כשהצוות המקצועי שמטפל בקהילה הלהט"בית בעיר שמע כי ישנם ילדים טרנסג'נדרים במודיעין, הם ניגשו לבדוק את הנתון וערכו שאלון כדי לבדוק את הביקוש. תוך יממה - שבע משפחות פנו אליהם.
"מבחינתי זה היה מספיק", אומרת אפרת כהן ואשדי, מנהלת מסגרת לנוער גאה בעיר שהחליטה לפתוח לפני חודשיים קבוצה להורים לילדים טרנסג'נדרים. "היום יש לנו כבר 14 משפחות בקבוצה", היא אומרת בראיון מיוחד לקראת חודש הגאווה.
טיפול קליני חסוי
הקהילה הלהט"בית במודיעין צמחה מאוד בשנה האחרונה. מעבר לקבוצה להורים לילדים טרנסג'נדרים, בהנחיית שרית בן שימול, הוקמה גם קבוצה להורים דתיים בקהילה הגאה בשיתוף פעולה עם ארגון תהל"ה (ארגון תמיכה להורים שילדיהם יצאו מהארון) - וכעת חונכים בעירייה שירות חדש - טיפול פסיכולוגי בליווי עובדים סוציאלים שהוכשרו במיוחד לכך, מענה קליני ודיסקרטי שחברי הקהילה מקבלים חינם למשך שנה.
"לכל אחד יש צורך שונה, שלב אחר וארון משלו לצאת ממנו, אנחנו מלווים אותם בתהליך", אומרים באגף לשירותים חברתיים בעירייה.
"במשך תקופה השירות הזה ניתן בבית הגאה ולא היה קשה למצוא מטופלים", מספרת ראש צוות נוער צעירים והתמכרויות באגף לשירותים חברתיים, ספי רוזנברג, "כשהעו"ס הממונה עזב תכננו להמשיך, אבל אז פרצה המלחמה ומצאנו את עצמנו מתמודדים עם האתגרים שהיא הציבה. אבל אנחנו תמיד מקפידים להיות מחוברים לשטח, לקבל פידבקים והיה ברור שיש צורך בשירות כזה. לכן ברגע שמשרד הרווחה הקצה תקן ואפשר להוסיף כח אדם הצלחנו להחזיר את הפעילות. זה למעשה שיתוף פעולה בין שני אגפים, הבית הגאה מעניק מענה קהילתי והשירות הזה מעניק גם מענה פרטני וקליני. השירות הוא חסוי וגם מדויק עבור מי שמגיע לקליניקה".
מי אלה המטופלים? רק נערים?
"אלו יכולים להיות בני נוער וצעירים, משפחות, אנשים שכבר יצאו מהארון וגם כאלו שלא, אלו יכולים גם להיות הורים שרואים התנהגויות שונות ומבקשים לקבל הדרכה, כמו ילד שרוצה להתלבש בצורה מסוימת, או מתמודד עם סוגיות חברתיות, בגדול זה מתאים לכל הגילאים, משרד הרווחה לא הגביל את זה. אבל מדובר במענה מצומצם. כרגע יש מקום רק ל-15 מטופלים, כאשר גם משפחה או זוג הורים נחשבים למטופל אחד, הם יקבלו ליווי שבועי של טיפול פסיכולוגי למשך כשנה ובמידת הצורך נבחן אפשרות להאריך את זה.
"חשוב להבין שלא כל אחד רוצה להיות מוגדר כחלק מהקהילה, אבל לכולם יש התמודדויות לא פשוטות. לפעמים יש נער בארון וברגע שהוא שומע מהסביבה או מהמשפחה אמירות מסוימות זה רק דוחק אותו יותר לשם, אלו תהליכים לא קלים ומורכבים. לכן הטיפול ניתן על ידי אנשי מקצוע שקיבלו הדרכה מתאימה ויכולים גם לעשות חיבורים נוספים, אם זה בפן הרפואי או אפילו לפנות למסגרות של המדינה במקרי קיצון, כאשר יש נערים או נערות שלא מוצאים את עצמם בבית עקב תגובות שליליות.
"לשמחתי אנחנו עיר עם אוכלוסייה מפוקחת ואלו באמת מקרים נדירים יותר ואני רוצה להאמין שברגע שנדע לעשות דברים בצורה יותר נכונה מראש לא נגיע למצבים האלו".
בפועל התוכנית כבר החלה לפעול והודיה קרפ, עו"ס במרחב להט"ב שמפעילה אותה, מספרת כיצד גם דקות ספורות של טיפול יכולות לחולל שינוי. "פנה אלינו נער שבשיחה איתו הבנתי שהוא רק מחפש מענה חברתי, כי לא כל אחד יודע איפה למצוא את זה, חיברתי אותו לבית הגאה והיום הוא חלק ממנו. היה מטופל שפנה אלינו עם חוויות מאוד קשות ומייסרות, שפשוט לא ידע שיש לו לאן לפנות עם זה.
