במשך שנים ארוכות חיפש דרור זיכרמן, 37, שנולד וגדל במודיעין, את הדרך להתמודד עם תופעות הפוסט־טראומה הקשות אותן החל לחוות לאחר שנפגע בפיגוע טרור קשה באיזור השומרון.
קראו גם:
לפני כשנה חל המפנה הגדול בחייו, כשפתח בשכונת פלורנטין שבדרום תל אביב מכון כושר לו העניק את השם Sparrow, דרור בעברית, כשמו הפרטי.
בימים אלה, שנה אחרי שמכון הכושר שלו זכה להצלחה רבה, מתכנן זיכרמן להרחיב את הפעילות בתחומו לקהילות רבות, בראשן חיילים לשעבר הסובלים מפוסט־טראומה ופגועי גוף ונפש, וכל זאת לאחר שגילה לדבריו כי האימון הגופני הוא הטיפול הטוב ביותר עבורו.
את התובנה החשובה, שסייעה לו להתרומם מהתהומות שאליהן צלל, מבקש כעת זיכרמן להפיץ ברבים, בידיעה כי הוא יכול לסייע למי שסובלים מבעיות נפשיות שונות, שנים רבות לאחר שהוא עצמו הגיע לגילוי ששינה את חייו.
הפיגוע
תחילתו של הסיפור של זיכרמן ביום 29 בדצמבר 2005, נר חמישי של חנוכה, בשעה שיצא עם מפקדו בגדוד נחשון, אורי בינמו ז"ל, ועם שני לוחמים נוספים, לפעילות מבצעית באיזור העיר טול כרם.
"קיבלנו התראה על כוונת מחבל לבצע פיגוע באחד מאירועי חנוכה שהתקיימו אז, ואורי לקח את רכב הסיור והעמיד אותו ביציאה הדרומית מטול כרם", משחזר זיכרמן. "הקמנו מחסום ויצאנו מהרכב. אורי פיצל את הכוח לשניים, ואורי ואני בדקנו את היוצאים.
"אחרי כ־50 דקות של פעילות הגיעה למחסום מונית פלסטינית מלאה בפועלים, והתחלנו בבדיקה שלה. לקחנו תעודות זהות, ובבדיקה נאמר לנו שיש חשד לגבי אחד מנוסעי המונית, אז הוצאנו את כולם מתוכה".
בהתאם להוראות, החלו זיכרמן ומפקדו לבצע בדיקה קפדנית של כל הנוסעים. "ביקשנו מהם להרים חולצות, ושמנו לב שלנוסע אחד, שלבש מעיל עור, יש בטן שנראית תפוחה".
בהוראת מפקדו, זיכרמן חיפה עליו בזמן שהוא בדק את הנוסע החשוד, ושניות לאחר שהמפקד ביקש מהאיש להסיר את מעילו, התרחש פיצוץ אדיר.
"המחבל הפעיל את המטען שהיה מתחת למעיל, 30 ק"ג של חומר נפץ", מספר זיכרמן. "אורי נהרג במקום ואני נפגעתי בצורה קשה מאוד בכל חלקי הגוף".
מה קורה לך באותו הרגע?
"עפתי באוויר ונפלתי על הרצפה, ובזמן הזה אני שומע עוד פיצוץ, שנגרם בגלל שהרימון שהיה לאורי בווסט התפוצץ.
"אחרי כמה שניות קמתי, אבל לא ראיתי כלום כי היה מסך עשן, והתחלתי לירות לכיוון מקור הפיצוץ. פירקתי מחסנית ונפלתי. חיכיתי לחילוץ. כל הגוף כאב, היה ריח חזק של אבק שריפה, פיח ועשן. כל שנייה הרגישה כמו נצח".
ניצל בנס
כדקה לאחר הפיצוץ הגיעו אל זיכרמן שני חובשים ששהו בקרבת המחסום והעניקו לו טיפול ראשוני. "הם כיבו את האש שהייתה לי ברגליים, גררו אותי אל מאחורי הרכב והחלו בטיפול דחוף באמצעות חוסמי עורקים, בידיעה שהמצב שלי חמור", הוא משחזר. "אחד מהם נעמד מעל הראש שלי ואמר לי: 'זיכרמן, אתה לא ישן, כי אם תישן לא תתעורר', אז הכרחתי את עצמי להישאר ער".
למזלו הרב, באותו הזמן התקיים באיזור תרגיל צבאי גדול, ומסוק שהשתתף בתרגיל הגיע לזירת הפיגוע בתוך דקות.
"הנס לא היה רק בזה שהיה מסוק בגיזרה, אלא שהחובש במסוק שם לב שאני מאבד דם והורה לטייס שהתכוון לטוס לתל השומר, מרחק של רבע שעה מהמקום, שיטוס להלל יפה בחדרה, חמש דקות מטול כרם", מספר זיכרמן. "ההחלטה הזו הצילה לי כנראה את החיים, כי הגעתי לטיפול עשר דקות מוקדם יותר".
הקריסה הנפשית
רגע לפני נחיתת המסוק בבית החולים מאבד זיכרמן את הכרתו. הוא מועבר לטיפול בחדר הטראומה, שם הוא מקבל 18 מנות דם, ועוד עשר מנות פלזמה, ומצבו מוגדר אנוש. בערב נר שמיני של חנוכה, דבר לו מייחס זיכרמן משמעות רבה, הוא מתעורר, ומפתיע את רופאיו.
במהלך השנה וחצי הבאות יעבור עשרות ניתוחים, טיפולים, ויצרוך תרופות רבות, עד שיצליח להתאושש מעט. אולם ההתאוששות הפיזית, לה התפללו בני משפחתו, הביאה איתה שקיעה מנטאלית.
