שמעון רודריגז, הבעלים של מועדון הכדורסל "עוצמה מודיעין" הלך השבוע לעולמו לאחר מאבק במחלת הסרטן. בראיון לפני חודש ל"מיינט מודיעין" חיזק רודריגז את המועדון והביע תקווה כי יחזור ליציע. "היום יותר מתמיד, אין לי שום רצון או כל כוונה למכור את המועדון. המועדון חזק יותר מאי פעם, ואנחנו עובדים יחד בצורה מדהימה", אמר אז.
עוד הוסיף ואמר: "גם אם, חלילה, אלך לעולמי, הכל ימשיך לפעול. הנחנו יסודות איתנים ותשתית חזקה כל כך, שהכל פעל חלק גם כשהייתי מורדם ומונשם במשך שבועיים. המועדון המשיך לפעול, הגיע להישגים יפים, ואין לי ספק שימשיך לפעול עוד הרבה שנים. עכשיו חזרתי, ואני כאן כדי להישאר".
רודריגז שיחק כדורסל במשך 30 שנה, בקבוצות בבת-ים, נס-ציונה, רחובות, יהוד ותל-אביב. כנער שיחק בליגת העל וכבוגר בליגה השנייה, בהמשך שיחק בליגת הוותיקים, ובגיל 50 תלה את הנעליים.
קראו גם:
משנת 1991 התגורר במודיעין עם משפחתו, אשתו רומי, בתו הבכורה נעה, בתו לייה, והבן אביב, ואחרי שעסק במקביל בניהול קבוצות כדורסל וכבעלים של חברת השקעות בבורסה, הפך את הכדורסל למשרה מלאה והחל לנהל את המועדון. מדי ערב ניתן היה לפגוש אותו באולמות ובמגרשים, מאמן, מנהל ומעודד.
כשאושפז, הנהלת המועדון התגייסה מיד להיכנס לנעליו הגדולות ולדאוג שהמועדון ימשיך לפעול.
ציפורת אייזנברג שליוותה את המועדון במשך שנים ספדה לו: הקשר בינינו היה מעבר לקשר עסקי. בכל זאת עבדנו יחד 17 שנה. דורות רבים של ילדות וילדים ממודיעין והאזור גדלו לאור הערכים שלו, המשיכו את המורשת שלו והפכו קודם כל לנשים ואנשים טובים ורק אחרי כן לשחקניות ושחקני כדורסל טובים, כי זו הדרך שהוא התווה.
"ועכשיו ראש השבט איננו עוד, אבל המורשת שלו נותרה בלבבות רבים, והרוח שלו תמשיך לשרוד, גם אחרי שהגוף ייטמן באדמה".
גם חנן דנציגר ממינהל הספורט נפרד מחברו: "שמעון, לא היה רק יו"ר עמותת הכדורסל עוצמה מודיעין. הוא היה החזון, הלב והנשמה של המועדון. הוא היה האיש שהאמין ביכולת של כל ילד וילדה למצוא את עצמם על הפרקט, ללמוד ערכים של משחק הוגן, עבודה קשה ומסירות אין קץ.
"בשנה האחרונה, ליוויתי אותך מקרוב במחלתך הקשה. ראיתי כיצד נלחמת על חייך, כיצד התגברת על כל מכשול, כיצד הרסת את כל הסטטיסטיקות. ראיתי את הכוח הפנימי שלך, את האמונה ואת האהבה לחיים. למרות הקושי, שמחתך לא פגה.
"כנראה שלכל משחק יש סוף, אבל אתה, שמעון, ניצחת. ניצחת את המחלה, ניצחת את המוות, ובעיקר ניצחת את החיים. בזכות החותם העצום שהשארת בעיר מודיעין, בזכות הדורות של כדורסלנים שגדלו תחת הדרכתך, ובזכות המשפחה המורחבת שלך – האהבה הגדולה בחייך".
