מזה כחודשיים מתקיימות מדי שבוע ברחבי הארץ עשרות עצרות מחאה והפגנות נגד הממשלה והרפורמה המשפטית שחבריה מקדמים, ואחד המוקדים שהפכו למשמעותיים במיוחד בתקופה האחרונה הוא הפארק העירוני ברחוב שדרות מנחם בגין במודיעין, בו מתגורר שר המשפטים יריב לוין.
2 צפייה בגלריה
"חובה מוסרית". מימין: חגית הופמן, מורין סימון, חזי מרום, איתי שטינמץ, איתי אלמוג־בר, ניב הדרי, גילעד ביהרי, אורלי זינגר ויהורם גלילי
(צילום: קובי קואנקס)
מזה שבועות ארוכים מתייצבים המפגינים בפאתי אחת השכונות השקטות בדרום העיר המנומנמת, ומביעים בקול ובדרכים מקוריות למדי את דעתם על המהלכים שמוביל השר, ומבטיחים שלא להרפות.
בהתחשב בכמות המפגינים ברחוב, שעולה מדי שבוע, והגיעה לקרוב ל־4,000 איש במוצאי שבת האחרונה ‑ קשישים, מבוגרים, צעירים, דתיים, חילונים, תושבי העיר ותושבי היישובים הסמוכים ‑ נראה כי המחאה רק הולכת ומתעצמת, וכמה מאנשיה מסבירים למה בעצם הם שם.
"חשש מאובדן זכויות הפרט"
איתי שטינמץ, 22
שטינמץ, רווק, יליד מודיעין, התחנך בבית ספר דמוקרטי ועובד כסייע בחינוך המיוחד בעיר.
שטינמץ הוא אולי מצעירי המפגינים, אבל הוא צבר כבר לא מעט שעות מחאה בשנים האחרונות.
"התחלתי להפגין לפני כשנתיים, בימי מחאת בלפור בירושלים, מתוך חשש שראש ממשלה עם כתבי אישום לא יוכל לפעול למען העם ממקום נקי וחף מאינטרסים אישיים, מה שמתברר כנכון בימים אלה", אומר שטינמץ. "אני חושש ממש מאובדן זכויות הפרט ופגיעה בזכויות המיעוט, כי זכות שאינה מוגנת על ידי בית משפט עליון חזק היא זמנית, והופכת לטובה שהממשלה עושה לאזרח, ואני לא רוצה לחיות במצב כזה".
לדברי שטינמץ, המחאה חשובה ודחופה, משום שלטענתו הפגיעה באזרחים מוחשית כבר בשלב זה. "זכות השוויון מעורערת ברמה המיידית", הוא אומר.
"כשהמחאה החלה הפגנתי בתל אביב, אבל כשהבנתי את חשיבות המחאה מחוץ לביתו של שר המשפטים, הצטרפתי למוחים במודיעין", מספר שטינמץ.
אל ההפגנה האחרונה הגיע שטינמץ לבוש בדמותו של דוד בן גוריון, והניע מהלך מקורי: "החתמתי אנשים על מגילת העצמאות, ונמשיך בכך. חשוב שאנשים יגיעו דווקא להפגנה שלנו מול בית השר לוין, שר ההפיכה, כדי להזכיר לו שאנחנו מוכנים להילחם על החופש והדמוקרטיה".
"אני נלחם עבור הדור הבא"
דורון גולדברג, 47
גולדברג, רופא נשים, נשוי ואב לשלושה (14, 18, 19) הוא גם יזם הייטק ופעיל אקלים.
הוא משתתף קבוע בהפגנות, ומספר כי למרות עיסוקיו הרבים הוא מתייצב לכל מחאה, בעיקר משום שהוא מרגיש כי הוא נמצא תחת איום אמיתי.
"כל מה שנלחמנו עבורו במדינה למען עתיד טוב לילדינו נמצא בסכנה ‑ הכל", הוא אומר, "והכל בעיצומן של 40 שנות פריחה כלכלית, מבלי לדעת מה זה משבר או מלחמה משמעותית, ופתאום הכל יכול לקרות, וזה יקרה לילדים שלנו בשיא העוצמה".