"נער אחר פנה אלינו עוד כשהיה בתחילת תהליך של שינוי מגדרי, ההורים עברו הדרכה וליווי והיום הוא כבר נערה. כל אחד מגיע עם החוסן האישי שלו, לפעמים צריכים רק קשר ולפעמים ממש ידע, כמו מה החוק אומר לגבי שינוי מגדרי, כיצד מבצעים תהליכים, מה מקובל? זה מידע שהרבה צעירים בקהילה והורים לא מודעים אליו".
מענה להורים דתיים
כבר שמונה שנים שאפרת כהן ואשדי מנהלת מסגרת לנוער גאה במודיעין בבית הקפה מודי. ואשדי היא מרכזת תחום מניעה יעוץ והכוונה לנוער באגף חברה נוער וצעירים בעירייה ולפני שלוש שנים לקחה על עצמה להיות מובילה של תחום הקהילה הגאה באגף. לאחר שפתחה קבוצה ללהט"בים דתיים וקבוצת הורים לבני נוער גאה, גילתה שיש צורך גם בקבוצת הורים דתית ולאחרונה גם בקבוצה לטרנסג'נדרים.
"כשפתחנו קבוצה להורים פנה אלינו פעיל חברתי, אלי גור, אדם דתי ואב לילד גאה ממודיעין, הוא אמר לי שגם הורים דתיים צריכים קבוצה כזאת. בהתחלה לא הייתי ממש בטוחה למי זה רלוונטי, אבל גור הסביר את המורכבות שקיימת במשפחה דתית עם ילד להט"ב ומאז הקבוצה עובדת וגדלה. במסגרת הפעילות שלה הבאנו הרצאה של הרב בני לאו, הרצאה על טיפולי המרה ופעילויות נוספות, זה גורם לך להבין שאת תמיד צריכה להיות עם היד על הדופק ולנהוג ברגישות לסביבה".
העירנות הזאת הובילה את כהן-ואשדי לפתוח לפני כחודשיים קבוצה להורים לילדים על הקשת הטרנסית. "גיליתי שאין קבוצה כזאת בארץ למעט בתל אביב, והחלטתי לבדוק את הצורך אצלנו. במודיעין יש הרבה בני נוער שמגדירים את עצמם א-בינאריים, אנחנו מכירים את זה מהעבודה עם הנוער וגם מקבוצות נוער שיש לנו.
"זה התחיל משאלון, רציתי לבחון את הביקוש, תוך יממה שבע משפחות פנו, מבחינתי זה היה מספיק והיום יש לנו כבר 14 משפחות בקבוצה. במפגשים הבנו שזה מצב שונה מהורים לילדים להט"בים, צריך ידע שונה לחלוטין. גם כל משפחה נמצאת בשלב אחר, יש כאלו שרק מדברים על זה, יש כאלו שכבר התחילו טיפולים, לכן הבאנו את המטפלת הנהדרת של תל אביב. היא מספרת שכל מפגש הוא עולם ומלואו, עוד צעד במסע שלהם. הורים עם ניסיון תומכים ב'חדשים' וזה עוזר לשני הצדדים.
"רק מי שנמצא שם מבין את המורכבויות שאין להן אח ורע. להיות טרנס זה לא כמו יציאה מהארון, זה לצאת מארון נוסף, הארון המגדרי. אנחנו ממש עוסקים בהצלת נפשות, יש בתחום הזה הרבה אובדנות ופגיעה עצמית. זו הסיבה שקידום ידע הוא אחת מהמטרות שלנו, ימי הדרכה לאנשי חינוך, אנשי רפואה, אנשי חוק, וכל אדם שלהט"ב פוגש בצמתים חשובים בחייו, כי הם נאלצים לצאת מהארון פעם אחר פעם, ואם הם לא כנים אז הם לא תמיד יקבלו את הטיפול הנכון, ברגע שהם מול מישהו שמכיר את הטרמינולוגיה אז זה מוריד חסמים".
קראו גם:
בבית הגאה ממשיכים להתכונן לקראת חודש הגאווה, הם אומנם מתכננים אותו בגרסה שונה מעט עקב המצב, אך לא שוכחים את חשיבות המודעות. "יחד איתי עובד גם אביתר פולומבו, שהוא רכז להט"ב במסגרת המיזמים של המשרד לשיוויון חברתי, אנחנו מתכננים המון אירועים. אין לי ספק שזה יוצר שינוי, יש ילדים שאני מלווה כבר 7-8 שנים והם תמיד אומרים לי 'בכיתה י"ב' זה נגמר?' ואני כמובן משיבה שלא. הבוגרים תמיד חוזרים לקבל חיבוק, משתפים ושומרים על קשר. הם מספרים כמה המקום הזה משמעותי עבורם וכמה הוא הציל אותם בתקופה קשה".
