השחקן
בקיץ שעבר, התחנן קרלו אנצ'לוטי לטוני קרוס שידחה את הפרישה שלו ממשחק פעיל. המאמן איטלקי ידע והבין, שלא משנה כמה כוכבים יהיו לו בסגל, האיש שמדביק לו את העסק זה הקשר הגרמני, ובלעדיו, זה פשוט לא יתחבר. קרוס, כידוע סירב, ולאן הגיעה השנה ריאל מדריד - אתם זוכרים מצוין.
דור פרץ הוא האיש שמדביק את מכבי ת"א. אלא שזה לא רק נגמר שם, ופרץ גם כובש מחונן שיודע מתי להבקיע את השער המכריע, שזה שעושה את ההבדל ומביא את הפרנסה.
אין קבוצת כדורגל בשני העשורים האחרונים שהצליחה לזכות באליפות בלי אקס פקטור. מילסון בעונה שעברה, שרי בעונות הגדולות של מכבי חיפה, וואקמה בב"ש, אפילו אישטוון פישונט בבית"ר ירושלים ובהפועל ת"א. העניין הוא, ששחקנים עם אורינטציה הגנתית על הנייר כמו פרץ כמעט ולא עשו את זה.
הסיפור המעניין כאן הוא שגם להפועל ב"ש, היה "דור פרץ" משלה, קינגס קנגווה הנהדר. בגלל זה מכבי וב"ש נלחמו עד הרגע האחרון במרחק של סנטימטר של אליפות, בגלל זה, בכל פעם שב"ש נתקעה קאנגווה היה שם, כשמכבי נתקעה, פרץ הציל אותה. שימו לב לסטטיסטיקה: פרץ סיים את העונה עם 11 שערים ושמונה בישולים. קאנגווה עם 14 שערים ו-8 בישולים. כל הסיפור הוא משחק אחד בטדי בו ב"ש איבדה נקודות והמשחק ההוא מול סכנין שפוצץ.
ועוד עניין אחד קטן: לפני 34 שנים אברהם גרנט המציא את עמדת "נועם שהם", קשר אחורי שעושה כמעט הכל על המגרש. פרץ הרבה יותר ורסטילי וגולר משוהם אבל לא רע לדעת שתפקיד הקשר האחורי/חמישים חמישים, הוא עדיין בפער העמדה החשובה ביותר על המגרש עבור קבוצת כדורגל.
המאמן
ז'ארקו לאזטיץ' כנראה יכעס עלינו, בכל זאת, הוא הניף צלחת, אבל כל מי שהימר שרן קוז'וך לא יגיע לחגים, כל מי שחשב שהוא לא ישרוד את העובדה שהוא יורש מלך באר שבעי כמו אליניב ברדה - צריך היום לאכול את הכובע.
קוז'וך רץ עד הסוף לאליפות עם כדורגל נהדר, עם רעיונות חדשניים (קבוצה שכל הקישור שלה עושה גם הגנה וגם התקפה באותה רמת איזון), ועם אופי של שחקנים שלא נשברים לעולם, אבל מסתבר שהם אנושיים כפי שראינו בפלייאוף מול נתניה ובית"ר ירושלים.
ההישג של קוז'וך מדהים כי אין לו את הניסיון, את הפרסטיז'ה וגם לא את התדמית של המאמן הזה שכולם פוחדים ממנו ויודעים שהוא מסוגל להוביל קבוצה לפסגות כמו נניח רוני לוי או ברק בכר.
כנראה שאלונה ברקת, יודעת מה היא עושה אם היא לקחה כזה צ'אנס בקיץ כשהחליפה את ברדה בקוז'וך. כנראה שקוז'וך, גם אם זכה בגביע וגם אם לא (הדברים נכתבו לפני הגמר) - כאן, בצמרת כדי להישאר. קצת אירוני שק'וזוך אמר על הפיטורין של ברק בכר ממכבי חיפה ש: "הוא עוד יחזור ויאמלל את כולנו". בינתיים, נדמה שקוז'וך גם בלי צלחת אליפות בארון קיבל את כרטיס הכניסה למאמנים הבכירים ביותר שיש כיום לכדורגל הישראלי להציע. כן, גם בלי אליפות, שהיתה מהדהדת את העניין הזה, הוא עשה את זה כמו גדול.