"בתקופת האשפוז והטיפול התייחסו אליי כמו גיבור. הייתי מוקף באנשים", הוא מספר, "והכל השתנה דווקא ברגע בו לכאורה הייתי אמור להיות מאושר, בטיול שעשיתי עם חבר בחו"ל. דווקא אז, כשאני אמור להיות רחוק ושקט, נכנסתי לדכאונות קשים, שבהתחלה התעלמתי מהם, אבל זה לא עזב אותי גם כשחזרתי לארץ".
גלגל ההצלה
המצב הפסיכולוגי המורכב שאליו נקלע גרם לו להתבודד, והוא כמעט שלא יצא מהבית במשך שלוש שנים. "לא דיברתי ולא שיתפתי, הייתה לי הרגשה נוראית של בושה, של אפסיות, מעבר להתקפי החרדה והדכאונות, והתחלתי בטיפול קונבציונלי של תרופות ושיחות, אבל הפנמתי שזה לא מספיק", הוא משחזר. "פסיכיאטר שפגשתי בשלב מסוים הסביר לי שאני 'חי לא חי', שהשתקמתי פיזית, אבל נפשית אני מפורק".
בסופו של תהליך ממושך של חיפוש עצמי, שנמשך מספר שנים, הגיע זיכרמן אל אימוני הספורט, שם גילה עולם חדש, מקום בו נעלמות צרות היומיום.
"הבנתי שאימוני קרוספיט, אימונים עצימים או כל אימון אחר, פשוט עושים לי טוב, ואז גם גיליתי שזה הדבר שהכי עוזר לי להתמודד עם הפוסט־טראומה מהפיגוע", מספר זיכרמן. "ברגע שהבנתי שזה זה, וראיתי שזה מאזן אותי מבחינה נפשית, בחרתי ללכת בדרך של אימון".
אימוני הכושר, במקביל להרצאות שהעביר על סיפור חייו, שסייעו לו גם כן לפרוק מתחים, הפכו בשנה שעברה לעיסוקו הרשמי.
"המועדון שהקמתי הוא מקום שמקבל כל אחד, לא משנה אם הוא בכושר או לא. אני פה עבור כל מי שרוצה להרגיש טוב עם עצמו", אומר זיכרמן, ומסביר: "אני מאמין שבאמצעות אימון גופני אפשר להתמודד עם הכל, בטח עם פוסט־טראומה".
לדברי זיכרמן, לא רק הפעילות הגופנית תורמת לשיפור מצב רוחו של המתאמן, אלא גם קבוצת האימון שלו. "כשאתה חלק מקהילה שמבינה ומכילה, ועל הדרך מחזקת אותך, פיזית ונפשית, זה דבר נפלא", הוא אומר.
לעזור לאחרים
בשנה האחרונה החל זיכרמן לאמן קבוצה של בעלי מגבלות שונות, כמו גם מתמודדי נפש, לא בהכרח כאלה שפגיעתם היא תוצאה של טראומה מאירוע הקשור לשירות הצבאי.
"יש אצלי מתאמנים עם נכויות שונות, ואני רואה שהם עוברים חוויה טובה, וזה מרגש אותי מאוד", אומר זיכרמן.
כמה מהמתאמנים הגיעו אליך בעקבות היכרות עם המקרה האישי שלך?
"האמת שהרוב, והם לא בהכרח נפגעי פוסט־טראומה, אלא אנשים שרוצים לחוות משהו אחר, ואני שמח שאני, עם הרקע שלי והדברים שלמדתי, מצליח לעזור להם".
"המועדון שהקמתי הוא מקום שמקבל כל אחד, לא משנה אם הוא בכושר או לא. אני פה עבור כל מי שרוצה להרגיש טוב עם עצמו"
מה הכי משמעותי בעיניך מבחינת העשייה שלך?
"עצם זה שאני עוזר לאנשים, שמישהו שמגיע לאימון או סתם נפגש איתי, ופתאום עובר תהליך של שינוי, ומבין שאפשר לשנות את החיים בכל רגע. אני מאמין שבכל מצב אנשים יכולים לעשות משהו למען עצמם כדי לשפר את חייהם. לתפיסתי, אם אדם מרגיש משהו כרגע, והוא לא רוצה להרגיש אותו, הוא יכול להרגיש אחרת בעוד שעה או בעוד שבוע ‑ להיות חזק הרבה יותר".
למרות החוויה הקשה שעברת, אתה אדם אופטימי?
"אני משתדל להיות, אבל אני לא בטוח בכלל שאני כזה. לפני הפציעה לא הייתי בן אדם אופטימי, זה משהו שהתפתח אצלי לאחרונה, וגם זה לא בא לי בקלות, אני עובד קשה בשביל זה, אבל אני מאמין שאני בדרך הנכונה. האימון הגופני, העיסוק בספורט והעזרה לאחרים הרימו אותי ממש, זו הצלה".
יום העצמאות
"ביום הזיכרון קשה לי באופן טבעי", אומר זיכרמן לקראת התאריך שמסמל את האובדן הפרטי שלו והאובדן הלאומי, "וביום העצמאות התחושה מעט משתנה, ולמרות כל הקושי שאני מרגיש בימים האלה, אני שמח שיש לנו מדינה, וכשאני מסתכל על הצדדים החיוביים, אם אפשר לקרוא לזה כך, היתה לי הזכות להגן על המדינה.
"פרט לכך, יום העצמאות מסמל חופש וחירות, ומבחינה אישית אני חווה חירות אחרי שנים של הסתגרות וסבל, ואני גורם לאחרים להתקרב לעצמאות שלהם, אז כמובן שזה משמח".
עוד חדשות מודיעין
