במשך יותר מעשור "זיכרון בסלון" משנה את הדרך שבה אנחנו זוכרים. במקום טקסים ממלכתיים ומרוחקים נוצרים מפגשים אנושיים, קרובים, בסלון הבית. השנה נוצר אתגר משמעותי. במקומות שונים בארץ, ביניהם במודיעין, יש יותר שורדי שואה המבקשים לשתף את סיפורם ממארחים שפותחים את ביתם. המשמעות הכואבת היא שביום השואה, יהיו שורדים שעל אף הרצון העז לספר, לא ישתפו את סיפורם.
אחת משורדות השואה שמבקשת לחלוק את מה שעברה, ולראות עיניים שמקשיבות, היא איירין ששר ממודיעין. זאת ההזדמנות שלכם לפתוח את הדלת, להקשיב ולהבטיח שהסיפור שלה ימשיך להדהד לדורות הבאים.
הסיפור של איירין ששר
איירין ששר נולדה בדצמבר 1937 בוורשה, פולין, כבת יחידה להוריה דוד והלנה. ילדותה המוקדמת הייתה שקטה ומלאת אהבה, אך הכל השתנה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין, וב-1941 נכנסה עם משפחתה לגטו ורשה.
אולי יעניין אתכם:
שנה לאחר מכן, אביה נרצח בדירתם בגטו – תמונה קשה שנחרתה בזיכרונה: חולצה לבנה, שלייקס, וגופו השרוע על הרצפה. מאותו רגע, הבינה אמה שעליהן לברוח כדי לשרוד.
דרך מכסה ביוב פתוח, ירדו איירין ואמה אל תוך תעלות הביוב של ורשה – סירחון, עכברים, חושך – ויצאו בצד השני של העיר. ביציאה, פגשו באדם זר שהעניק להן שני מעילים והמשיך לדרכו. מאותו רגע החלו שלוש שנות מחבוא – בכמה מקומות, חלקם בתוך העיר ורשה, אחרים מחוצה לה.
במחבוא הראשון, אמה דחפה את איירין הקטנה לארון קטן ליד הדלת, הסבירה לה שאסור לה לבכות, לזוז או לבקש דבר – ושהכול ייגמר מהר. בכל אותם מקומות מחבוא, שמרה איירין על שקט, על תקווה, ועל בובתה האהובה לליצ’קה. היא האמינה, בכל ליבה של ילדה, שאם תהיה “ילדה טובה”, המלחמה תסתיים.
היא ואמה עברו בין חמישה או שישה מחבואים שונים, לעיתים רעבים, תמיד בפחד, עד סוף המלחמה. לאחר השחרור מכשלא מצאו בני משפחה או חברים, הגיעו לפריז שם מצאה אימה עבודה. מאחר ולא היה לה כסף להחזיק באיירין, היא נשלחה לבית יתומים לילדים יהודיים מחוץ לפריז, שמרה על קשר עם אימה עד שהיא נפטרה מדום לב רק שנתיים לאחר מכן.
ב- 1948, כשהיא בת 10 וחצי בלבד, נותרה לבדה עם שאלות רבות שכנראה לעולם לא תקבל עליהם מענה, איירין היגרה לפרו למשפחה רחוקה של אימה ושם לראשונה הרגישה בית. איירין בנתה חיים מלאי משמעות. היא הייתה המרצה הצעירה ביותר באוניברסיטה העברית, הקימה משפחה לתפארת, ולאחר שנים רבות בהם שמרה על שתיקה- החליטה לספר את סיפורה בפני הדור הצעיר ובבמות הבינלאומיות החשובות ביותר. בעיניה, זה הניצחון האמיתי: להעביר את הזיכרון הלאה, ולראות את החיים ממשיכים.
פתחו את הבית שלכם במודיעין לזיכרון בסלון
זאת ההזדמנות שלכם לפתוח את הדלת לאנשים שהפכו את הכאב לכוח, את השתיקה לעדות, ואת החיים – למסר עבור הדורות הבאים. וזה עלינו, להבטיח שהסיפור ימשיך לחיות גם לאחר ששורדי השואה כבר לא יהיו איתנו.
ברוב המקרים "זיכרון בסלון" הוא אירוע קהילתי המתקיים בין שכנים – מהבניין, מהרחוב או מהשכונה, שמייצרים חיבורים חדשים ומרגשים, ומכניסים את הקהילה פנימה, אל תוך סלון הבית. הדגש המקומי מאפשר לכל אחד ואחת לאתר סלון קרוב למקום מגוריהם.
כל אחד רוצה להתארח מוזמן לאתר את הסלונים הפתוחים באיזורו באתר זיכרון בסלון. בנוסף, בזכות שיתוף פעולה עם אפליקציית Waze ואפליקציית Easy, ניתן למצוא בקלות סלונים פתוחים סמוך למקום המגורים – ולהירשם כאורח.
רוצים לארח או להתארח בזיכרון בסלון? לחצו כאן