גולדברג, מתנחל לשעבר שגדל באריאל, חושש מהבאות: "אני לא מוכן שכל מה שבנינו ייהרס. למען זה אני נלחם, להציל את מה שאפשר, ואני חושש שהתרחישים הפסימיים יתממשו יותר מהר ממה שדמיינו.
"השגתי עד עתה את כל מה שצריך, את כל מה שרציתי, לא חסר לי כלום, עשיתי מעשים גדולים ברפואה, ואני פשוט נלחם עבור הדור הבא, כי אני מרגיש שזו חובה מוסרית, החובה של כולנו להתנגד לדיקטטורה, גם כיהודי, נכד של ניצולי שואה".
"השתלטות של כוחות שמרניים"
מורין סימון, 42
סימון, עורכת דין, נשואה ואם לשתי בנות ובן, שמזה כעשור מתגוררת עם משפחתה בעיר, טוענת כי מגמת השינוי לרעה מצד הממשלה החלה כבר לפני מספר שנים.
"כבר תקופה לא קצרה שאנחנו עדים לשינוי מגמה מאוד מטריד בהתנהלות הליכוד, דבר שבא לידי ביטוי בהשתלטות עוינת של קבוצה של רדיקלים, שמדגישים שאנשי המשפט הם כלום. זה מעליב", היא אומרת. "מה שקורה לקוח מעולמות אחרים של השתלטות של כוחות שמרניים, ימין קיצוני שעולה, כמו בדרום אמריקה, פולין והונגריה, ויש לנו ראש ממשלה עם שלושה כתבי אישום, ועוד כמה שרים וחברי כנסת שתלוי ועומד נגדם כתב אישום, ויש בכך פגיעה בציבור".
"אני עורכת דין שתומכת ברפורמה כלשהי במערכת המשפט, אבל זו המוצעת בוודאי לא תתקן את מערכת המשפט, אלא להיפך - תוביל להחלשת הרשות השופטת, שהיא הבקרה היחידה במדינה, הבלם היחיד".
על אף עיסוקיה הרבים, סימון מוצאת את הזמן להגיע למחאה, במודיעין ובמקומות אחרים: "אני חייבת להיות שם, אין לנו מקום אחר ללכת אליו.
"אני מפחד שישראל לא תוכל לשרוד אם לא תהיה דמוקרטיה. הנה, דברים מתפוררים, מהכלכלה ועד הצבא, זה קורה בימים אלה"
"ההורים שלי הגיעו לישראל בשנת 1969 באמצעות הסוכנות היהודית, אמא מאלג'יריה, שם חוותה פוגרום בביתה, ואבא ממרוקו, שם שימש בין השאר כמזכיר במערכת המשפט.
"הם הגיעו לפה ממניעים ציוניים, סייעו בבניין המדינה, ולא אסכים שיפגעו להם בזה".
"דיקטטורה עם שלטון יחיד"
חזי מרום, 73
מרום, גמלאי, נשוי ואב לשלוש בנות, גר ברובע רעות מזה 30 שנה.
"הסיבה שאני חלק מהמחאה היא נורא פשוטה", מצהיר מרום. "ברגע שהממשלה הוקמה, ציפיתי שהיא תדאג לנושאים שהם הבטיחו לדאוג להם, כמו האיום האיראני, הכלכלה, הפשיעה, והנושא המשפטי כלל לא הוזכר.
"לתדהמתי, השר לוין הציג את הרפורמה שלו, ומהר מאוד הבנתי כמה זה רע, וברגע שזה קרה, הגעתי להפגנה מול ביתו".
כמי שנמנה על דור ותיקי הארץ, מרום חש פגיעה אישית בו ובחבריו החיים כאן מאז ימיה הראשונים של המדינה.
"המדינה הוקמה על ידי דור המייסדים, על פי מגילת העצמאות, ומה שקורה כאן הוא הפיכה ומעבר של המדינה לדיקטטורה עם שלטון יחיד, ועם שופטים שייבחרו על ידי חברי הכנסת והם יהיו מחויבים למי שבחרו בהם, ופעילותם תיפגע".
על חששו מפגיעה בעתיד בנותיו ונכדיו אומר מרום: "אני מאוד מודאג. אם תהיה פה דיקטטורה, לא יהיה לנו עתיד.
