מלכת יופי מזדקנת
מה שקורה למכבי חיפה בשנה וחצי האחרונה, מזכיר מאד את מה שעובר בשנים האחרונות על מנצ'סטר יונייטד. שתי אימפריות, שהגיעו לשיאי הכדורגל, זללו תארים, הגיעו לרמות פופולריות חסרות תקדים, והיום, נראות כמו גירסה חיוורת של השנים שבהן אף אחד לא ספר אותן (יונייטד של תחילת שנות השמונים, חיפה של שנות השבעים).
האינסטינקט אומר, שחיפה צריכה להתחיל לקנות בחודש ינואר כל מה שזז כדי לבצע הפיכה שתתחיל לשקם אותה לקראת מאבק אליפות בעונה הבאה. אני דווקא מציע את הדרך ההפוכה. יעקב שחר, ליאור רפאלוב וברק בכר צריכים אסטרטגית, כדי לרפא באמת את המועדון, להתחיל למלא אותו בשחקנים שהם כדורגלני ליגה טובים עד טובים מאד. לא כוכבים, פרט לשניים שלושה זרים איכותיים.
תארו לכם, שהיום בחיפה היו שחקנים כמו ירין לוי, טימוטי מוזי, מאור לוי וזיו בן שימול. כולם שחקנים שגדלו בחיפה. אלא שזו הראתה להם את הדלת ביהירות כי הם לא מספיק היו טובים לטענתה. הגל הזה הגיע לחוף והוא אבוד. החל מינואר חיפה צריכה רשימת שמות שהיא היתה מבטלת בעבר ומסמנת כשחקנים שצריך להיפטר מהם, למכור או להשאיל אותם לקבוצה אחרת. הנה רשימה אלטרנטיבית: אורי עזו. ג'וסלין טאבי מהפועל פ"ת. בלם מ.ס אשדוד איברהים דיאקיטה. חלוץ קרית שמונה אדריאן אוגריסה. מגיני מכבי נתניה כארם ג'אבר ורותם קלר. לחכות לקיץ, ולהוסיף עליהם את ירין לוי שחוזר מהשאלה וכמובן - את מוחמד אבו פאני.
זו רק רשימה חלקית. אבל הגיע הזמן שחיפה תבין שהיא מלכת יופי מזדקנת שעדיין לא מאמינה למה שהיא רואה שמשתקף אליה מהמראה.
ארגון, בניגוד לאישה, יכול להחזיר עטרה ליושנה. הוא פשוט צריך להחליט שהוא מתחיל שוב מלמטה, לא משנה כמה זה יהיה סיזיפי ועד כמה לכולם מסביב לא תהיה סבלנות. היהירות הזו לא רק גרמה לחיפה לאבד נכסים רבים בקלות בלתי נסבלת. היא גם גרמה לה לקחת את מלך השערים של ליגת העל ולהפוך אותו לנער פוסטר. אם מישהו חושב שבכר ורפאלוב יכולים לשקם את העסק עם פנקס צ'קים פתוח, הוא טועה. צריך כאן עבודת שורש, עם מסר ברור לאוהדים שעכשיו מתחילים לבנות מחדש.
איפה ספרא?
בהפועל ת"א זועמים על ההתאחדות לכדורגל שפסקה נגדם בבית הדין המשמעתי עונש של הפסד טכני והפחתת שתי נקודות בפועל על אירועי הדרבי התל אביבי.
דווקא ההתאחדות במקרה הזה, ודייניה, לא אשמים בכלום פרט אולי לעובדה שהם משכו יותר מדי זמן את פרסום פסק הדין. אם כבר, הטענות של הפועל ת"א צריכות להיות לעברה של משטרת ישראל שהגיעה לאבטח את האירוע והפכה אותו, יחד עם האוהדים המתפרעים באדום, לפארסה ולסכנת נפשות.
הפועל ת"א לא תקבל כלום מהעתירה שלה לבית משפט אזרחי כי אף ערכאה משפטית לא תהפוך החלטה של ההתאחדות שהיא הרגלוטור. אם כבר, צריכה הנהלת הפועל לתבוע את המשטרה ולהסביר את מידת הנזק שנגרמה לה, מקצועית, תדמיתית וכלכלית אחרי שהיא שילמה המון כסף לכח השיטור שאמור היה לדאוג שהאירוע יעבור בשלום.
בצד זה, הגיע הזמן גם לשמוע את קולו של אדמונד ספרא. צריך לכבד את ספרא שהוא שומר על דממה תקשורתית, אך זה לא המקרה. בדיוק כמו שאלונה ברקת ב-2010 הודיעה לאוהדי הפועל ב"ש, שניסו לפגוע במאמן גיא עזורי (הורידו אותו מהכביש) שהיא תעזוב את המועדון, צריך ספרא להגיד לאוהדי הפועל: "עוד פיצוץ של משחק ואני יוצא מהתמונה". נראה אותם חוזרים לימים של מיצברג וכבירי או מיישרים קו.
