הקרב על הנפש ילדים מבועתים, נערים שלא רוצים לצאת מהבית וחיילים כאובים. עדויות של פסיכולוגים ומטפלים אלטרנטיביים שהתנדבו לטפל בתושבי הדרום, בחיילים ובמשפחות שכולות.
"עם פרוץ המלחמה ראיתי צד נוסף של ישראל"
איתי עבדת לא התחבר לאנרגיות הלא קלות של המדינה, אבל דווקא כשהמלחמה פרצה הוא התאהב בה מחדש. "אני מרגיש שאני זוכה לעזור לאחרים לטפח את אנרגיית החיים בתוכם ולהרגיש מחוברים לעצמם"
מי אני: איתי עבדת, מטפל ברפואה סינית – דיקור, צמחי מרפא, כוסות רוח, שיאצו ועבודה אנרגטית, מתגורר במושב גינתון, במקור ממכבים.
"רצה הגורל ואני נמצא בתקופה זו במצב אידיאלי להיות בצד הנותן. אין לי עדיין ילדים, אני עובד במשמרות במכבי טבעי, כך שיש לי זמן פנוי לנתינה".
אירוע שריגש אותי במיוחד: "הגעתי לטפל במשפחה מרובת ילדים בכל מיני גילאים שניצלו מהתופת באחד היישובים בדרום. האנרגיות היו תוססות וילד אחד בלט במיוחד, ואחותו הסגירה שהוא לא ישן בלילות".
"הדופק שלו היה סוער למרות שהוא משדר שהכל כרגיל. הסתכלתי עליו, הוא אמר לי שהכל בסדר, אבל העייניים שלו היו מבועתות ושידרו פחד שנכנס לי ללב, והמבט שלו ליווה אותי ימים קדימה".
קראו גם:
איך מתמודדים עם זה?
"בפרוץ המלחמה הזדעזעתי, ומהר מאוד הבנתי מה עליי לצרוך כדי לתמוך בגוף ובתודעה וממה כדאי להימנע. אני משקיע את הזמן הפנוי בתרגולי צ'י־גונג שעוזרים להיטען ולהתאזן, מטייל בטבע, הולך לטיפולים בעצמי וכמובן נתמך במעטפת של המשפחה וחברים".
משמעות העשייה עבורי: "לאורך כל חיי לא הרגשתי שייך למדינה, לא הבנתי מדוע נולדתי דווקא כאן, הפילוג נורא והאנרגיות קשות, רציתי לחיות בחו"ל במקום עם טבע ירוק ופראי, אבל עם פרוץ המלחמה ראיתי צד נוסף של ישראל ‑ האחדות, הרעות והאנושיות שיצאו מכולם באופן כל כך טבעי, גרמו לי להתאהב במדינה הזאת, והעזרה שיכולתי לתת לאחרים בעיתות משבר גרמה לי להבין מה חשוב באמת בחיים. הבנתי את החלק שלי כפרט במערך הגדול. אני מרגיש שאני זוכה לעזור לאחרים לטפח את אנרגיית החיים בתוכם ולהרגיש מחוברים לעצמם, ומשם יוכלו להעניק לאחרים".
"בהמשך הבנתי כמה עבודה טיפולית נצטרך לעשות כולנו כעם שמתחיל לאחות את פצעיו, וכמטפל אני רוצה לעזור להחלמה של הפרט ושל הכלל כחברה וכעם".
"העשייה האינטנסיבית הזכירה לי שיש גם טוב בעולם"
שירית קורש היא חלק מקבוצה של פסיכולוגים ואנשי טיפול שנרתמו לתת מענה למפונים מהעוטף שנקלטו במודיעין. "חשיפה בריכוז ובכמות שכזאת לאירועים קיצוניים, היא מאתגרת מאוד", היא מודה
מי אני: שירית קורש, פסיכולוגית קלינית, מודיעין.
"אני חלק מקבוצה גדולה של פסיכולוגים ואנשי טיפול נוספים שמתנדבים לתת ליווי רגשי למפונים שנקלטו בעיר".
"כולנו הורים לילדים, לכולנו משרות וקליניקות ומחויבות למטופלים בשוטף, ובימים אלה היה לנו ברור שצריך להירתם ולתת מענה מיידי למפוני העוטף וכן לאנשים מקומיים שעברו אירועים קשים במלחמה".
