שלמה פרל (49) לא ישכח את היום בו נפצע באורח קשה, לאחר שנפגע באירוע ירי אליו נקלע במהלך שירות מילואים. לדבריו, חייו ניצלו בזכות צוות הצלה שהגיע באמבולנס טיפול נמרץ, שנחנך שבוע קודם לכן במודיעין.
פרל, תושב נריה, החליט שלא להתעלם מצירוף המקרים הנדיר. לצד ההחלטה שלא יפספס יותר שיעור תורה בחייו, החליט בנוסף לא לפספס שיעור במד"א - ומאז חנך אלפי פרמדיקים וחובשים בכירים והציל חיים, גם של מחבל, וגם של בן דודו שנפצע בפיגוע בה בתו, רנה שנרב, נרצחה. "כשאתה מגיע לקריאה אתה לא יודע מה מחכה לך, התפקיד הוא להציל חיים בכל דרך אפשרית".
"נורו עליי 17 קליעים"
פרל, נהג אמבולנס, חובש בכיר ומדריך קורסים במד"א, נשוי, אב ל-13 ילדים וסב לשניים, ומשרת במילואים כסגן אלוף בחיל הרפואה. בעת האינתיפאדה השנייה, הוא היה בדרכו לביתו לאחר שרות מילואים, כשנפתחה אש לכיוון רכבו. "זה היה יום גשום. למרות שהייתי במרחק חצי שעה נסיעה, התקשרתי לאשתי ואמרתי לה שעוד כמה דקות אני מגיע הביתה. בדיעבד אני מניח שהתכוונתי ששום דבר לא ימנע ממני לשוב הביתה, וכך היה. מעט אחרי, שמעתי 'פק פק פק', ומיד הבנתי שיורים עליי.
"היו לי מספיק תקריות בלבנון שלימדו אותי לזהות את הצליל, רק שבלבנון הייתי ברכב משוריין והפעם ברכב פרטי. הודות לקורס נהיגה מבצעית, ידעתי שזה עניין של זמן עד שהרכב מסתובב, אז הורדתי יד להרים הנד־ברקס, אבל כדור פגע לי ביד, ואחרי רגע, עוד כדור פגע לי בחזה. למזלי הרכב היה ריק, כי היה יום גשום ולא היו טרמפיסטים על הכביש. ירו עלי 17 קליעים ואחד מהם פגע ישירות בכיסא התינוק".
שלושת המחבלים שירו בפרל נמלטו מהזירה. סטודנט שנה א' לרפואה שעבר בכביש יצא לסייע לו, ובמקביל פרל הזעיק עזרה באמצעות מכשיר קשר. "הדימום היה קשה, התקשיתי לנשום כי פגעו לי בריאה. הכדור נעצר ממש ליד הלב. הגיע אמבולנס עם חבר שלי מהישיבה שמיד אמר לי 'אתה פרמדיק, ואתה לא יודע שאסור לעמוד אחרי פציעת ירי?'. אבל לא חשבתי. לקחו אותי לנילי ושם העבירו אותי לניידת טיפול נמרץ, שרק שבוע לפני כן נחנכה במודיעין.
"הגעתי לבית החולים במצב קשה, עברתי ניתוחים והצילו את חיי. אני זוכר שעות קשות בחדר טראומה, רק לקראת חצות קיבלתי משככי כאבים, סבלתי מכאבים קשים, שחלקם מלווים אותי עד היום".
"ההכשרה הפכה לייעוד"
פרל מתנדב במד"א מגיל 15, אך האירוע הזה היווה נקודת תפנית בחייו. "קיבלתי על עצמי לא לפספס שיעור תורה ולא לפספס שיעור במד"א, שאני יכול להעביר. אם פעם הייתי בעיקר מתנדב ומדריך, הפכתי את ההכשרה של אחרים ליעוד שלי והשקעתי בקורסים מתקדמים. אלה אנשים שרוצים להציל חיים ומבינים שזה דורש המון חוסן והשקעה, אנשים שמגיעים כי הם מבינים את החשיבות שבדבר".
מאז האירוע הפרטי שלו, פרל מצא עצמו בלא מעט זירות של פיגועים ופעם אחר פעם קיבל החלטת הרות גורל. "אני לא שואל שאלות, מטפל באדם שמולי. גם אם דקה לפני כן אידרש לירות בו כי הוא מהווה סכנה עבורי. בפיגוע השני בקו 18 בירושלים טיפלתי במחבל, זה חלק מהעבודה שלי, אני עושה מה שצריך לעשות. אני גר ליד הרבה ישובים ערבים, תמיד שואלים אותי - אתה יוצא לקריאות? ברור שכן. כמה פעמים יצאנו לקריאה ובשטח גילינו מציאות אחרת.
