לא הרבה יכולים להתהדר בתואר פורץ דרך. רותם גפינוביץ' ממכבים דווקא כן. האמת, בצדק. בחודש שעבר היא פתחה דף חשוב בהיסטוריית רכיבת אופניים בישראל, כשהפכה לרוכבת הראשונה בכחול־לבן שהשתתפה במרוץ הגדול בעולם: הטור דה פראנס - במהדורה החדשה שלו.
2 צפייה בגלריה
גפינוביץ' על גלגלים. החלום - ניצחון בקטע
גפינוביץ' על גלגלים. החלום - ניצחון בקטע
גפינוביץ' על גלגלים. החלום - ניצחון בקטע
( צילום: נועה ארנון)

למרות הכאב

הטור דה פראנס הוזנק בחודש יולי האחרון במהדורת הנשים שלו (בצמוד לגברים ובניהולו), לראשונה אחרי הפסקה ארוכת שנים כחלק מתהליך ההתעוררות הגדולה של הענף.
לישראל יש שתי רוכבות מקצועניות - עומר שפירא ורותם גפינוביץ' - אבל בעוד שפירא לא נכללה בהרכב קבוצתה האמריקנית אי.אף לטור, גפינוביץ' (30) רכבה עבור רולאנד השוויצרית וסיימה במקום ה־101 מבין כל משתתפות הטור.
וזה לא היה פשוט: טור הנשים כלל שמונה שלבים והרוכבות נסעו, טיפסו על הרים וגמעו 1,100 קילומטרים. "זה היה באמת השבוע הקשה ביותר שעברתי בחיי", מודה גפינוביץ', שעברה במהלך הטור תאונה קשה שבעקבותיה סיימה במקום אחד מחוץ למאייה הראשונה. כשאומרים לה שזה כבוד גדול שהיא בכלל סיימה את מרוץ האופניים הקשה בתבל, היא מבקשת להפסיק. "זה נשמע קצת כמו סיכום. אני לא רוכבת על אופניים רק כדי לסיים תחרות", היא מבהירה מיד. "מצד שני, עם איך שהדברים התגלגלו, הנפילה שלי ומה שהיא לקחה איתה מבחינה פיזית ונפשית - זה מה שיכולתי. אין לי מה להתבאס. אני לוקחת את מה שצריך והיום אני חכמה יותר לגבי העתיד".
להחמיא לך שאת פורצת דרך, זה בסדר?
"זה משמח, זה מספק, אבל שוב, אני לא הגעתי רק כדי להשתתף. אם הייתי יוצאת מהתחרות עם מקום אחד על הפודיום, או הצלחה אמיתית אחרת, אז הייתי הרבה יותר מבסוטה".
מה שבטוח, גפינוביץ' יצאה מהטור כאובה. במהלך אחד הקטעים, היא עברה התרסקות קשה, פרקה את הכתף ונחתכה קשות באוזנה. "רציתי לסיים, אז באיזה שהוא מקום לא הייתה לי כל כך ברירה והמשכתי, למרות הכאבים", היא מסבירה. "רציתי להגיע לקו הסיום, אבל אני יכולה להגיד לך היום - כשאני עדיין מטופלת בכתף - שהפציעה משפיעה עליי עד היום".

2 צפייה בגלריה
גפינוביץ'
גפינוביץ'
גפינוביץ'
( צילום: נועה ארנון)

פריקה בכתף, חתך באוזן. לא עדיף להתמודד על מסלול אחר?
"תראה, התקשרתי לאמא שלי אחרי אותו קטע בו נפצעתי, היה לי חתך עמוק באוזן. כשחיכינו במיון, היא אמרה לי: 'לא עדיף לעבוד במשרד?'. ועכשיו ברצינות: ההורים תומכים בי לאורך כל הדרך. מה שכן, ברור שהם דואגים. אתמול הייתה לי שוב שיחה עם אמא שלי, שביקשה שתתפור אותי באוזן פלסטיקאית. כי זה מקום עדין ויכול להשפיע. אמא פולנייה, מה לעשות".

