משהו בתיאומים המוקדמים כנראה השתבש ולא היה לגמרי ברור וסגור. ככה יצא ששתי דקות אחרי שנכנסתי לכיתה 329 בבניין החוג להנדסה באוניברסיטת בר־אילן כבר רציתי לקום ולברוח.
מה לי ולשיעור בסיס בתכנות? חשבתי שאני מגיעה לאירוע אחר לגמרי – שיחה של סטודנטיות שנה א' בחוגים להנדסת חשמל והנדסת מחשבים עם שלוש סטודנטיות ותיקות שלא רק שיש להן תשובות לכל החששות שרובם עוסקים בענייני מגדר או בשפה קצת פחות אקדמית – למה לימודי הנדסה לא נחשבים בדרך כלל לימודים שמתאימים לנשים – הן גם עשו עם זה משהו. הן הגו ואחר כך גם הקימו קבוצת תמיכה לסטודנטיות בתחילת הדרך. זאת השנה השנייה שהן מובילות את הקבוצה. אף אחד לא ביקש מהן לעשות את זה, אף אחד גם לא מתגמל אותן כספית או בשום דרך אחרת. יוזמה, התנדבות וסולידריות מהתחלה ועד הסוף.
אבל לצערי, עכשיו לא מתקיימת שיחה פתוחה כחלק מהפגישה הראשונה של קבוצת התמיכה בשנת הלימודים הנוכחית. שלוש המתנדבות פשוט מעבירות שיעור בתכנות. והנה עברו עוד שתי דקות ושרה ארנסט (24), סטודנטית להנדסת חשמל בשנה הרביעית והאחרונה שלה, כבר הספיקה למלא חצי לוח באותיות ובמספרים והיא עושה סימני הסתערות על החצי השני שלו. אלוהים, הצילו! יש לי סחרחורת.
בתוך כל השטף התכנותי שנחת עליי אני בכל זאת מצליחה לקלוט וליירט מילה אחת שארנסט חוזרת עליה שוב ושוב: יצירתיות. ואני, שבאה מעולם של מילים, מרגישה איך ערוצים חדשים של מחשבה נפתחים לי ואני שמה לב להתלהבות של ארנסט, של נעם קורנגוט (23), גם היא סטודנטית בשנה הרביעית בחוג, ושל חני מרק (21), סטודנטית בשנה השנייה בחוג להנדסת מחשבים. אולי התלהבות היא מילה סטרילית קצת, כי אם מדברים על יצירתיות חייבת להיות שם גם תשוקה.
וגם אותה אני רואה פתאום אצל שלושתן. ולתשוקה, כל תשוקה, יש שפה שכל אחד יכול להבין ולהרגיש. גם אני שיושבת בכיתה 329 ולא מבינה שום דבר ממה שהן מדברות עליו.
× × ×
בסוף השיעור, כשהכיתה מתרוקנת, ארנסט מתפנה להסביר מה קרה כאן. "זאת השנה השנייה של פרויקט 'נחיתה רכה'. נעם ואני יזמנו אותו. אחרי שלוש שנים של לימודים הבנו פתאום שסטודנטיות שמגיעות לקורס לתכנות צריכות יותר תשומת לב ורצינו ליצור מעין 'קבוצת הכנה לכיתה א'".
קבוצת תמיכה?
ארנסט: "אפשר לקרוא לזה ככה. חשוב להבין שהקבוצה הזאת לא קמה בשביל לדבר רק ברמה החברית של 'מה נשמע' אלא בעיקר כדי לתת תוספת תוכן ותרגול לשיעורים הרגילים של החוג, להעביר לסטודנטיות טיפים חשובים, לעזור להן להתמצא בכל החומרים שיש והן לא תמיד יודעות שהם קיימים בכלל, לספר להם באיזה שיעור הן צריכות להשקיע יותר ובאיזה אפשר קצות פחות. בקבוצה הזאת אנחנו גם עוזרות בשיעורי הבית".
איך נולד הרעיון?
"היינו במקום שלהן. אנחנו יודעות מה זה לשבת בשנה הראשונה בשיעורים ולא להבין והכול נראה מסובך ובלתי עביר. משיחות שהיו לנו עם החברות שלומדות איתנו הבנו שהן גם הרגישו ככה, אז התחלנו לחשוב על הקמת קבוצה כזאת".
