"מאורי שלי, אהבת חיי!
ימים רבים עברו מאז ששמעתי את קולך, מאז שנגעתי בך, שהרגשתי אותך, שהרחתי אותך.
אני כל כך מתגעגעת ולא מוצאת את נפשי. ואני שואלת את עצמי איך אפשר לחיות ככה, שהימים עברו לחודשים, והחודשים יעברו לשנים. וכל שנייה הכאב עצום יותר, והגעגוע כל כך שורף לי את הנשמה.
"אמא, אל תדאגי"
מאורי, צ'וקי של אמא, אתה זוכר את השיחות האחרונות שלנו? כל שיחה סיימנו ב'אני אוהבת אותך, אני אוהב אותך'.
בשיחה הראשונה כשהתקשרת לפני הכניסה לעזה, אמרתי לך בבכי חונק שתשמור על עצמך, שאתה יודע שאמא לא תוכל לחיות אם יקרה לך משהו, ואתה אמרת לי 'אמא, אל תדאגי'. אין יום בלי שהשיחה הזו מהדהדת לי בראש.
לא עובר יום בלי שאני נזכרת במסע הכומתה שלך, כשראית אותי, ורצת אליי בלי לעשות חשבון ולהתבייש, וחיבקת אותי כל כך חזק. כשאני כותבת עכשיו, אני יכולה להרגיש אותך. ואני בכיתי, ושוב אתה הרגעת אותי ואמרת 'אמא, אל תבכי - הכל בסדר'.
איפה אתה?
מאורי, אני כל יום נכנסת לחדר שלך ומשתגעת מגעגוע. מריחה את הבגדים שלך ויכולה לדמיין אותך שוכב במיטה ולא מאמינה שאתה לא כאן.
מאורי שלי, לא עובר יום בלי שאכעס על עצמי שלא הייתי לידך כשכל כך היית צריך אותי, שלא ליטפתי אותך, חיבקתי אותך ונישקתי את ראשך.
אם היית לידי, הייתי צורחת שלא תשאיר את אמא לבד, לא הייתי נותנת לך להרים ידיים ולהיכנע לכאב. יחד עם זאת, אני יודעת שהשתדלת.
אין יום שאני לא נזכרת בשיחה שלנו כשאספתי אותך מהשדה, סיפרת לי על התפקיד שלך, ואני לא כל כך הבנתי. אמרת לי, 'בקיצור, אם קורה משהו - אני מת ראשון'. לרגע לא דמיינתי שזה יתממש.
ויחד עם הידיעה על הסכנה בתפקיד שלך, מתוך הבנה והסכמה מלאה, ביצעת אותו בעוז, בגבורה ובאומץ רב.
תמיד ראשון
מאורי, חברים שלך מהצבא ומהבית עוטפים אותנו, כואבים מאוד על אובדנך. החברים מהצבא מספרים עליך בכאב ובגעגוע, שאתה היית תמיד הראשון לבצע כל משימה, הראשון להיות מוכן, שתמיד עודד אותם ש'עכשיו קשה ותיכף יהיה בסדר', שהיית טוטאלי, שתמיד רדפת אחרי האמת והפצת אור.
החברים מהבית מבקרים כל הזמן ובכל פעם מזכירים את החוויות שהיו לכם, איזה חבר נאמן היית ואיך זרמת על שטויות.
כשאני שומעת אותם, יש בי מעט נחמה שנהנית וחווית, ויחד עם זאת נשרפת לי הנשמה שלא עוד, ושהבית מלא, אבל בעצם כל כך ריק.
בבית העלמין, אני רואה את המצבה, רואה את שמך ולא מאמינה!!! ותמיד כשאני עומדת ללכת, אני מבקשת את סליחתך, 'סליחה שאני הולכת'. כל כך לא צודק, לא נכון, הזוי.
קראו גם:
גאים בך
אהבה שלי, דמותך היפה מתנוססת בכל העיר והארץ, בזכות עדן ואלמוג, שלרגע לא מרפים מהנצחתך, וגאים באח הגיבור הפרטי שלנו.
אנחנו נמשיך וננציח אותך בכל דרך, ובכל הזדמנות אדבר ואספר בגאווה גדולה עליך (אם זה היה תלוי בך... היית אומר שבסך הכל ביצעת את תפקידך).
ובעזרת השם, גם אדאג שיהיה לך דור המשך כמו שרצית, לבנות בית, משפחה וילדים במדינה שאהבת. לא אמצא טיפת שלווה עד אשר אצליח, ובכך אשמח אותך.
בני שלי, מאור עיניי, אתה יודע כמה הלב של אמא מרוסק. מבקשת מחילה ממך אם אני מצערת אותך ביגוני. למענך ולמען עדן ואלמוג, אלמד להיות אחרת.
אוהבת אותך כמו שרק אמא יכולה לאהוב, 'גיבור של אמא, תמיד תהיה לי מלך העולם, עם החיוך הכי מושלם'.
אמא.