"כל־כולי במחאה, בלילה וביום, גם במחשבה", הוא אומר, "ואני מגיע גם לירושלים, וזה לא קל, אבל אני לא מרים ידיים, ואמנם לא יהיו פה מנצחים, כי ניצחון של צד אחד הוא הפסד של צד שני, ולכן חייבים להגיע לפשרה, אבל עד אז, אין לנו ברירה".
"מניע פטריוטי לשנות"
אורלי זינגר, 69
זינגר, פעילה מרכזית בתנועת "קריים מיניסטר", נשואה ואם לשלושה ילדים, תושבת שילת.
את זינגר, דמות צבעונית במיוחד, הספיקו כבר כל המוחים מול בית השר לוין להכיר.
"התחלתי את שנתי השביעית בהפגנות, שהחלו בשנת 2017 עם קבוצה מצומצמת מול בית היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, ובמשך שנה וחצי ניהלתי גם את המחאות בכיכר הבימה, עד שהחלה העלייה של הארגון שלנו לבלפור".
על נסיבות התייצבותה למחאה מול בית השר לוין, מספרת זינגר: "היות ואני תושבת שילת, המושב הסמוך למודיעין, אין לי פשוט ברירה אחרת. אחרי שנה וחצי של שקט ורוגע בימי ממשלת השינוי, כשהרגשנו שכבר לא יהיו יותר הפגנות, והבנתי שחטיארית כמוני יכולה לנוח וליהנות מהמשפחה והנכדים, חטפנו בומבה עם חזרתו של ביבי.
"גילינו שיריב לוין גר במודיעין, והבנתי שאין ברירה, אני חייבת להיות פה, כי יש כאן מהלך לדריסה של הדמוקרטיה, ואני אהיה פה כמה שצריך, מתי שצריך".
כמוחה בעלת ותק, מחמיאה זינגר לצעירי העיר, ומבטיחה להיות לצידם ככל שיידרש.
"אני מגיעה גם לכיכר העירייה, ולצומת שילת אותה חסמנו ביום רביעי שעבר, ויש בינינו צעירים בעלי אמוציות, ללא מורא ופחד, שסוחפים את כולם לחסום את הכביש, וזה נותן כוח לכולם", היא אומרת. "יש לנו מרץ בלתי מוסבר ‑ זה מניע פטריוטי לשנות את מה שקורה, כי זה משהו שלא קרה מאז קום המדינה, ואנחנו פה, חטיארים או בני נוער, לא ניתן שזה יקרה".
"מלחמה על הבית"
איתי אלמוג־בר, 53
אלמוג־בר, אדריכל וחבר מועצת העיר מודיעין ("מודיעין חופשית"), נמנה עם קבוצה של כעשרה מארגני המחאה מול בית השר לוין, והוא מוטרד מאוד מהמצב: "מפחיד הוא שענייני שחיתות וסכנה לדמוקרטיה, עליהם הזהרנו לפני שנים, מתממשים עכשיו לנגד עינינו.
"אני עורכת דין שתומכת ברפורמה כלשהי במערכת המשפט, אבל זו המוצעת בוודאי לא תתקן את מערכת המשפט, אלא להיפך - תוביל להחלשת הרשות השופטת"
"הסיפור שואב מאיתנו הרבה כוחות, ואני מייצג קבוצה של מארגני המחאה, ומדהים כמה זמן צריך להשקיע בארגונים ובהפקות, והכל כדי להילחם עבור משהו שאמור להיות ברור מאליו עבורנו ‑ דמוקרטיה".
כמי שפעיל מזה שנים בנושאי מחאה ופוליטיקה, אלמוג־בר חושש מאובדן שליטה של הנהגת המדינה.
"כמו רבים אחרים אני מפחד שישראל לא תוכל לשרוד אם לא תהיה דמוקרטיה", הוא אומר, "הנה, דברים מתפוררים, מהכלכלה ועד הצבא, זה קורה בימים אלה.
"מה שאיום ונורא מעבר לזה שמי שמוביל את ההפיכה משקר לציבור, הוא שישראל מדינה מוקפת אויבים, ואם הצבא מפסיק לתפקד, לא נחזיק מעמד, ואני נדהם שאנשים חכמים כמו נתניהו, לוין ורוטמן מובילים את המדינה לחורבן".