אתן חלק מהסגל?
מרק: "ממש לא. אין לנו שום השפעה על ציונים או על מהלכים של האקדמיה. יש תוכנית של האוניברסיטה של תואר הנדסה ובתוכו של קורס תכנות. יש מרצים ויש מתרגלים שקשורים לאוניברסיטה. ההשתתפות בקבוצה תלויה אך ורק ברצון של הסטודנטיות, אבל חייבים להגיד שהאוניברסיטה הקצתה לנו כיתה שבה אנחנו נפגשות עם מי שרוצה".
וכמה רוצות?
"השנה נרשמו לקורס לתכנות 46 סטודנטיות. מתוכן הגיעו לפגישה הראשונה שבה היית נוכחת 31".
כל כמה זמן נערכת פגישה כזאת?
"בשנה שעברה קיימנו פגישה כל כמה שבועות, אבל אנחנו זמינות בוואטסאפ כל הזמן אם מישהי צריכה משהו".
בקבוצה שלכן, או בכלל בחוג להנדסה, יש יותר חילוניות או יותר דתיות?
"לא ספרנו וגם אין לנו ממש נתונים. בתחושה שלנו, ומתוך זה שאנחנו לומדות במסלול הזה, הנדסה פחות מכוונת לכל הנשים מכל המגזרים".
ארנסט עוזבת לרגע את השיחה שלנו כי אחת הסטודנטיות החדשות מבקשת לדבר איתה. הן מדברות בקולות נמוכים. מתברר שהסטודנטית החדשה נבהלה מאיזה שיעור. היא לא בטוחה שתצליח לעמוד במטלות. ארנסט מרגיעה, מציעה חלופות, עוזרת לה לחזור לנשום.
× × ×
אני נזרקת הרבה שנים לאחור, לחודשים הראשונים שלי באוניברסיטת תל אביב. לא הכרתי כמעט אף אחד. לא באמת היה לי במי להיעזר. במשך ימים שלמים הייתי משרבטת שוב ושוב משפט אחד: "אין ספק, זוהי שקיעתה של הזריחה".
הן צוחקות כשאני מספרת להן את זה. קורנגוט: "גם אני הרגשתי לבד בשנה הראשונה עד שפגשתי את שרה. מאז אנחנו יחד, שותפות לדרך. תומכות אחת בשנייה ומחזקות".
הסטודנטים הגברים בקורס לא צריכים תמיכה?
"כולם צריכים".
אבל פתחתן קבוצה רק לסטודנטיות.
ארנסט: "כן, כי לסטודנטיות בלימודי הנדסה יש קשיים אחרים מאשר לגברים. כל מי שמגיעה לתואר הזה חייבת להוכיח יכולות גבוהות מאוד במתמטיקה ובפיזיקה. בלי זה אי אפשר להתקבל, אבל מבחינה רגשית? אף אחד לא מכין אותנו. הסביבה לא באמת תומכת. פעם הלכתי לרופאת שיניים. היא השתוממה לשמוע ממני שאני לומדת הנדסה. בואי, את הלכת לרפואת שיניים, את בטוח יכולה להבין שכל המקצועות פתוחים לנשים, לא? וזה קורה כל הזמן. אנשים לא מחברים הנדסה עם נשים".
קורנגוט: "כשהחלטתי ללמוד הנדסה אימהות של חברות שלי אמרו לי שהן מתפלאות שבחרתי ללמוד מקצוע גברי כל כך. נדמה לי שלסטודנטים שמגיעים ללמוד הנדסה יש הרבה פעמים יותר תמיכה והם גם נחשפים יותר לאפשרות הזאת. בנות לא מכוונים להנדסה".
× × ×
במהלך השיעור שהסתיים עכשיו ארנסט, קורנגוט ומרק לימדו את הסטודנטיות הטריות איך לכתוב את קוד ההפעלה הראשון בחייהן ("יהיו עוד אלפי קודים שתכתבו בלימודים", קורנגוט מבטיחה ומחייכת).
לקוד ההדגמה הזה הן קראו HELLO WORLD. התאפקתי שלא להציע להן שם אחר לגמרי. קוד: וואלה אחיות שלי, כבוד.
