרופאים את בני משפחתה כי בגלל האירוע שחוותה והטראומה הגופנית, היא עשויה להזדקק להתאוששות הדרגתית שתימשך כחודש. אולם למרות התחזיות, מצבה של קדוש השתפר מהר מאוד.
"בשלב הראשון לא היו סימנים טובים, אבל יומיים אחרי הניתוח, בערב שבת, הוציאו לי חלק מאביזרי ההנשמה, ולמחרת הורידו לי בכלל את המכשירים, שלושה ימים בלבד אחרי האירוע", היא אומרת.
כאישה מאמינה, משוכנעת קדוש כי השגחה עליונה היא שסייעה לה להתאושש מהמצב הקריטי שאליו נקלעה. "אלוהים גמלני כל טוב, וכנראה שהשגיח עליי מקרוב, על כולנו", אומרת קדוש. "אחרי שהתאוששתי, הבנתי כמה מזל היה לי, כי בבוקר בו נקלעתי לצרה התקיימה בבית החולים ישיבה של פרופסורים מומחים ברפואת נשים וקרדיולוגיה, וכל מי שהייתי צריכה היה שם, והם אלה שהגיעו לטפל בי. זה היה ממש בחסדי השם".
התאוששות מהירה
ביום ראשון בבוקר, שלושה ימים לאחר שהגיעה לבית החולים, הועברה קדוש למחלקת היולדות, וארבעה ימים לאחר מכן התקיים בבית הכנסת של בית החולים טקס ברית המילה של יונתן ידידיה.
"אמנם לא יכולתי אז להחזיק אותו בידיי כי הייתי חלשה, אבל ראיתי אותו, וזה העניק לי המון כוחות", מספרת קדוש.
"בעודם מטפלים בי, והכל בהחלטות של שניות, יילדו את התינוק, יונתן ידידיה, כשהמטרה הייתה להציל את מי שאפשר היה להציל"
כשבוע וחצי לאחר הניתוח המורכב שוחררה קדוש לביתה, וזאת לאחר שעברה סדרה של טיפולים שמטרתם הייתה לאושש ולחזק אותה.
בימים אלה, כשהיא בביתה, לצד יונתן ידידיה, דוד וארבע בנותיה, היא יכולה סוף־סוף לעכל את שעבר עליה.
"אני לא מיוחדת יותר מאף אחת אחרת", היא מסכמת. "הייתי במקום הנכון עם השליחים הנכונים שהיו שם, וזכיתי להשגחה עליונה. פרט לנס שקרה לי, ולעובדה שיצאתי מהסיפור הזה ללא נזק, מגיעה תודה גדולה לאנשי בית החולים, לפרופסור מזעקי ופרופסור סיון, מבכירי הרופאים בבית החולים, ולאח האחראי משה יוסף. לשמחתנו אנחנו גם חיים בקהילה תומכת ומפנקת, שמיד הושיטה יד וסייעה לבנות, כך שדוד היה איתי ועם יונתן כל הזמן, והעיקר שנישאר בריאים ושמחים".
עוד חדשות מודיעין