האכזבה
נו, מה כבר נכתב ונאמר על מכבי חיפה הנוכחית שאיבדה את עצמה לדעת העונה שיכול לחדש לכם משהו? אולי העובדה שחיפה שילמה בענק את מחיר חטא היוהרה שלה ושל אוהדיה. הגיע שלב מסוים, אי שם במינוי של מסאי דגו, שבכרמל ממש האמינו שהמערכת כל כך גדולה, עד שמינוי מאמן או ליהוק של צוות שחקנים הוא משהו על הדרך כי ממילא החולצה הירוקה תגרום לכולם לכוחות על שיביאו אליפות. ובכן, זה התפוצץ להם בפנים כי כשבב"ש היו עסוקים בליהוק זרים עם פיצנטה ובמכבי ת"א, עסקו במקצה שיפורים במקום במהפכות - בחיפה, מדיניות ה'יהיה בסדר', נגמרה בנפילה על הפנים.
קחו למשל את סיפור השוער: גיא משפתי היה סביר פלוס בין הקורות של מכבי ת"א. זה לא עצר את הצוות המקצועי ומקבלי ההחלטות להנחית באמצע אוקטובר את סימון סלוגה, בעוד בחיפה המשיכו להאמין ששריף כיוף זה שוער לאליפות. קחו את כל הזרים המוזרים שנחתו השנה בחיפה, את האמוק בהחתמה של גיא מלמד ואת ההברזה של עומר אצילי שידע לקרוא שהשנה לא יצמח דשא בריא בסמי עופר. זה הרבה מעבר לאובדן אליפות וחמישיה בדרבי. זה מועדון עם עוצמות על בכדורגל הישראלי שהופך להיות בדיחה. כשהצרה היא, שלשקם את העסק הזה ייקח לפחות שנתיים אלא, טוב, אם כן ליאור רפאלוב מכיר קוסם שגם מחלטר כמאמן כדורגל.
התגלית
אף אחד לא הכיר את ירין לוי בקיץ האחרון. אף אחד, ומסתבר שגם גל אלברמן המנהל המקצועי של מכבי חיפה לא באמת שם לב אליו ונתן אותו בהסכם שערורייתי לבית"ר ירושלים. סיפור שמספר את כל המתרחש במכבי חיפה על רגל אחת.
הילד הזה, מספר 8 הוא לא רק העתיד של חיפה בהנחה שתצליח ליהנות ממנו אחרי שישחק עוד עונה בבית"ר ולא יימכר לאירופה - אלא העתיד של הכדורגל הישראלי כולו. אם יש משהו שהפך העונה את בית"ר ירושלים מקבוצת אמצע טבלה לכזו שזוכה בכרטיס לאירופה, זהו לוי. קחו בחשבון שהטלנט הצעיר שיחק עונה שלמה כמעט בלי קשר אחורי לצידו, עם הגנה כבדה ושלומיאלית ועדיין הצליח להצטיין כמעט בכל משחק. רק תנו לו לגדול בשקט.
המסע
סוף עונה מביא איתו בחירה במי שהגיע הכי רחוק הוא נפל בצורה הכי קשה. מ.ס אשדוד לא תיקח מהעונה הזו כלום חוץ מדפיקות לב ודרמה אבל מגיעה למאמן שלה חיים סילבס יותר ממילה טובה על העובדה שהצליח להוביל אותו לעונה נוספת בליגת העל.
סילבס, נזכיר, קיבל קבוצה מתחת לקו האדום, עם רצף הפסדים ומצב מנטלי ברצפה, אך הצליח לייצר תוך זמן קצר קבוצה שמשחקת כדורגל חיובי למרות לחץ התחתית וגם מנצחת משחקים.
וראו זה פלא: למשחק האחרון של העונה הגיעו 4,000 אוהדים, מספר שבאשדוד לא מכירים בדמות קהל ביתי מאז ימי הדרבי בין הפועל לעירוני, וממועמדת ודאית לירידה היא הצליחה לדחוף למטה את מכבי פתח תקוה וגם להיות תלויה בעצמה במחזור האחרון ולעשות את זה כמו גדולה. עכשיו השאלה הגדולה היא האם אשדוד סוף סוף תקפוץ מדרגה עם סילבס או שמא תעביר גם את העונה הבאה מתחת לקו האדום עד אמצע חודש אפריל?
