פסטיבל ימי הפלמנקו המסורתי של קרן עדי אגמון, שיציין 30 שנים ויתקיים בסוף החודש במרכז סוזן דלל בתל אביב, תוכנן כחגיגה גדולה, אבל אירועי ה-7 באוקטובר הביאו לחישוב מסלול מחדש. השירה, הריקוד והנגינה הפעם ישקפו שניתן לכאוב וגם לחגוג, להתאבל וגם לקוות, ובעיקר לקרוא להשבת כל החטופות והחטופים הביתה במהרה.
רקדניות הסטודיו של זהבית חמיאל במודיעין ישתתפו בפסטיבל בין היתר בריקוד הפלאשמוב "שובי לביתך" כמחווה לחטופים.
בין המשתתפות, הרקדניות טלי כהן ובתה שירה. "בשנים הראשונות כשרקדתי אצל זהבית, שירה היתה בת 3 וחצי. בהתחלה הצטרפה אליי בגלל שנתקעתי בלי בייביסיטר, אחר כך ביקשה לצפות בשיעורים. וכך גם היא התאהבה עד שביקשה להירשם לחוג אצל זהבית. היא התחילה בקבוצה של הקטנטנים, אחכ עברה לבוגרות, ובגיל 14 החליטה שהיא רוצה לעבור לקבוצה של נשים. בהתחלה חששתי אבל היא הייתה נחושה, הצטרפה והתקבלה באהבה.
"לאט לאט היא סללה את דרכה לשורה הראשונה. התפקידים התהפכו ופתאום היא עוזרת לי אם אני שוכחת את הצעדים".
איך המלחמה השפיעה?
"החזרה לריקוד הייתה מבחינתי הכרחית כמו אוויר לנשימה, סוג של אסקפיזם. כשנחשפתי למיצג של יעל טוכנפלד למען החטופים זה הרגיש מאוד נכון לקחת חלק ולהביע תמיכה בדרך כל כך עוצמתית".
קראו גם:
שירה הוסיפה: "עכשיו במלחמה הפלמנקו וזהבית מהווים לי כמקום בטוח. כששמעתי על מיצג החטופים התלבטתי ולבסוף החלטתי לא להשתתף מכיוון שהרגשתי שאני רוצה להשאיר את הריקוד מנותק מהמציאות הקשה.
זהבית חמאל: "תלמידותיי מתרגשות לקראת המופע. הן יישתתפו וירקדו גם את הריקוד של המיצג להחזרת החטופים של יעל טוכפלד. ליבנו איתם אנחנו רוקדים ומתפללים להשבתם ולשלומם של כל החיילים".