"הנכונות של אנשי הטיפול להתגייס ולעזור הייתה מדהימה. זה כמובן מאתגר מבחינת פרנסה ומשפחה, ולמזלי בעלי שותף מלא ופעיל, ועכשיו יותר נוכח בבית עם הילדים".
ואיך זה מרגיש?
"יש רגעים מרגשים רבים עם מטופלים. אני מוצאת את עצמי נדהמת מכוחות הנפש האדירים שאנשים מגלים בעצמם, לצד החיבור לכאב ולקושי. ללא ספק אנשי הטיפול נחשפים לסיפורים קשים. אני מנוסה בטיפול באנשים שעברו חוויות טראומטיות, ועם זאת, חשיפה בריכוז ובכמות שכזאת לאירועים קיצוניים, חלקם באמת קשים מנשוא, היא מאתגרת מאוד".
"גם אנחנו, המטפלים, מעכלים לאט לאט את הדברים. אנחנו נעזרים זה בזה לתמיכה, בהדרכות, ובעיקר מנסים לשמור על איזון ככל האפשר בין החיבור והמגע עם הכאב לבין הכוחות, התפקוד והחיים שממשיכים".
"עם פרוץ המלחמה הרגשתי שבורה. לא יכולתי להישאר בתחושת חוסר האונים, והעשייה האינטנסיבית הזכירה לי שיש לי מה לעשות, שאני לא באמת חסרת אונים ושיש גם טוב בעולם, אפילו לא מעט".
"בלחימה הזו אנו נלחמים הרבה על הנפש שלנו"
שרון שרביט‑מגן, עובדת סוציאלית, שכלה אח לוחם לפני 23 שנה ומפעילה כיום עם אח נוסף שלה את מיזם "משפחות למען משפחות" לסיוע למשפחות שכולות
מי אני: שרון שרביט‑מגן, עובדת סוציאלית קלינית, מטפלת רגשית בילדים, בני נוער וצעירים, רמלה.
"בימי הלחימה הראשונים הזעזוע והכאב היה גדול ובלתי נסבל והשקעתי את כל מרצי בעשייה בהתנדבות במיזם שהקמתי עם אחי ניסן, 'משפחות למען משפחות', לסיוע למשפחות שכולות מהמלחמה בעזה, נושא שמוכר לנו, כמי שאיבדו אח לוחם לפני 23 שנה".
"עשיתי זאת מתוך הרצון לא לשקוע בצער, מתוך רצון לעייף את הגוף והנפש ולא לחשוב על הזוועות הבלתי נתפסות. בהתחלה זה בא קצת על חשבון בן הזוג, הילדים ובעיקר על חשבון עצמי. הרגשתי שאת כל יכולות ההכלה והאמפתיה שלי השקעתי באחרים, וכשהגעתי הביתה המיכל היה ריק".
יש מקרה אחד שהותיר בך חותם?
"אחד הנערים היקרים לליבי לא רצה לצאת מהבית מתחילת המלחמה, ולמרות שאני פחות אוהבת פגישות בזום עם בני נוער, איפשרתי את זה והצלחנו להמשיך את הקשר. לאחר שלושה מפגשים שאלתי אותו אם יסכים לארח אותי לפגישה בביתו, והוא הסכים בביישנות האופיינית לו, וריגש אותי שאימו סיפרה לי שדאג לאפות עוגה יום קודם במיוחד בשבילי. המחווה ריגשה אותי כי להבנתי, בדרכו, הוא סיפר לי על החשיבות של המפגשים, והצעד הקטן אליו יצר הדים חזרה".
משמעות העשייה עבורי: "העשייה למען האחר, גם בטיפול וגם בהתנדבות גורמת לי להרגיש שאני עושה משהו משמעותי, שיש לי תפקיד בעולם הזה ואני חייבת להמשיך. כשאני עוזרת למישהו אחר, הערך של התרומה בעיניי מתעלה על עצמו וחוזר בחוויה אמיתית של סיפוק אדיר. בלחימה הזו אנו נלחמים הרבה על הנפש שלנו. העשייה, התרומה, הטיפול מחזירים לי את תחושת הביטחון, החוסן והאמון שיש עוד טוב בעולם הזה".
