בשבועות הקרובים, כל העיניים יהיו נשואות לרומניה, שם יתקיים אירוע ה-Special Olympics הבינלאומי. בין הספורטאים שיעלו לבמה לייצג בכבוד את מדינת ישראל, יעמוד רומן טוקונוב, בן 35 מאיזור השפלה – כוח עולה בעולם הנפת הכוח, שסיפורו הוא עדות חיה לכוחה הבלתי מעורער של הרוח האנושית. רומן, הנמצא על הספקטרום האוטיסטי, מצא בספורט הייחודי הזה לא רק מקום לפרוק אנרגיה, אלא כלי רב עוצמה לריפוי רגשי, לבניית ביטחון עצמי מחדש ולכיבוש פסגות אישיות ועולמיות.
לפרוק כעסים
המסע של רומן אל הפסגה לא היה פשוט. כמו רבים, הוא מתמודד עם קשיים אישיים וכעסים – אך בניגוד לרבים, הוא גילה דרך ייחודית לתעל את הרגשות הסוערים הללו לכוח בונה. עבור רומן, חדר הכושר הפך ל'מקום נהדר וכייפי' בו הוא יכול 'לפרוק כעסים, מוציא פחדים' ולהיעלם מן העולם החיצוני כדי לצאת 'אדם אחר'.
אולי יעניין אתכם:
"זה כבר חלק ממני", הוא משתף בהתרגשות, "גם אם קורה משהו שמכעיס אותי, אני הולך לחדר כושר, נעלם, ויוצא משם אדם אחר". זוהי תמצית הסיפור שבו הוא גילה את הכישרון הייחודי שלו: היכולת לקחת משקל רגשי, לכאורה כבד מנשוא, ולהפוך אותו למשקל פיזי ממוקד ומחושב שמונף למעלה.
החיבור של רומן להרמת כוח (Powerlifting) החל לפני כארבע שנים, לאחר שנים של אהבה לספורט – מריצה ועד ג'ודו. כילד שעלה מרוסיה בגיל 9, הוא תמיד נמשך לאתגר הפיזי: "לאט לאט שמתי עוד משקל ועוד משקל", הוא מספר, "עם הזמן, הבנתי שזה הייעוד שלי". ההבנה הזו הגיעה במקרה, בחדר כושר מקומי, דרך היכרות עם מדריכה. היא שאלה אותו אם זה מעניין אותו, ורומן אמר 'כן', ודרך קשרים היא חיברה אותו למאמן שלו. בתוך זמן קצר, כבר עמד רומן על הפודיום בתחרות הראשונה שלו בחיפה.
המשבר הראשון
השנה האחרונה הייתה מאתגרת במיוחד. קשיים אישיים, הקורונה, מלחמת 'חרבות ברזל' וחוסר מוטיבציה שנגרמו מהם, הביאו להפסקה של יותר מחצי שנה מאימונים ותחרויות. זוהי נקודה קריטית בסיפורו של כל ספורטאי: הרגע בו הקושי הרגשי מאיים להכריע את הכוח הפיזי.
אך רומן לא ויתר. בספטמבר האחרון, הוא חזר לזירה בתחרות ה-ספיישל אולימפיקס ראשונה שלו ורשם ניצחון מוחץ, כשהוא קובע שיא אישי חדש ומסיים במקום הראשון בישראל. הניצחון הזה, המעיד על כוח רצון יוצא דופן, היה רק ההקדמה לבשורה המרגשת באמת: רומן נבחר לייצג את ישראל בתחרות הבינלאומית החשובה מסוגה, ומתקיימת השנה ברומניה: "אני מאוד מתרגש", הוא מודה כעת, כשהוא מתכונן לנסיעה הראשונה שלו אי פעם לתחרות בינלאומית ברמה כזו, בה הוא יתחרה תחת חוקי איגוד הפאוור ליפטינג.
ההתרגשות שלו היא כנה ואמיתית, אך מלווה גם במידה של חשש בריא. הוא מכיר בכך שהתחרות מול ספורטאים רציניים, כמו זה שראה שמגיע מארצות הברית ו-הוא מגיע למספרים מרשימים במיוחד, ממה שראיתי ביו-טיוב, זה יהיה מאוד מאתגר", אומר רומן, אך זה לא מרפה את ידיו, אלא רק מחדד את המיקוד ואת המטרה.
להילחם בפחד
כאדם המאובחן על הספקטרום האוטיסטי (עם תפקוד גבוה), רומן מבין היטב את האתגרים הייחודיים שהוא נושא עמו, כמו עייפות פיזית, קשיים עם אוכל והתמודדות עם כעסים. אך הוא מסרב לתת למוגבלות להגדיר אותו, ומדגיש: "אני מנסה להיות ככל האדם". העצמאות שלו, המתבטאת בכך שהוא הולך ומתאמן באופן עצמאי בשני חדרי כושר, ובמפגש קבוע של שלושה אימונים בשבוע עם מאמנו נווה אברמוביץ', היא חלק בלתי נפרד מהצלחתו.
התמיכה שהוא מקבל מבית אקשטיין, המסגרת שבה הוא שוהה בפיקוח משרד הרווחה, היא נדבך נוסף בבנייתו מחדש. "יש לי תמיכה מלאה מהצוות, המדריכות ועוד", הוא מספר – ומדגיש בכך את החשיבות של רשת תמיכה יציבה בדרך להצלחה. ההישג של רומן, המייצג את "הפסגה של הנפת משקולות בתחום, הוא הוכחה חותכת לכך שמוגבלות אינה מגבלה.
בסופו של יום, סיפורו של רומן אינו רק על הרמת משקולות כבדות; הוא על הרמת הנפש, על כוח הרצון המניע אדם לקום שלוש פעמים בשבוע לחדר כושר, גם כשהמוטיבציה נמוכה והמשקל מפחיד.
מהו המסר של אלוף הרמת הכוח למי שמתמודד עם קשיים וחושב לוותר?
"התמדה. לעשות ספורט זה מונע ממך לפחד", הוא אומר, וממשיך: "כל אדם בעל צרכים מיוחדים צריך להבין איזה ספורט הוא אוהב או במה הוא טוב – פאוור ליפטינג, קרוספיט או כל דבר אחר, ולהתמיד. אנחנו לא פחות טובים מכל אחד אחר".
רומן כבר הוכיח שהברזל אינו רק חומר – הוא יכול להיות מראה לנפש, המשקפת כוח פנימי שאינו תלוי בנסיבות חיצוניות. כשהוא יטוס לרומניה עם רכז הענף ניר כרמל, הוא לא יישא רק את דגל ישראל, אלא גם את המסר המעורר השראה, שבאמצעות ספורט, התמדה וכוח רצון, כל אחד יכול להגיע לפסגה שלו".
