אף פעם לא לבד: פרויקט קהילתי חדש, שכל־כולו חשיבה על האחר, במקרה זה על מבוגרים וקשישים בודדים או עריריים, יצא בשבוע שעבר לדרך ברחבי מודיעין, תחת השם "שים לב לשכן".
מי שעומד מאחורי המיזם, שמטרתו היא לדאוג לשלומם ולרווחתם של תושבים בודדים בעיר, בין אם הם מחוסרי משפחה, ובין אם משפחתם מתגוררת במקום מרוחק או לא נמצאת איתם בקשר קבוע, היא קבוצה מצומצמת של נשים, חלקן פעילות חברתיות, שהחליטו לקחת את הרעיון של תשומת לב לאחר צעד אחד קדימה.
החל מהשבוע נתלו ברחבי העיר עלונים שעליהם הכיתוב "שים לב לשכן", ובהם הסבר על המיזם, כיצד תושבי העיר בני כל הגילים יוכלו לסייע, ומי הם אנשי הקשר העוסקים במלאכה, בהם נציגי אגף הקהילה בעירייה, שנרתמו לסייע למובילי הפרויקט.
טוב שכן קרוב
יעל ויסוצקי, 45, מרפאה בעיסוק, היא אחת מיוזמות הפרויקט, והיא מספרת שמטרתו היא לעזור למי שחיים לבד ועלולים לחוש בודדים.
"אני חברה מזה תקופה בקבוצה של מתנדבים בשכונת מגוריי, שכונת הפרחים, קבוצה קהילתית שנפתחה בתקופת סגרי מגיפת הקורונה על ידי שני פעילי חברה בעיר, חברת המועצה לשעבר עדי מן וחבר המועצה הנוכחי אור גרינפלד, במטרה לסייע למי שצריכים עזרה", מספרת ויסוצקי. "לפני כמה חודשים שמעתי על מקרה עצוב של אישה שגרה לבד בשכונה שלי, ונמצאה מתה ובמצב של ריקבון מתקדם, והייתי ממש מזועזעת מזה שדווקא בשכונה כל כך ותיקה כמו שלנו, שיש בה קבוצת מתנדבים, דבר כזה יכול לקרות".
בעקבות המקרה הקשה, שגם הגיע לכותרות בכל רחבי הארץ, על מותה של האישה בת ה־66, החליטה ויסוצקי להעלות באחת מקבוצות המתנדבים את הרעיון לפעול למען תושביה העריריים של העיר.
"האירוע הזה לא נתן לי מנוח, והבנתי שצריך להקים מיזם של מתנדבים שפשוט דופקים מעת לעת בדלתות של שכנים ושואלים מה נשמע", אומרת ויסוצקי. "חשבתי לעצמי שגם לאישה ההיא שנפטרה לבדה יש בני משפחה, אבל הם גרים מחוץ לעיר, ומספיק ששכן קרוב יעזור ויעשה משהו פעוט, שילד שגר רחוק לא יכול לעשות".
סיוע מהעירייה
הצעתה של ויסוצקי הובילה כמה עשרות מתושבי העיר לקיים פגישת זום בנושא, שבסיומה הבינו הנוכחים כי כדי להתקדם בצורה יעילה, עליהם ליצור קשר עם העירייה ולהיעזר באנשיה.
"כמה ימים לאחר אותו מפגש בזום, הגעתי לאגף הקהילה בעירייה, דיברתי עם אנשי האגף, קבענו פגישה עם נציגי העירייה, והם נתנו לנו את ברכת הדרך ואת הדחיפה לפעול", מספרת ויסוצקי.
ואכן, לא חלף זמן רב, ועשרות המתנדבים שהשתתפו בפגישת הזום החלו להניע את הפרויקט, שבימים אלה ממש מתנהל במקומות שונים בעיר.
"לקח לנו קצת זמן להתניע מאז גיבוש הרעיון, כי אנחנו לא גוף רשמי שיכול לגייס מתנדבים בצורה מהירה, אז התקדמנו לאט־לאט, ועכשיו אנחנו קולטים מתנדבים, ומבחינתנו כרגע אנחנו בשלב של יציאה לשטח והגברת המודעות לנושא", מסבירה ויסוצקי.