דוד חיים
לא נעים להגיד אבל כבר שנים שמ.ס אשדוד היא אחת הקבוצות המשעממות בליגת העל. בין הישרדות למקום טוב באמצע, בלי קהל כמעט, עם פס יייצור בלתי נגמר של שחקנים שהופכים אותה לאקדמיה מוצלחת אבל לא ממש לקבוצת תחרותית בליגת העל.
והנה (ולא רק בגלל הרביעייה להפועל חיפה), מתגלים סימני חיים בקבוצה של ג'קי בן זקן. 3,000 אוהדים הגיעו בשבת שעברה למשחק בית, כמות גדולה בהרבה מהרגיל - כי שחקני אשדוד עברו בבתי ספר לחלק כרטיסים וגם משום שאשדוד של פעם, זו של הפועל ועירוני נשארה מאחור לטובת דור חדש שגדל על ועם הקבוצה המאוחדת.
אבל יש פה משהו מעבר: חיים סילבס מתעקש לשחק כדורגל שובה עין וגם למד תוך כדי תנועה איך לשדרג את הקבוצה שלו. הנאיביות מול הפועל ת"א שנגמרה ב-6:2 התחלפה בקבוצה שבאה לתקוף בטדי את בית"ר ירושלים ואחרי שהבינה שהיא לא תכבוש ירדה להגנה. מול חיפה, אשדוד שיחקה על מגרש פתוח. החלק הקדמי קיבל חופש פעולה מלא, האחורי ביצע משימות טאקטיות וזה נגמר בנוק אאוט.
אשדוד לא תיקח השנה אליפות ולא תרד ליגה. אבל היא כן מספקת חווית צפייה למי שמגיע למשחקים.
עושה רושם כי היא בדרך לעונה נטולת דאגות תחתית והיא בעיקר מתחילה להיות מקבוצה פריכה בליגת העל, לכזו שקשה מאד לשחק נגדה כמו הפועל ירושלים או ריינה בשנים האחרונות. השתיים האחרונות, אגב, לא מתרוממות כי הרעב והתשוקה בעיקר הלכו להן לאיבוד. באשדוד זה הגיע השנה במנות גדושות.
בסול לא בכיוון
סעיד בסול החליט להוציא את ארסנל המילים המכוערות שהוא מכיר על צוות השיפוט במשחק של בני ריינה נגד מכבי ת"א.
הבעיה של בסול שגם אם הוא מרגיש מקופח בגלל היותו משמש ראש של קבוצה קטנה, אין הלימה בין הטענות שלו למציאות. שני הפנדלים שנשרקו לחובת ריינה נגד מכבי, היו כשרים למהדרין. למה בסול נזכר עכשיו? אולי כי המצב בטבלה הופך בעלים, שחקנים ומאמנים לעצבניים במיוחד. ככה לא מתנהג מישהו שהצליח להפריח שממה בעיירה וגרם להמון ילדים לסתכל עליו בהערצה.
אלא שיש כאן עניין נוסף: איך אפשר לקחת את בסול ברצינות, אם במקרה שכל החלטות השיפוט נגדו מוצדקות הוא מתנהג ככה? כולם מאמינים לו שיש בליגת העל פערים עצומים של איפה ואיפה בין הגדולות לקטנות. זה לא תקין. אבל צריך טיעון ומניע שהינם בחזקת אמת דיברתי, הרבה לפני שמקללים שופטים ופותחים פה ג'ורה על כל העולם.
מילה של רן
"הניצחון הטכני שקיבלה מכבי ת"א בדרבי התל אביבי מבית הדין של ההתאחדות, עניין אותי כמו מזג האוויר בניקרגואה", אמר השבועמאמן הפועל ב"ש, רן קוז'וך.
צריך להאמין לקוז'וך שפרט להיותו מאמן נהדר הוא גם אדם מאד כן, שלא מתבייש להגיד דברים שלפעמים לא נשמעים פוליטיקלי קורקט - עובדה שבסיום העונה שעברה הוא אמר שב"ש לא זכתה באליפות כי "לא היינו מספיק בשלים".
ובכל זאת בקשה קטנה לאנשי הקבוצה מבירת הנגב: בסיום העונה כשמירוץ האליפות יהיה (אולי) צמוד על חודן של נקודה - שתיים, אנא מכם, אל תיתלו את אובדן האליפות בתוצאות הדרבי. זה המצב, זו המציאות, אף אחד לא רוצה שתוצאות ייקבעו בבית הדין אבל זה מה יש.
לכו עם המילים של קוז'וך עד הסוף. קחו אליפות למרות מה שקרה בדרבי של גוש דן, והעיקר, אל תתבייכנו.