החיים בספרד

"רכיבת אופניים מבחינתי זה משהו שאני קמה אליו בבוקר והולכת לישון איתו בלילה", אומרת גפינוביץ', שמקדישה שישה ימים בשבוע כ־20 שעות בתחביב שהפך מהר מאוד עבורה למקצוע.
גפינוביץ', כמו בכל סיפורי האגדות, החלה את דרכה בעולם האופניים כילדה בחוג ומהר מאוד הבינה שהכביש הוא המקום הטבעי שלה. היא התחילה לרכוב על אופני הרים במסגרת חוג רכיבה במודיעין כשהייתה בכיתה ח', כעבור שנה כבר הבינה שהיא רוצה לדווש יותר על הכביש ועברה לחוג אחר - שם גילה אותה המאמן דרור ורדימון וזיהה את הפוטנציאל. בכיתה י' כבר החלה להתחרות באופן רציני ולרכוב על פי תוכנית מסודרת.
את השירות הצבאי עשתה כספורטאית מצטיינת וניצלה זאת לשהייה של שלושה חודשים בחו"ל עבור תחרויות. בשנת 2013 התקבלה לקבוצת רכיבה בלגית מקצועית ומאז היא נודדת באירופה. למעשה היא נמצאת שישה חודשים כל שנה ברחבי אירופה וחיה בספרד. כשהיא חוזרת ארצה, היא מגיעה כמובן לבית הוריה מאיה ודרור במכבים.
"רוב השנה אני בספרד", אומרת גפינוביץ'. "אנחנו הרי מתחרים בכל אירופה. אני מתגוררת ליד ברצלונה, מכאן הכי נוח להגיע לכל היעדים באירופה. כבישים נוחים, מזג אוויר שנותן להתאמן ברוב השנה וגם עלויות יחסית נמוכות".
מה זאת אומרת?
"בכספים שאני מרוויחה, אני לא יכולה להרשות לעצמי לחיות בישראל".
עד כדי כך?
"מבחינת פרנסה, יש שכר מהקבוצה שאני רוכבת בה ומ'ישראל פרמייר טק' שהיא הספונסרית שלי. אני מודה כמובן לכל מי שתומך, אבל זה מספיק בקושי. באירופה אני יכולה לחיות מזה פחות או יותר, אבל לא יכולה לחסוך לעתיד".
"הבעיה של ענף רכיבת האופניים היא שהוא מקושר ללאנס ארמסטרונג. היום יש הרבה פחות סימום, אם בכלל. המדע ברמה מאוד מתקדמת ואני רוצה להאמין שכולם נקיים. אני לפחות לא נתקלתי בזה"
די מרגיז.
"זאת הסיטואציה. אני מחפשת עוד תמיכות מבחוץ. זה לא כל כך פשוט. היום החשיפה לספורט הנשים מאוד גדולה. יש לנו ספורטאיות שיכולות לחיות טוב בארץ. אני עוד לא מצאתי את הנוסחה המנצחת לצערי".

בקצה העולם

יש לה שני אחים - מור (33), עורכת דין במקצועה ועידו (27), שהשתחרר מצה"ל ולומד מחשבים.
"כל המשפחה מתגעגעת. ההורים שלי, כאמור, מאז ומעולם תמכו בי והלכו איתי אחרי החלום והבחירות שלי. ברור שיש קשיים. למשל יש תחרויות שאתה נמצא בקצה השני של העולם ואף אחד לא יודע כלום עליך עד שאתה מרים טלפון ואומר שהכל בסדר. המשפחה לומדת לחיות עם זה".
זה לא סוד שענף רכיבת האופניים מקושר בעל כורחו לסמים ממריצים.
"הבעיה, אם תרצה, של הענף, היא שהוא מקושר ללאנס ארמסטרונג. היום יש הרבה פחות סימום, אם בכלל. המדע ברמה מאוד מתקדמת ואני רוצה להאמין שכולם נקיים. אני לפחות לא נתקלתי בזה".
מה לגבי חלום גדול?
"בסופו של יום, אני יודעת שלא אהיה אלופת אירופה או אזכה בטור. אבל כן הייתי רוצה להשיג באחד הימים ניצחון בקטע בטור דה פראנס".