אורי אורבך ז"ל שהיה תושב מודיעין, היה עיתונאי וסופר, ח"כ ושר, והלך לעולמו לפני עשר שנים. במודיעין לא שכחו וערכו בשבוע האחרון ערב לזכרו שכותרתו הייתה "אז מה אורי היה אומר?". באירוע המיוחד סיפרו חבריו ובני משפחתו על היבטים שונים באישיותו ובפועלו מול אולם מלא וגדוש באנשים שהעריכו ואהבו אותו.
מיכל, אלמנתו של אורי, ציטטה מכתב שאורי חיבר בשם הנופלים מהישיבה של קריית שמונה במלחמת לבנון הראשונה, וכתב שם כך: "אז זכרו אותנו, מותר גם בחיוך, אפשר בשיר. כן, אפילו, כן, בבדיחה טובה. ואם זה קשה לכם אז בדבר תורה או אפילו בערב זיכרון שלם. הכול כרצונכם".
קראו גם:
מיכל אמרה דבר תורה קצר, כדי להשלים את כל הסט, על מה שנחוץ למנהיג טוב, שהיה גם באורי: היכולת לשלב בין החזון למימושו בפרטים הקטנים והסיפור שכורך ביניהם ומוסיף משמעות לאתגר שבדרך.
בערב, שהנחה קובי אריאלי, השתתפו גם הסופרת חיותה דויטש, שהחלה את דרכה בכתיבה מסיפור אחד ששלחה לאורי לעיתון הילדים "אותיות" בעריכתו; מנחם הורוביץ שפגש את אורי לראשונה בקריית שמונה לפני 47 שנים, על הקטיושות ללא 'כיפת ברזל' ועל הרב צפניה דרורי, שגילה את כישרונו של אורי ועודד אותו לכתוב. הרב גם נכח עם רעייתו בערב.
קובי אריאלי וג'קי לוי העלו זיכרונות וסיפרו על ההווי המיוחד שהיה במופעים המשותפים עם אורבך.
תמר אורבך, הבת-של, קראה טקסט סאטירי שלו, שהשבוע ממש הפך לספר. הרווחים ממכירת הספר בערב הוקדשו לעמותה החדשה "בדרכו של אורי אורבך".
הבן הבכור רוני התייחס לאומץ להעז, שהיה עקבי בחיי אביו, בכל תחום. אחיו דב אורבך כתב: "אורי היה זן נדיר ומיוחד של פוליטיקאי בלי אויבים, איש תקשורת חביב ללא שונאים, חבר כנסת ושר צנוע ללא אגו. הוא נתן לכולנו שיעור בעוצמה של שקט ובגדולתה של צניעות".
