פעם בשבועיים מגרש הכדורגל ב'שמשוני' עושה הסבה. וזה קורה כאשר הוא מארח את קבוצת הכדור הבכירה של 'עיר העתיד' - ואולי גם זאת, כמה אירוני, שזוכה להכי פחות תשומת לב. עירוני מודיעין מדשדשת בליגה ב' בכדורגל, עוצמה מודיעין חולמת על עלייה לליגה הארצית בכדורסל - ומעל כולן, כך מסתבר, ניצבת קבוצת הפוטבול של העיר - 'להבות מודיעין'.

חבר הביא חבר

אתם מוזמנים לקרוא לקבוצה 'מודיעין פליימס', אם אתם רוצים להיות אמריקאים לרגע, אבל האמת היא שהקבוצה מושתתת בעיקר על שחקנים כחול-לבן. כולם נערים בני 18-16, ולא דווקא מהקהילה האנגלו-סקסית הענפה בעיר.
הקבוצה הוקמה לפני שלוש שנים, בין השאר, על ידי מאמנה אביתר הכהן, אבל ל'עיר העתיד' הגיע הפוטבול כבר לפני כעשור. "היה בחור בשם גיא נדל, שעשה דוקטורט בארה"ב והתאהב במשחק הזה", משחזר הכהן. "הוא חזר ארצה והחליט להפעיל את הבן שלו ואת חבריו בשישי בפארק - ולימד אותם פוטבול. נדל, שהוא גם חוקר במכון וייצמן, הוזמן פעם להרצאה בנושא מדע בעירוני ב'. בסופה הוא סיפר לתלמידים שבכל יום שישי הוא משחק פוטבול, ומי שרוצה להצטרף - מוזמן. שמעו את זה שני חבר'ה וקפצו לראות. משם זה התגלגל לחבר מביא חבר. לא בטוח מה היה מסוכן יותר, הבורות בפארק או המגע במשחק... מהמפגשים הללו נוצר גרעין של 20 חבר'ה שסביבם נבנתה הקבוצה".
הכהן (45) הוא שחקן פעיל במועדון הסילברבקס, שבראשית דרכו היה ממוקם ברחובות וכעת פועל במזכרת בתיה. אבל רצונו של יו"ר המועדון דאז, ד"ר דביר מינץ, להתרחב לערים נוספות - הביא את הקואץ' למודיעין. "זכיתי להיות בוגר של מחזור קורס המאמנים הראשון בפוטבול הישראלי", מסביר הכהן. "דביר רצה להתרחב עוד יותר, ולכן פנינו לעיריית מודיעין. היה תהליך שלקח זמן, ובסופו נכנסו כל חובבי הענף בעיר תחת הכנפיים של המועדון. ב־2017 הקמנו את הקבוצה באופן רשמי".
שחקני הפוטובול של מודיעין שחקני הפוטובול של מודיעין
שחקני הפוטובול של מודיעין
(צילום פרטי )
ליגת ה-IHFL לנוער, שבה חברה מודיעין, מאגדת בתוכה תשע קבוצות. היא חברה בהתאחדות ה-AFI שאליה משתייכים גם ליגות ה'פלאג פוטבול' (פוטבול דגלונים). בשלישי האחרון גברה מודיעין על הגורילות של מזכרת בתיה (זה הכינוי שלהם, נשבעים לכם...), והיא מדורגת במקום החמישי-שישי בליגה. "אצלנו הכל קורה בהדרגה ובמסלול מובנה", מוסיף הכהן. "בעונה הראשונה ניצחנו את הקבוצה החדשה הנוספת בליגה, ואילו בעונה השנייה הגענו לסף הפלייאוף והפסדנו במחזור האחרון. העונה היעד שסימנו הוא לעלות לפלייאוף ולהגיע לחצי הגמר לפחות".
עם זאת מסתבר שלהכהן ישנן מטרות גדולות יותר מאשר השגת מקום כזה או אחר. "מבחינתי, כמאמן, ההישג הספורטיבי הוא לא העיקר. מטרת העל היא לגדל את הדור הבא של הפוטבול בארץ. לפחות על פי האופן שבו אני מנהל את הדברים והגישה שלי לענף - מה שעומד בראש מעיניי הם המנטליות והחינוך. לכן אנחנו לא מתנהלים מתוך תרבות כוכבים. לא ננסה לשאוב שחקנים מקבוצות חלשות יותר. אתה מנסה לגדל ספורטאים תחת אתיקה חלוצית. רוצה שלחבר'ה תהיה קודם כל מחויבות, לקבוצה בפרט ולספורט בכלל. כל זאת הרבה לפני שאני מסתכל על ההצלחה ההישגית שזה עשוי להביא".
קבוצות ה־IHFL משחקות, כאמור, את ה'תאקל פוטבול' האמיתי (ולא את פוטבול הדגלים שמאוד פופולרי בארץ בעיקר בקרב העולים מארה"ב), המוכר מסדרות טלוויזיה וכמובן ה־NFL האמריקנית, שם רואים מוטציות של בני אדם, חבושי קסדות ועטויי מגינים שמפילים זה את זה על הרצפה, ובעיקר רוצים להכאיב. ליגת ה'תאקל פוטבול' חיה וקיימת בארץ (משנת 2007), אבל לא כוללת הרי-אדם, אלא נערים נורמטיביים במראה ובאישיות שפשוט ניסו משהו אחר שהוא לא כדורגל או כדורסל.
"לגייס שחקנים לקבוצה? זה לא קשה בהגדרה", אומר הכהן. "באופן יחסי אנחנו מפונקים לטובה כי מודיעין היא עיר גדולה ויש בה הרבה בני נוער, ולמעשה היה קיים כבר גרעין פעיל, אבל גם זה עלול להיות שברירי. במודיעין, כבר עונה שלישית ברציפות, אנחנו מצליחים להעמיד קבוצה בסדר גודל משמעותי. ובסופו של יום זאת ההוכחה הכי גדולה מבחינתנו לכך שאנחנו עושים פה משהו נכון".