פשוט לדפוק בדלת
בשבוע שעבר, כאשר אל ביתה של ויסוצקי הגיע המשלוח הראשון של העלונים, נרשמה התרגשות רבה בקרב הפעילים, וכעת היא מסמנת את המטרה הראשונה של אנשי הפרויקט.
"יש לי שכנה שאני דורשת בשלומה מדי פעם. אני מבקרת אותה, מקפיצה אותה לקופת חולים אם היא צריכה. בשבילה זו הליכה ארוכה, בשבילי זה דקה וחצי ברכב"
"אנחנו רוצים שבכל בניין או עסק יהיה עלון שמזכיר לאנשים שהם יכולים להיות אלה שיכולים לדפוק על הדלת ולשאול את השכן שלהם מה קורה, ואם הוא צריך משהו", אומרת ויסוצקי. "לי עצמי יש שכנה שאני דורשת בשלומה מדי פעם. אני מבקרת אותה ומקפיצה אותה לקופת חולים אם היא צריכה. בשבילה זו הליכה ארוכה, בשבילי זה דקה וחצי ברכב, אלה דברים הכי פשוטים בעולם לביצוע.
"חשוב להבין שלא רק אנשים מבוגרים חשים בדידות, ופשוט להפנים שלהיות לבד זה לא פשוט.
"הנה, לפני מספר חודשים היה לנו מקרה שממחיש היטב את הצורך ביצירת קשר עם תושבים, כשאדם מבוגר, המשמש כ'סבא זה"ב' שעוזר לילדינו לחצות את הכביש בדרך לבית הספר, נעלם לכמה ימים.
דאגנו מאוד, והגעתי איכשהו לדירה שלו, וגילינו שחלה, והבאנו לו חלב ולחם וציורים של הילדים, והוא היה נרגש מאוד".
תלמידים משתתפים
לאחרונה יצרו אנשי הפרויקט קשר עם הנהגת ההורים העירונית, במטרה לרתום את ועדי ההורים בבתי הספר לפעילות, מתוך הבנה ששיתוף תלמידים במיזם יסייע לקידומו ויתרום לתלמידים ברמה הערכית.
"שמחנו לראות שיש אוזן קשבת בהנהגת ההורים, ויש כבר בית ספר אחד שנרתם לפעילות, ואנחנו מקווים שיהיו בתי ספר נוספים שיצטרפו", אומרת ויסוצקי. "נבקש גם מבתי עסק שיעזרו לנו. זה יהיה נפלא אם כל בית עסק יתלה עלון בעסק שלו. כך תהיה חשיפה אדירה לפרויקט".
עלון בכל בניין
רינת לוי, תושבת העיר המשמשת יו"ר ועד ההורים של בית הספר היסודי כרמים, היא אחת המצטרפות לפרויקט, והיא רתמה לפעילות את הנהלת בית הספר.
"ראיתי באחת הקבוצות העירוניות ברשת שמנסים להרים קבוצה לחלוקה של עלונים לפרויקט 'שים לב לשכן' בכל בניין בעיר, וחשבתי כיו"ר ועד ההורים בבית ספר כרמים, שזה יהיה רעיון טוב שהשכבות העליונות, תלמידי כיתות ה'-ו', יבצעו את המשימה", מספרת לוי.
"פניתי ליעל, אספתי ממנה מספר עלונים, והחלטנו בשלב ראשון שכל ילד יקבל כמה עלונים ויתלה בבניינים בשכונה שלו.
"שמעתי על מקרה עצוב של אישה שגרה לבד בשכונה שלי והייתי ממש מזועזעת מזה שדווקא בשכונה שלנו, שיש בה קבוצת מתנדבים, דבר כזה יכול לקרות"
"עכשיו אנחנו מתכננים, עם קבלת העלונים הנוספים, להוציא לרחובות את תלמידי בתי הספר, לאחר שהם יקבלו הסברים מהמנהלת ומהסגנית, והם יהיו שותפים בתהליך".
כמו שאר חברי הקבוצה, כבת להורים מבוגרים, סבורה לוי כי הפרויקט הוא בעל חשיבות גדולה.
