התמהמהות החזרה ללימודים של כיתות ה'-ו' הביאה הורים במודיעין החליטו לא לחכות יותר, לקחו יוזמה וארגנו בעצמם קפסולות למידה עבור ילדיהם הלומדים בכיתה ה'.
"אי שם בחודש אוגוסט כשהבנתי שמי שילמד הכי הרבה שעות בבית לבד הוא בן ה-10 שלי", מספרת השבוע הילה דור ברוור, מיוזמות המהלך, "החלטתי שאני עושה מעשה ומנסה לייצר עבורו קפסולת למידה מהבית עם עוד קבוצת חברים.
"מפה לשם התחילה עבורם השנה בשבוע למידה מלא ועם הרבה אופטימיות ולא היה צריך את זה, אבל כמו שכולנו יודעים זה לא נמשך הרבה זמן והם בבית כבר חודשיים.
"לפני כחודש חברה אלי אמא נוספת, שרית קלעי, והחלטנו למצוא פתרון לצורך של הילדים להעביר את הזמן ביחד בבקרים בקשר בינאישי שלא דרך המסך. החלטנו לשתף את שאר ההורים בכיתה במחשבות שלנו וכשקיבלנו אור ירוק יצאנו עם זה לדרך. העברנו בין ההורים שאלון. כל הורה כתב אם הוא מעוניין שילדו יצטרף לקפסולה, אם הוא מעוניין לארח או רק להתארח ובאיזה ימים הוא יכול . לאחר מכן מיפינו את התשובות וחילקנו לקפסולות. כל קפסולה של בסך הכל ארבעה ילדים וילדות שנפגשת בבית מארח ביום המיועד (סך הכל פעמיים בשבוע) ומעבירה את הבוקר בלמידה משותפת. הילדים ישבו אמנם מול הזום אבל יהיו יחד, יבלו יחד בהפסקות בין השיעורים, יאכלו יחד צהריים ואחר כך ימשיכו לפעילות העשרה משותפת . מי שרוצה עד 16:00.
קראו גם:
"בבית המארח תהיה נוכחות הורית שתכוון תשגיח ותתווך. זה קצת יותר פשוט לייצר כשהרבה מאיתנו עובדים לפחות חלק מהשבוע מהבית במקרה הטוב, ובחל״ת במקרה הפחות טוב.
"מאחר וזכינו לכך שהם לומדים בבית ספר קשיש בשכונה קשישה ובכיתה שלהם יש מעט ילדים יחסית , הכיתה שלהם היא קפסולה בפני עצמה, וכך יצרנו גם מפגש נוסף בחוץ לפי התקנות, פעם בשבוע בשעות אחר הצהריים (בליווי של ההורים)".
מה המסר שלך להורים?
"אז חוץ מלספר על מהלך שאני לגמרי גאה בו אני רוצה להגיד שלא חייבים לקבל את הדברים כגזרה משמיים ובתוך מסגרת ההנחיות וכללי הקורונה כן לייצר עבור הילדים משהו שיאפשר להם תקשורת ומעגל חברתי מחוץ לזום. חשבתי שבפרק הזמן שעבר מאז שנחתה עלינו המכה הזו של הקורונה, ישכילו אנשי ונשות החינוך מהחלונות הגבוהים לייצר מענה אמיתי ופתרון יצירתי עבור הילדים שלנו. חשבתי שאפשר שהם יפגינו יותר יצירתיות ויהיו קצת פחות הלומי קרב, ואני לא מתכוונת לדרג של המורות והמורים שבעצמם במסע הישרדות בתוך האתגר הזה, משהבנו שאנחנו ההורים לבד עבור הילדים בשדה הזה, הרמנו את הכפפה ויצרנו פתרון. וזה באמת פשוט. אז יצאנו לדרך השבוע. אני לא יודעת מתי הם יחזרו לבית הספר וגם אם יחזרו אז לכמה זמן, אבל לפחות אני יודעת שיש לי מענה כלשהו עבור הילד, שהוא לא לבד עם הריבוע השחור של המחשב ופוגש חברים גם בעולם האמיתי".
בנה, יהלי דור ברוור, תלמיד בכיתה ה' מספר על היוזמה: "לפני כן הרגשתי מאוד משועמם, היה ממש משעמם להיות לבד בזום, הרגשתי שחסרים לי חברים, זה לא נעים לא לראות חברים שאתה נפגש איתם בדרך כלל, וגם את המחנכת רואים רק מרחוק. כשאמא שלי סיפרה על היוזמה מאוד שמחתי. עד עכשו הייתי בשלושה מפגשים עם שלושה ילדים כל פעם בבית אחר".
מה אתם עושים במפגשים?
"בהתחלה אנחנו מתחלקים למחשבים - כל אחד עם המחשב שלו ומתחברים לשיעורי זום עם הכיתה. אחר כך אנחנו עושים ביחד את המשימות ואחרי זה אנחנו משחקים ביחד. היו גם שני מפגשים כיתתיים שבהם נפגשים עם כל הכיתה משעה שלוש עד חמש ומשחקים ביחד. זה מאוד כיף. אני מחכה שבית הספר יחזור כבר. כל הכבוד לאמא שלי על היוזמה".
לכל העדכונים – חדשות מודיעין
