גפן מאיר, 25, צעיר תושב מודיעין, לוקח היום (שלישי) חלק בפעילות ייחודית במסגרת "יום האחדות", אירוע שנתי המצוין בתאריך זה, שמטרתו קירוב לבבות ויצירת שיח בין קהלים שונים ומגזרים שונים.
מי שמוביל את המיזם, הרלוונטי במיוחד לימים אלה של פילוג חברתי, הם בני הזוג בת גלים ואופיר שער, שאיבדו בקיץ 2014 את בנם גיל-עד שער ז"ל, ביחד עם שני חבריו, נפתלי פרנקל ז"ל ואיל יפרח ז"ל, שנרצחו בפיגוע החטיפה באזור גוש עציון, והקימו את עמותת SonShine, ששמה לה למטרה ליצור חיבורים בין קבוצות שונות בחברה הישראלית.
לדברי גפן, האירוע הקשה של חטיפת שלושת הנערים ורציחתם השפיע עליו מאוד, והביא אותו להצטרף, בגיל 17 בלבד, לתוכנית Lead לפיתוח מנהיגות צעירה, המטפחת בקרב חבריה יוזמות ליצירת שינויים בחברה.
"פחות או יותר באותו הזמן שהצטרפתי לתוכנית, החלטתי לעשות משהו ייחודי בנושא קירוב בין אנשים, והמצאתי מעין משחק לוח לו קראתי 'נפגשים על הדרך', שעורר אנשים לשיח", מספר גפן. "זה משחק שבנוי משאלות קלילות ומעוררות מחשבה, ואת הלוח הזה התחלתי להפעיל בנסיעות שהיו לי ברכבת ממודיעין לתל אביב ובחזרה, וגיליתי שהוא עובד, שהוא מעביר לאנשים את הזמן, ושהם מצליחים להיפתח אחד כלפי השני, אנשים מכל מיני מגזרים: יהודים וערבים, מבוגרים ובני נוער".
חודשים לאחר שהחל להפעיל את היוזמה, שזכתה לשם "נעים להכיר", הופץ המיזם של גפן במקומות שונים, ולוח המשחק הודפס באלפי עותקים, בהם נעשה שימוש במפגשים חברתיים שונים.
החיבור של גפן לעמותת Sonshine היה לדבריו טבעי.
"ימי החיפושים אחרי הנערים ומבצע צוק איתן שהגיע מיד לאחר איתור גופותיהם, היה אולי הרגע שבו החברה הישראלית התלכדה יותר מתמיד והתאפיינה בסולידריות, פיוס וכבוד הדדי", אומר גפן. "למרות שהייתי אז רק בן 16, זה השפיע עלי מאוד, והבנתי שיש צורך ליזום פעולה אקטיבית ולא להמתין לאירועי קיצון שיאחדו בינינו".
קצין, ערבי וחילוני נפגשים ברכבת
גפן משתף במקרה שהוא זוכר במיוחד שאירע לפני מספר שנים במהלך נסיעה ברכבת עם המשחק. כחצי שנה לאחר מבצע צוק איתן, זמן קצר לאחר שהחל עם היוזמה, באחת הנסיעות הוא התיישב במושב פנוי מתוך רביעיית כיסאות באחד הקרונות, שבו ישבו גם קצין בשריון, ערבי מוסלמי בשנות ה-30 לחייו, תושב אחד היישובים הערבים בצפון, ואדם נוסף, חילוני ממרכז הארץ.
"למרות שנוצרה אינטראקציה בצורה די מהירה, שמתי לב שהקצין זז באי נוחות כשהבחור הערבי דיבר", נזכר מאיר. "כשהגיע תורו של הערבי לזרוק את הקוביות, הופיעה בלוח השאלה: 'במה אתה הורה טוב עבור הילדים שלך?' והוא שיתף עם המון חן איך הוא לוקח מדי שבוע כל פעם את אחד משני ילדיו לזמן איכות, שכולל טיולים, גלידה ושאר פינוקים, וכיצד זה מחבר ביניהם. היה אפשר להרגיש איך בזכות השיתוף הזה, משהו נפתח והחל להתרכך אצל הקצין. לאחר שהוא ירד, הקצין שיתף אותנו שאכן נקודת המוצא שלו בתחילת המשחק הייתה סלידה ואנטגוניזם, אך זה השתחרר ככל שהתקדם המשחק".
מאיר מאמין, כי מיזם קירוב הלבבות שלו, שמתקיים היום אחר הצהריים בשעה 16:00 בתחנת רכבת סבידור בתל אביב, יזכה לתמיכה גדולה.
קראו גם:
"את קרונות הרכבת פוקדים מדי יום רבבות אזרחים, וכולם מדברים, אבל לא אחד עם השני", הוא אומר. "לכולם מוכר המחזה של נוסע אחד שגולל את הפיד, נוסעת אחרת שמדברת בטלפון, אחר שמתכתב, וזה מפריע לי. המטרה שלי היא לנתק את תחושת הזרות הזו, ליצור מהלך שישבור מחיצות, ולחזק את המאחד בינינו. דווקא עכשיו, כשהקרע בחברה הישראלית הולך ומעמיק בכל יום, יש לנו הזדמנות, וחובה לפעול ליצירת אווירה אחרת".