"שלושה מתוך שישה ילדיי יצאו מהארון"
טור אישי // צפרירה ווקר
"אני אמא לשישה ילדים, שלושה מהם יצאו מהארון. הם לא ידעו אחד על השני, כל אחד יצא בזמנו. גם אנחנו כמשפחה דתית היינו כמעט שבע שנים בארון.
"אני זוכרת לילות ללא שינה, הרבה בכי, ימים בהם לא חשבתי שיש לבנים שלי עתיד. אני והאיש שלי עברנו תהליך בעצמנו, זה התחיל מלחקור את הנושא במטרה לבדוק אם יש דרך לצאת מזה, ממש חקרנו ופנינו למטפלים דתיים, ניסינו לברר האם יש אפשרות לצאת מזה. הילדים הרגישו שאין להם מקום בחברה הדתית, אך לצד זה תמיד הייתה לנו קבלה מוחלטת ואהבה ללא תנאים לילדינו. כשהבנו שזה לא הולך לשום מקום, קיבלנו את ההחלטה שצריך ללמוד לחיות עם זה, ואז שינינו כיוון.
"שני ילדיי יצאו מהארון במקביל והשלישי יותר מאוחר, הם שיתפו את האחים שלהם, והם מאוד עזרו לנו לקבל את זה. לפני שבע שנים בני הראה לי שיש מפגש להורים דתיים לילדים להט"בים בבית כנסת בירושלים, זו הייתה הפעם הראשונה ששמנו את עצמנו במקום הזה של הורים לילדים להט"בים, כי כשילד יוצא מהארון ההורים שלו נכנסים אליו והיינו צריכים לעבור תהליך כדי להגיע לנקודה הזאת.
"פתאום ראינו אנשים שנראים כמו השכן ממול, כמעט 200 אנשים מהחברה הדתית ומערים שונות, הרב לא דיבר על הלכה אלא על איך לא לאבד את הילד שלנו. כל הערב בכינו, הרגשתי שהגעתי הביתה אחרי גלות רוחנית. מהרגע הזה חיינו השתנו, ראינו שיש עוד אנשים כמונו, קיבלנו חיבוק והבטחתי לעצמי שביום שארגיש שאני מספיק חזקה אהיה מנחה לקבוצת תמיכה עבור הורים במצב שלי.
"כך הגעתי למודיעין, לקבוצה שבה מנחה גם אלי גור, שאותו פגשתי בקורס להדרכת הורים לקהילה הגאה. הוא שכנע אותי לבוא למפגשים במודיעין ולקחת חלק בהקמת הקבוצה להורים דתיים לילדים גאים.
"המפגש הראשון היה צריך להיות רק הרצאה, אבל הגיעו המון אנשים, זה היה ממש מרגש. ניגשו אלינו הורים שזקוקים לתמיכה וכך הבנו שצריך להקים את הקבוצה. אנחנו קוראים לה קבוצת רכבת, יש ותיקים שבאים מדי פעם, יש כאלו באים פעם ראשונה ומתמידים, יש אנשים שמגיעים שבוע אחרי שהילד יצא מהארון ויש כאלו שמחכים שנים עד שהם מסוגלים, בדיוק כמוני.
"יחד אנחנו מחפשים דרך רוחנית להסתכל על מצב שסותר את התורה ועדיין להיות מחוברים אליו. מי שבא למפגשים אלו אנשים שהשאלות ההלכתיות מעסיקות אותם. הרבה שנים חייתי במצב שאני אוהבת את הילד שלי יותר מכל דבר בעולם אבל לא רואה לו עתיד, ובשלב הזה אני כן יכולה לדמיין להם עתיד. היום אחד מהם נשוי, הם שירתו בצבא, למדו ובנו לעצמם חיים. היום ברור לי שזה שהורים מגיעים למפגש הם כבר מעניקים לילד שלהם סיכוי גובה יותר לחיות עם עצמו בשלום.
"ראינו את זה במו עינינו גם כמשתתפים וגם כמנחים, אנשים שבורי לב ומפורקים, לא מדברים בפעם במפגש הראשון מרוב בכי ונחנקים מדמעות. לאט לאט הם עוברים תהליך קבלה ואז מגיע ההומור והבדיחות. הקבוצות מאיצות את התהליך כי אתה לא מרגיש לבד, אלא עטוף באנשים שמבינים אותך".
בימים אלו פועלת ווקר להקמת קבוצה דומה גם בצפון הארץ.