"יש לי הורים מבוגרים שאמנם גרים בעיר, אבל אני יודעת כמה הנושא הזה מורכב", היא אומרת. "לדוגמה, לפני כמה שבועות התקשרה אליי שכנה של ההורים, ואמרה לי שהיא לא ראתה את הרכב שלהם כמה ימים והיא נורא מודאגת.
"הסברתי לה שזה בגלל שהייתה להורים שלי תאונה, והרכב היה במוסך, אבל השיחה הזו עשתה לי משהו, וברור לי שגם תושבים מבוגרים שהילדים והנכדים שלהם גרים לידם ישמחו לעוד תשומת לב, דבר שעוזר מאוד לבריאות הנפשית שלהם, ולכך יש השפעה כמובן על הבריאות הגופנית.
"אם נצליח לשתף את הילדים ובני הנוער שלנו ברעיון, זה יהיה דבר נפלא בהיבט החינוכי והערכי, ואני מקווה לקדם הלאה את הפרויקט גם בתיכון עירוני ג' בשכונת קייזר, שגם בו אני מעורבת.
"זה מעשה קטן שיכול לעשות דברים גדולים, ואפילו אם יהיה פלאייר על בניין אחד במתחם מגורים עשינו מעשה גדול, שיוכל לעזור למי שצריך".
לקפוץ לשכן
חברת המועצת העיר לשעבר, עדי מן, פעילה חברתית מוכרת ברחבי מודיעין, מספרת כי החליטה להניע את הפרויקט לאחר מותה של תושבת העיר בחודש אפריל השנה.
"אותה אישה הייתה אמא של חבר נעורים שלי, ואז, בתוך ההלוויה, עלה אצלי הנושא הזה, שיש אצלנו המון התייחסות לגיל השלישי, אבל מי שבודדים הם מנותקים, ממש שקופים, וגם לרשות המקומית יש לפעמים קושי לאבחן אותם, בוודאי אם הם לא מוכרים על ידי הרווחה", מסבירה מן.
על השתלשלות העניינים של החודשים האחרונים מספרת מן: "מאז שעלתה על ידי יעל המקסימה היוזמה בקבוצת המתנדבים, החלטנו שצריך לקחת את זה הלאה כמה שיותר מהר. והנה, רק לפני שבועיים התפרסם המקרה המחריד של בן ואמו הקשישה מחיפה, שנפטרו ואיש לא ידע על כך. זה נורא.
קראו גם:
"הייעוד של חברי הקבוצה שלנו הוא לעשות מה שאפשר כדי למנוע מקרים כאלה בעתיד. זה החזון ‑ למגר את הסיפור הזה שיש איפשהו בעיר מישהו בודד ואף אחד לא יודע עליו".
למן ולחברותיה ברור כי הפצת העלונים בתקופה הקרובה ברחבי העיר, תביא להעלאת המודעות לנושא.
"התחלנו ברעיון קטן והגענו השבוע לנקודת ציון משמעותית, וזה במידה רבה הודות לניהול מלא הסבלנות של יעל, בעיקר בשיח מול הרשות המקומית, וזה לא פשוט. היא הרימה את המיזם וגרמה לעירייה להירתם לצידנו לעזרה", מפרגנת מן. "אחרי ש'טפטפנו' בחגים האחרונים, והפצנו מידע על הפרויקט בקבוצות בעיר, עכשיו זה במלוא הכוח. זה הפך למשהו יותר גדול ואנחנו מוכנים ללכת על זה, בגיבוי ובהכרה של העירייה.
"המטרה הראשונה היא בהחלט להעלות את המודעות של האנשים, כי כל אחד חי את חייו, ורק מדי פעם פוגש את השכן או השכנה, אומר 'שלום' במסדרון, ופה זה נגמר. לרוב אנחנו לא חושבים טיפה מעבר ‑ האם יש לשכן או לשכנה ילדים? נכדים? מבקרים אותו בכלל?
"אם מה שיקרה בתקופה הקרובה בשטח יגרום לאנשים לקפוץ מדי פעם לשכן, לשאול מה קורה, לברר אם הוא או היא צריכים משהו, כולנו נרוויח".