"כמה פעמים חשדו לשווא שאדם מחבל? זה לא התפקיד שלי לשפוט. אסור לנו להחליט מי יחיה ומי לא. במד"א כולם מתנדבים יחד, ערבים, יהודים, דתיים וחילונים, המטרה שלנו היא הצלת חיים. אסרב לטפל רק אם זה מסכן את חיי".
במקרה אחד, הגיע פרל לזירה שבאמת הצליחה להפתיע אותו, אך לרעה. הוא הוזעק למעיין דני, שם מטען חבלה שהוטמן הרג את רנה שנרב (17) ופצע קשה את אביה ואחיה. "מיד כשירדתי למעיין הרב איתן צעק לי 'זה אני'. אנחנו בני דודים אבל באותו רגע עצמתי עיניים, ספרתי עד שלוש ותפקדתי כרגיל.
"אתה חייב להתנתק מהאירוע, היה ברור שרנה נרצחה ושהרב ובנו דביר, שבאותה תקופה היה חניך שלי בקורס במד"א, פצועים במצב קשה. אבל אסור לך להיסחף, האירוע חייב להתנהל כאירוע, אני חייב לתפקד ולא לשקוע במחשבות. זה משהו שאני תמיד לוקח איתי. עקב הפציעה שלי, אני עובר כל חודשיים ניתוח, שמשתילים לי בו אלקטרודות נגד כאבים. אבל אין מצב שכל פעם אגיד שקשה לי או לא אקום מהמיטה, זו השליחות שלי ואין לי פריבילגיות".
נראה כי החיים בוחרים להעמיד את האג'נדה של פרל במבחן פעם אחד פעם. רק לאחרונה בנו היה נוכח באירוע הכטב"ם הקטלני באחד מבסיסי צה"ל. "הוא היה טירון שם ומיד התקשר לעדכן שהוא בסדר ולא יכול לדבר כי הוא חייב לטפל בפצועים. שאלתי אותו איך, הרי ההכשרה היחידה שלו היא מהטירונות, והוא ענה לי: 'יש פצועים אז מטפלים'. זה היה ברור לו שהוא צריך לעזור. יש לי בן ב'יהלום' בלבנון וחתן בעזה, בן פרמדיק לקראת גיוס ובן בגולני. התפקיד שלנו זה לעשות טוב בעם, זה המוטו שלנו. לא תמיד קל לי, יש ימים עם כאבים שלוקח לי חצי שעה עד שאני קם, אבל אחר כך אני רץ לפעילות שלי, אמנם צולע ובטח לא ראוי למרתון, אבל אני לא מוותר".
קראו גם:
"להתמקד במשותף"
למרות המסירות, המראה החרדי לא פעם מציב אותו בעמדה מורכבת. "כשאני הולך בשכונה חרדית עם מדים צועקים עלי 'חרד"ק', שזה חרדי קל דעת. כשאני הולך בתל אביב צועקים עליי 'משתמט'. היה מקרה עם אישה שממש ירקה עלי, זאת למרות שבאותה תקופה הייתי בשירות של שנתיים במילואים בגלל הקורונה. לא טרחתי לתקן אותה, הרי אני לא אשנה את דעתה, מקסימום היא תחשוב שעשתה טעות נקודתית. היה לי מג"ד קיבוצניק והיינו חברים הכי טובים. למי ששאל, אמרנו שבחרנו לקחת את 95 האחוזים שיש לנו במשותף ולהתרכז בהם".
לאחרונה סיימו 30 חניכי קורס חובשי רפואת חירום של מד"א בנריה את הקורס של פרל, ומבחינתו הוא לא מפסיק לסייע לעבות את מערך הרפואה בארץ כך שכל אדם יוכל לקבל טיפול מציל חיים בעת הצורך. "אם פעם היו ברחבי הארץ תחנות ריקות ואמבולנסים לא מאוישים, מאז השבעה באוקטובר הכל מלא. המסירות של אנשים בשנה האחרונה היא מדהימה, יום ולילה ובכל קריאה, אנשים מגיעים בהתנדבות. כולם פועלים יחד להצלת חיים".