"הרגשה של שותפות במה שקורה במדינה"
שמוליק מלל, מטפל במגע, מסייע ללא עלות לחיילים שמגיעים הביתה לחופשה. "חייל או חיילת שיוצאים ומגיעים אליי ואומרים לי שהם חזרו להרגיש את הגוף ועכשיו יכולים לחזור לפעילות, משמחים אותי מאוד".
מי אני: שמוליק מלל, מטפל במגע, מתמחה בטיפול בכאבים כרוניים, מודיעין.
"מתחילת המלחמה אני מטפל בחיילות ובחיילים המגיעים הביתה לחופשה, ללא עלות, כדי לעשות להם טוב. ההתנדבות באה על חשבון שעות פנויות ושעות משפחה. אם חייל שהגיע לאפטר רוצה טיפול, יצא לי כבר להזיז מטופלים קבועים, והם מקבלים את זה בהבנה. כל טיפול וכל מפגש עם החיילים הוא מרגש, וחייל או חיילת שיוצאים ומגיעים אליי ואומרים לי שהם חזרו להרגיש את הגוף ועכשיו יכולים לחזור לפעילות, משמחים אותי מאוד".
יצא לך לשמוע סיפורים קשים מהלחימה?
"יש סיפורים שממש קורעים את הלב. כל סיפור מימי המלחמה הראשונים בקיבוצים, סיפורי זוועות מחיילים שהיו באיסוף ומיון גופות, וכמובן שהם מספרים על חברים ומפקדים שאיבדו".
"אני מקשיב ומכיל, ונמצא שם בשבילם, לפעמים יש דמעות בעיניים והכי קשה לי המחשבה שהם בסך הכל ילדים שחווים כאלה זוועות מוות. כשאני נפרד מהם אני מתפלל שאראה אותם אחרי המלחמה שוב ושהם יחזרו משם שלמים ובריאים בגוף ובנפש".
משמעות העשייה עבורי: "הנתינה בשבילי זו המשמעות ומה שאני עושה מתגמד מול מה שהם עושים עבורנו, הם נותנים את החיים שלהם".
"בכלל, כל עניין הנתינה זה 'Win Win'. הם מקבלים מישהו שמקשיב להם אחרי מה שעברו ושחרור של הגוף, ואני מקבל הרגשה של שותפות במה שקורה פה במדינה, זה סיפוק מטורף לראות את החיוך בסוף כל טיפול".
"חוץ מזה, כאשר אני מרוכז בעשייה, אני פחות טרוד במחשבות ובפחדים שלי, וזה עוזר להישאר בשפיות בימים קשים אלה, במקום לשקוע אנחנו נותנים, וזה נפלא".
"כשרואים את המטופל עם חיוך, זה שווה את הכל"
נעמי סיגמן, מטפלת ברפואה סינית, מקדישה יום בשבוע כדי לטפל במפונים מהעוטף. "לא הייתה בכלל שאלה אם להתנדב ולעזור למי שצריכים, הטיפול הוא דרך נפלאה לחזק"
מי אני: נעמי סיגמן, מטפלת ברפואה סינית, מודיעין.
"פיניתי בוקר בשבוע בקליניקה שלי כדי להתנדב ביום קבוע עם חברי קהילת מפונים מאחד מיישובי העוטף, ובנוסף קהילת המטפלים ברפואה סינית יזמה ויוזמת טיפולים ומעגלי ריפוי בכל יום בהמון דרכים, לכן יצא לי להתנדב על חשבון השבת עם הילדים או בבוקר החופשי שלי, אבל הכל באהבה".
ואיך זה מרגיש? מה החוויה?
"יצא לי לטפל באמא מהעוטף שאחת התלונות שלה הייתה שהיא לא מצליחה לישון יותר משלוש שעות בלילה מאז אותה שבת שחורה. למחרת המפגש בינינו היא שלחה לי הודעה שאחרי הטיפול שלי היא ישנה כשש שעות ברציפות, וזה ריגש אותי מאוד".
משמעות העשייה עבורי: "לא פשוט בכלל להכיל את כל הסיפורים והתחושות, אבל בסופו של יום כשרואים את המטופל עם חיוך על הפנים, מרוכך ורגוע יותר, זה שווה את הכל".
"כמו כולם לא הייתה בכלל שאלה אם להתנדב ולעזור למי שצריכים, היה ברור שאעשה את זה הכי טוב שאפשר. הטיפול הוא דרך נפלאה לחזק".
