מאיר פינטו הוא בכלל איש מחשבים, שכבר שנים חוזר מהעבודה כל ערב ויוצא לריצה היומית שלו. יום אחד, במקום להתרכז ב"כמה קילומטרים עוד נשאר ומה הקצב", הוא החליט לזנוח את ההתמקדות במדדים ולהתחיל לחשוב בזמן הריצות.
קראו גם:
מאז, בכל פעם שחזר הביתה מהריצה הוא התיישב מול המחשב וכתב סיפור קצר בהשראת הרחובות, האנשים והדברים שראה.
לאחרונה הוא החליט לאגד 24 סיפורים קצרים לספר אחד משלו.
"בתקופת הקורונה התרבו הריצות וכך גם המחשבות, שהובילו לעשרות סיפורים קצרים", אומר פינטו, שמתנדב בזמנו הפנוי בער"ן - עזרה ראשונה נפשית, ועורך שיחות עם מגוון רחב של אנשים. "זה גם סוג של 'מעיין נובע' שנותן לי השראה לסיפורים", הוא מספר.
מה הקשר בין עולם המחשבים לכתיבה וספרות?
"אין קשר בכלל. אבל תמיד הייתי בן אדם של שניהם ואני יודע לעשות את ההפרדה. אני כבר שנים אוהב לכתוב. כתבתי בבלוגים, כתבתי ביקורות מוזיקה. בתקופת הקורונה, כתיבה של סיפורים הפכה להיות חלק מרכזי שהתפתח אצלי. היה לי יותר זמן".
איך זה בעצם עובד?
"אני רץ ברחובות של מודיעין. בריצה רמת הריכוז מאוד גבוהה והיצירתיות היא בשיאה. אני פשוט מתנתק מגוף, הוא מקבל עצמאות כזו. הריצה על אוטומט ואני בינתיים מתחבר למחשבות ורואה את הסיפור בראש. אני חוזר הביתה ובתוך כמה שעות מעלה את זה על הכתב ויש סיפור".
זה קורה בכל ריצה?
"לא תמיד. אתה צריך לבוא בגישה הנכונה לריצה, נקי, לא טרוד, ואז זה קורה".
כשרצים מתרכזים בריצה, בכמה זמן נותר. איך יש לך זמן לבנות עלילה תוך כדי ריצה, שהיא מאמץ פיזי לא פשוט?
"פעם באמת הייתי מחובר מאוד לנתונים, למדדים של הריצה. עד שיום אחד קראתי ספר מאוד מעניין של סופר יפני, אצן גם הוא: 'על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה'. הוא מספר שהוא מתחבר בריצה שלו למחשבות שלו ומביא כל מיני תובנות לכתיבת הסיפורים והיצירה שלו. וזה בעצם שימש לי השראה מבחינת השיטה.
באיזה שלב הבנת שיש פה משהו ששווה לקחת אותו צעד קדימה?
"הכנתי רשימה של אנשים שאני מכיר והתחלתי לשלוח להם את הסיפורים שכתבתי והפידבקים התחילו להגיע, והם היו טובים. זה נתן לי את הרמז שהגיע הזמן להוציא אותם לאור".
עוד חדשות מודיעין