גם הוא, כמו אחרים, זנח בתקופה האחרונה את עיסוקו בתחום האדריכלות, אבל הוא מבין שאין לו ברירה: "זה פוגע בנו, אבל הכי חשוב זו המדינה והעתיד שלנו, השאר לא ממש אכפת. לא נוותר, אנחנו במלחמה על הבית שלנו".
"להפקיר את צה"ל וגופי הביטחון האחרים"
ניב הדרי, 36
הדרי, עובד סוציאלי, מוחה לדבריו נגד הרפורמה המשפטית מתחילת חודש ינואר. "התחברתי למחאה מול ביתו של שר המשפטים יריב לוין בתחילת המאבק, בשעה שהצטרפתי לפעילות של ארגון השטח 'דרכנו' מול בית השר, ומרגע שדרכנו הקימו את מאהל המילואימניקים בגינה מול בית השר הייתי שם".
לדבריו, הוא מזדהה במיוחד עם קולם של אנשי המילואים המשרתים עבור המדינה: "שירתתי ביחידה עורפית מיוחדת בסדיר, יש לי משם הרבה חברים מילואימניקים, וגם אחים שלי שירתו ביחידות קרביות מיוחדות.
"מהר מאוד הבנתי שהמדינה רוצה לשבור את החוזה שהיא חתמה עם החיילים בעבר, בהווה ובעתיד, ולא הצלחתי להירגע.
על הפגיעה במערכת המשפט אומר הדרי: "לבטל את עצמאות בית המשפט זה להפקיר את צה"ל וגופי הביטחון האחרים לבית הדין הפלילי בהאג.
"בעיני זה טירוף ושבר ערכי חמור מצד הקואליציה, שבמקום לעסוק בעניינים הבוערים של ביטחון, רצח נשים, הרציחות במגזר הערבי, מיתון עולמי ועוד, הם מתעסקים בהפיכה משפטית ומחריפים את כל המשברים.
"תתעוררו! העם לא איתכם! העברתי המון שעות בשטח ופגשתי אנשים מגוונים - מבוגרים, נוער, דתיים, חילונים, מכל העדות. אפילו ברסלבים. באחד הימים באו אליי חבורה של נוער דתי בגיל תיכון וסיפרו לי שהם מפחדים להתגייס. הם לא רוצים לשרת תחת ההרפתקאות של סמוטריץ ובן גביר. מפחדים לבצע פשעי מלחמה. האמת? לא ידעתי מה לענות להם. למוחים יש אורח רוח, הם מבינים את גודל השעה ונכונים למאבק ארוך וממושך עד שההפיכה המשפטית תיגנז ותרד לחלוטין מסדר היום".
מה חושב השכן? // רם אבירם
"אני בכלל לא חושב שיש פה עניין של שמאל או ימין בקטע של ההתייחסות למחאה ברחוב, כי אין בכלל ויכוח על כך שנגרמת הפרעה לתושבי הרחוב, בטח לאלה שגרים בבניינים שקרובים לבניין בו מתגוררת משפחת השר לוין.
"בלי קשר לדעותיי הפוליטיות, הנוכחות של מאות ואלפי אנשים ברחוב מדי שבוע, לפעמים אפילו פעמיים או שלוש בשבוע, היא סוג של מטרד, בטח כשיש משרוקיות, מגפונים וצעקות.
"השכונה שלנו ממוקמת בפאתי העיר, באיזור מאוד שקט, ומאז שהחלה המחאה הוא הפך מוקד עלייה לרגל, בהתחלה של תושבים מהעיר, ובהמשך של תושבים מאזורים אחרים בארץ.
"חנייה של מאות כלי רכב בשולי כביש הגישה לשכונה בכל מוצאי שבת זה דבר שמפריע מאוד, כן, ואם הדבר הזה יימשך עוד שבועות או חודשים זה יהיה מבאס.
קראו גם:
"הגישה שלי היא שמחאות מול בתים של אישי ציבור הן דבר לא תקין, ואני חושב שחייבים לחוקק חוק, או להגיע לאיזושהי הסכמה, שמחאה קולנית מול בתים של איש ציבור, חברי כנסת, שרים או כל אישיות ציבורית בכירה אחרת, צריכה להישאר מחוץ לתחום".
* הדובר מתגורר ברחוב מנחם בגין
פורסם לראשונה: 07:48, 10.03.23