הכל ספורטיבי

גיא סגס (18) הוא אחד הכוכבים הגדולים של להבות' מודיעין'. תלמיד בפרויקט היל"ה במודיעין, שהגיע במקרה לקבוצה. "היו לי חברים ששיחקו פוטבול בפארק בשביל הכיף. אחד מהם רצה שאגיע ואמרתי לו: 'עזוב אותי מזה'. לבסוף הוא גרר אותי לפוטבול - והשאר היסטוריה. יש כאלה שיגידו שמדובר בענף אלים, אבל זה לא נכון. אני קורא לו 'פיזי'. בהחלט יש סימנים כחולים אחרי משחקים או אימונים, אבל זה לא מבהיל אותנו, כי הרי לא באמת הולכים שם מכות. הכל ספורטיבי. מה שכן, בפוטבול הספורטאי צריך להיות גדול וחזק".
השאלה הגדולה, שתמיד נמצאת באוויר, גם מבחינת הצופים המעטים שמגיעים למגרש ב'שמשוני', היא אם ההורים של אותם חבר'ה לא חוששים לשלום ילדיהם. "יש לכאן ולכאן", צוחק סגס. "הרבה הורים באים למשחקים, אבל בגלל הקשיחות והפיזיות של המשחק יש גם שחקנים שמעדיפים שהוריהם יישארו בבית".
סגס מפרגן כמובן למאמנו הכהן: "מבחינה מקצועית הוא מנהל את העסק, פחות או יותר, עם אפס עזרה. כמעט לבד לגמרי. לכל קבוצה בליגה יש 5-4 מאמנים, להגנה ולהתקפה. לנו יש מאמן התקפה בלבד (ענר בלישי - ר.ו), אבל גם לו וגם לאביתר אכפת ממה שקורה - והם נותנים מעצמם בטירוף".
חלום גדול? סגס יודע שארון רוג'רס או טום בריידי הוא כבר לא יהיה, וגם לא יכול לשאוף לשם. בכל זאת הליגה החובבנית בארץ רחוקה שנות אור מה־NFL. "חלום גדול הוא דבר די טריקי בענף כמו שלנו שלא ממש מפותח בארץ. אני משחק כי אני נהנה ואוהב את המשחק".
אביתר, לציבור שלא ממש מכיר את הפוטבול נראה שמדובר בענף די אלים.
"בוא נדייק. הפוטבול הוא ספורט מגע, אין דרך לסובב את זה. מצד שני, סדר הגודל של המגע משתנה בין העמדות, וזה חלק מהקסם של הענף - מתאפשר בו מנעד רחב מאוד של מגע פיזי. קצת כמו כדורסל, רק הרבה יותר אינטנסיבי. בשורה התחתונה: בפוטבול אין יותר פציעות ראש או חבלות מאשר בכל ספורט מגע אחר, כולל כדורגל".
אז אפשר להגיד שהמגע הקשוח הוא סוד הקסם של הענף?
"כן, יש חבר'ה שזה מה שמגניב אותם: המגע והאינטנסיביות".
כמה הספורט הזה מסובך?
"פוטבול הוא ספורט מאוד מורכב, וגם זה חלק מהיופי שלו. אבל יש לו רגולציה ברורה, כדי שלא תהיה שכונה. זה מאפשר לפוטבול להיות שחמט על אמת. ככה זה נראה כששחמט הופך למציאות... יש בפוטבול כל מיני סוגים של טיפוסים עם כל מיני יכולות - וכולם עובדים בהרמוניה על מנת הוציא לפועל מהלכים מורכבים. קיימת מחשבה טקטית מורכבת שיושבת על המון רוח לחימה".
למה הפוטבול לא תופס בישראל?
"הוא תופס בהדרגה. זה ספורט שקשה לו לחלחל למודעות הכללית. גם בשל הלוגיסטיקה שכרוכה בו וגם בשל המורכבות שלו. מבחינה לוגיסטית כדי לשחק פוטבול במגע מלא נדרש ציוד מיוחד וזה לא דבר פשוט מבחינה כלכלית. עלות של ציוד מינימלי יכולה להגיע ל־1,000 שקל. ותכפיל את הסכום הזה פי שלושה אם אתה מדבר על ציוד חדש. בעולם הספורט הזה מתפתח כל הזמן".