הברקה. כך אפשר לכנות את המיזם היצירתי של ארבעה תיכוניסטים ממודיעין שהגיעו לגמר בתחרות "שגרירי העתיד" של משרד החוץ, תחרות שמייעדת את הנערים להסביר את מלחמת חרבות ברזל לעולם בכלים שלהם.
מיזם ההסברה הטוב ביותר יוכרז ביום ראשון הקרוב, כאשר בזמן קיום ראיון זה השבוע, הגיעו לגמר שתי קבוצות בארץ מתוך עשרות - הקבוצה ממודיעין וקבוצה מקריית ביאליק. לקראת רגעי ההכרעה, הוגי היוזמה ממודיעין, נועם כהן מלמד (17 וחצי) מעירוני ב', שחר אלבוחר (18) עירוני ד', אורי שטינמץ (18) מהתיכון הדמוקרטי ויונתן עזרא (18) מתיכון מור, מספרים על המיזם שהוביל אותם לגמר, איך השפיעה המלחמה על חייהם ומה הכי חשוב בהסברה: "הדבר הכי נורא זה שישכחו שאדם מסוים היה קיים, חייבים לזכור כל אחד מהקורבנות".
הרעיון: סטורי מטלטל
16 תלמידים ממודיעין השתתפו ביוזמה, הם למדו על הסברה, קיבלו כלים דיפלומטיים והשתתפו בסדנאות ולאחר מכן התחלקו לקבוצות כאשר כל אחת מהן הציעה מיזם הסברה אחר. המיזם הזוכה שהגיע לגמר נקרא "THE UNTOLD STORY", ומדובר בעמוד אינסטגרם שידמה סטורי של נרצחת או חלל, בהשראת הסרט המפורסם "הסטורי של אווה". העמוד יציג את הדברים שעברו הנרצחים והחללים, איזה אנשים הם היו, אילו חלומות היו להם ויעלה את המודעות לאירועי ה-7 באוקטובר.
כיצד נולד הרעיון?
"בקורס למדנו כלים להסברה, כיצד להיות שגרירים צעירים של משרד החוץ", מסביר כהן מלמד, "עסקנו בהפצה, דיפלומטיה פנימית, מידע בסיסי כמו ארגוני טרור, הרקע למדינת ישראל, מלחמות וכמוהן כלים להתמודד עם הסברה במדיה. המיזם היה גולת הכותרת, חיפשנו רעיונות ופתאום אורי קלט שמישהו זרק את הרעיון על הסרט 'הסטורי של אווה' והבין שאפשר לעשות עם זה משהו. זה התפתח משם. זה סרט שיצא כשהיינו בכיתה ז' והיה משמעותי עבור כולנו. מצד אחד אנחנו משתמשים בסטורי ומצד שני מספרים על למעלה מ-1,400 אזרחים שנרצחו וחיילים שנפלו בקרב, אנשים שרבים לא מכירים את הסיפור שלהם, משם גם השם "THE UNTOLD STORY".
"התוכנית היא להנציח את כל חללי המלחמה, שעדיין נמשכת. זה התחבר ל'סטורי של אווה' מעוד היבט, כמו שיצרו את הסרט ההוא כדי לעמת את מכחישי השואה עם המציאות כך גם חשוב שאנחנו נתמודד עם אלו שמכחישים מה קרה כאן ב-7 באוקטובר. הקמנו עמוד אינסטגרם, שטרם הופעל, ומראה מי האדם שהיה מאחורי כל נרצח או חלל. אנחנו מעלים פוסט עם תמונה, וכמה מילים שהמשפחה ביקשה, אבל ההיי לייט זה הסטורי.
"לכל נופל או נרצח יהיה ביו שמורכב מ-3 סטורים של הסיפור שלא סופר עליו. הראשון הוא הילדות שלו, איפה גדל? מה אהב? היכן טייל? השני על המקום בו היה ב-7 באוקטובר, אם זה מבלה בנובה אז חבר יספר איך התארגנו יחד, אם זה חייל אז מפקד יספר על שירותו ואם תושב העוטף אז לספר על החיבור למקום, והשלישי זה כיצד קרה האסון, אם זה במסיבה, בקרב, בביתו, כל אחד עם הסיפור האישי שלו, עם תמונות, אולי וידאו של אדם קרוב או אילוסטרציה".
דווקא ברשתות החברתיות ישראל לא ממש חזקה, איך אתם חושבים שהמיזם יעזור?
"זה משהו אחר", מסביר שטינמץ, "כשראיתי את הסרט 'הסטורי של אווה' לראשונה ב-2019, לקראת יום השואה, כולם דיברו על זה, אבל אני חשבתי שהקונספט של סרט באינסטגרם יוזיל את הרעיון. רק כשצפיתי בו הבנתי כמה הוא מוצלח. יש כאן סוג חדש של הנצחה באמצעות רשתות חברתיות, תחום שאנשים עדיין לא מימשו את מלוא הפוטנציאל שלו. בהתחלה היו לי דעות שונות לגבי הסברה, היום הבנתי שזו הדרך הכי טובה להגיע למדינות, כאלו שתומכות בנו וכאלו שלא".
