בר קויפמן, 30, תושבת מודיעין העוסקת בתחום ניתוח התנהגות טיפולית־חינוכית, חזרה השבוע מעשרה ימי שהות במרכז קליטה לפליטים מאוקראינה, הממוקם בעיר פשמישל שבדרום־מזרח פולין.
קראו גם:
קויפמן הגיעה לשם כמי שמייצגת את עמותת "אנחנו הצעירים" במודיעין, את סניף תנועת "המרכזים לצדק חברתי" בעיר, ותנועת השומר הצעיר, שחלק גדול מאנשיה הקימו את תנועת המרכזים לצדק חברתי המסייעת לאוכלוסיות חלשות.
עבור קויפמן, לה שורשים משפחתיים באוקראינה ובפולין, מדובר בחוויה משמעותית מאוד, שאין לה ספק כי תשפיע על חייה.
"לפני מספר שבועות שמעתי שמחפשים מתנדבים, והמועד הזה הסתדר לי מבחינת עבודה ולימודים, אז החלטתי לקחת את זה בשתי ידיים", מספרת קויפמן. "זה ריגש אותי מאוד כי אבא שלי והמשפחה שלו הגיעו בשנת 1979 לישראל מקייב, והרגשתי שזו הזדמנות לעשות משהו עבור העם האוקראיני שסובל כבר חודשים מהמלחמה הנוראית. בנוסף, למשפחה שלי מצד אמי יש שורשים בפולין, כך שזה ממש הרגיש לי להיות חלק משני הצדדים של הדבר הזה".
מרכז הפליטים בו שהתה קויפמן ממוקם במתחם של קניון עירוני שפונה מעסקיו לפני חודשים לטובת טיפול במאות אלפי הפליטים שהגיעו לאזור מאוקראינה.
"הקניון פשוט עבר הסבה למרכז קליטה לפליטים, ויש בו כל מה שצריך: חדרי קליטה ואירוח, מקלחות, חדרי אוכל, חדרי פעילות, מרפאות, וכל מה שפליט צריך, והכל מרוכז במתחמי החנויות של הקניון", מתארת קויפמן. "בשהות שלי שם, אני ומתנדבים אחרים מכל רחבי העולם הפעלנו משחקייה, כמו גן ילדים, בה נמצאים ילדים מגיל חמש ועד 18, מקום בו הם יכולים לשהות מתשע בבוקר ועד תשע בערב".
"יש שם מסכים גדולים, והמתנדבים פשוט מעסיקים את הילדים האלה - עושים תחרויות כישרונות ואירועי קריוקי, מבצעים פעילויות ספורט, משחקים במשחקי קופסה, כל מה שאפשר".
על התחושה של השהייה במחיצת הילדים שנקרעו מבתיהם אומרת קויפמן: "זה אינטנסיבי מאוד, אבל ברגע שילד בא ומחבק אותך ללא מילים, ואתה מרגיש את הרוגע שלו, זה שווה את הכל".
במהלך עשרת ימי השהות במרכז, חוותה קויפמן חוויות מרגשות רבות, על בסיס יומיומי, שהמרכזית שבהן היא צעדת צהריים שמקיימים ילדי המתחם בשטח מרכז הקליטה.
"בכל יום בשעה 12:00 יוצאים כולם למצעד במתחם, והצעדה הזו מרגשת ממש בכל יום מחדש. הקבוצה הענקית צועדת עם רמקול גדול, מסתובבת בין כל מתחמי הקליטה ושרה שירים למען אוקראינה", מספרת קויפמן. "הילדים והנערים שרים בקול, גאים במדינה שלהם, ומספרים כמה חשוב להם שהצדק איתם. זו צעדה שמטרתה לחזק את האנשים וזה בהחלט עובד".
ומה לגבי קשרים אישיים עם הילדים במרכז הקליטה?
"למרות שהילדים מגיעים לפה לזמן קצוב, נוצרים קשרים, ואתה מבין את זה ברגע שהם עוברים הלאה. כמה ימים לפני שסיימתי את פרק ההתנדבות, נפרדנו מילד שמאוד התחברנו אליו, ואמנם שמחנו עבורו שהוא הסתדר, אבל זלגו שם דמעות כי היה עצוב מאוד להיפרד ממנו".
איזו חוויה משמעותית נוספת תישאר איתך לאורך זמן?
"יש במתחם חדר שנקרא 'חדר 13', אולם גדול הידוע בכינוי 'חדר ההלם', אליו מגיעים הפליטים לראשונה ופוגשים עובדת סוציאלית, שמדברת עם האמהות שמגיעות לפה עם ילדיהם, ללא האבות שנשארים באוקראינה.
"יצא לי להיות שם ברגע של מפגש, ופתאום ראינו את האמא מתפרקת לחלוטין ובוכה, משחררת את כל הפחד. יש פה סיפורים קשים על אנשים שהתנתקו מהבית, זה מאוד עוצמתי".
עוד חדשות מודיעין