לכל אחד מהם יש סיפור שהוא קרוב אליו במיוחד. "הכרתי שני חיילים שנפלו בקרב", אומר אלבוחר, "בוגר מבית הספר שלי, סגן יונתן גוטין היה עם חבר טוב שלי בג'ודו, משם הכרנו ובוגר נוסף, רס"ן אדיר עבודי. בבית הספר ארגנו אירועי הנצחה ומיזמים לזכרם, גם עשינו עליהם את ההדמיות למיזם שלנו".
קראו גם:
נראה כי החבורה כבר נערכת לקראת היום שאחרי הניצחון המיוחל. "אנחנו מוכנים להשקיע", אומר עזרא, "ברור שזה מפחיד ומדובר באחריות גדולה עם המון עבודה ליצור מיזם כזה, בעיקר שאנחנו עושים את זה לצד בגרויות ופעילויות נוספות, אבל נקבל עזרה ממשרד החוץ, העירייה וגם המשפחות, זה מספיק חשוב כדי שנשקיע בזה".
השבת השחורה: "כולנו השתנינו"
אם יזכו בתחרות משרד החוץ יממן את הפרויקט. ההחלטה מורכבת מ-65 אחוז מהצבעות, בהן הנערים מככבים ו-35 אחוז מוועדת שופטים, שגם שם הצליחו להציג את היוזמה באופן מרגש. הקבוצה הזוכה תוכרז, כאמור, רק ביום ראשון הקרוב (18 במרץ) ועד שתתקבל ההחלטה הם משתפים כיצד האירוע הזה, שערער מדינה שלמה, שינה גם אותם. "בשעה 6 וחצי בבוקר אמא שלי העירה אותי", נזכר שטינמץ, "אמרה לי לקום כי היתה חדירת מחבלים, תוך זמן קצר הזעיקו את אחי שמשרת בסדיר ואחרי שעה גם את אחי השני שמשרת במילואים. זה היה בוקר מאוד מטלטל ומבלבל, לא ממש הבנתי את המשמעות, זה מלחיץ שמכריזים על מלחמה ואז שמזעיקים את האחים שלך ואתה לא יודע מה איתם".
"אני הייתי על ספינה בשיט עם בת הזוג שלי ומשפחתה", מספר כהן מלמד, "שטנו סביב קפריסין ויוון, קמנו מוקדם כדי להגיע לאטרקציה בסנטוריני כשהתחילו הסרטונים, בהתחלה חשבנו שזה ישן או בתוך עזה אבל אז קיבלנו הודעות על אזעקות, והבנו שמשהו קורה. זו כבר לא היתה חופשה, רוב הספינה היתה ישראלים, כולם ניסו להשיג קליטה כי לא היה לנו אינטרנט ואפילו הלכנו לנוח כי היינו ממש מנותקים.
"החברה הכי טובה של בן הזוג של אחות של חברה שלי, סרן אור מוזס שירתה בזיקים, הוא ניסה להשיג קליטה כדי להבין מה איתה, ואז הוא קיבל הודעה שהיא נרצחה, זה היה הרגע שבו הבנו שקורה משהו גדול. כשחזרנו לארץ כל מי שהיה סביבי גויס למילואים".
גם המיקום של מודיעין הפך את היום הזה לדרמטי יותר עבורם. "התעוררתי כשההורים שלי קראו לי לבוא לשמוע חדשות", מספר עזרא, "נשארנו בבית באותו יום. ברור לי שבראש של כל תושב במודיעין היתה המודעות שזה יכול להגיע לכאן, אומנם זה לא היה קרוב אלינו, אבל מודיעין קרובה למחסום ליד 433 והשטחים מעבר למכבים, זה משהו שכל אחד כאן חושב עליו".
הגיוס המתקרב: "המוטיבציה עלתה"
אתם מרגישים שהמלחמה שינת לכם את התוכניות לקראת הגיוס?
"אני מתגייס ככל הנראה לתותחנים", אומר כהן מלמד, "אחד הדברים שהכי כאבו לי בצו הראשון זה שאני פרופיל 72, התחנכתי על הגנת המדינה ומבחינתי תותחנים זה הכי קרבי מבחינת הפרופיל שלי".
"כשהמלחמה פרצה היה חוסר ודאות", אומר אלבוחר, "כשהתחילו הסיפורים היינו בהלם טוטאלי. זה לא הלחיץ אותי, אבל זה חידד אצלי את המציאות בה אנחנו חיים, גרם לי להגיע לגיוס ממקום של שליחות ורצון לתרום ולעזור ולא רק חובה, זה הידק אצלי את הרצון לקחת חלק פעיל בהגנה על משפחתי".
ושטינמץ מוסיף: "אני מתכנן ללכת למכינה קדם צבאית, בתקווה שהן עדיין יהיו רלוונטיות. יש עכשיו נטייה לגייס שנ"שינים. אני מיועד לגיוס קרבי, ברור שהמצב קצת הלחיץ אותי אבל אני רוצה להתגייס למען המדינה".
המוטיבציה הזאת מלווה גם את עזרא: "אני ממתין לתשובות ממיונים ובמיוחד מחכה למיון למדריך כושר צבאי. מאז פרוץ המלחמה הבנתי את משמעות והחשיבות של הצבא, וזה שגורם לי להרגיש שאני יכול לתרום בו הרבה להגנה שלנו".
