סוג של היסטוריה נרשמה בשבוע החולף במודיעין עם עליית קבוצת עירוני מודיעין נשים לליגת העל לכדורגל לנשים. בכך הפכו בנות הקבוצה למועדון הספורט העירוני הראשון המשחק בליגה בכירה כלשהי בארץ.
העלייה המרגשת נקבעה בסיומו של משחק מותח במיוחד, כמו רבים ממשחקי הקבוצה השנה, בו הצליחה הקבוצה להעפיל לליגת העל על חשבונה של קבוצת הבנות של העיר עראבה שבגליל.
את המשחק המכריע, שהתקיים בשעת ערב מאוחרת ביישוב הערבי לעיני מאות צופים ואוהדים נלהבים של הקבוצה המקומית, הצליחו שחקניות עירוני מודיעין לסיים את המשחק בתוצאת תיקו שהקנתה להן את הכרטיס הנכסף לעליית הליגה. "הגענו למשחק כשאנחנו מקדימים את עראבה בשתי נקודות, אבל כבר בתחילת המשחק עראבה עלתה ליתרון 1:0", מספר מאמן את הקבוצה מיום הקמתה, אריאל וינדר.
"לקראת סיום המחצית הראשונה הצלחנו להשוות ובמהלך המחצית השנייה עלינו ליתרון, ולמרות שקצת לפני הסיום בנות עראבה הצליחו להשוות שמרנו על התוצאה ולשמחתנו השלמנו את המשימה".
כדורגל בימי קורונה
ההישג של וינדר ו־20 השחקניות, שגילן נע בין 16 ל־39, מסכם עונה עמוסה במיוחד בהתמודדויות לא פשוטות על רקע שנת מגיפת הקורונה, הסגרים והמגבלות - וכל זאת לצד ההתמודדות השגרתית של שחקניות הקבוצה עם המציאות בישראל שאינה מעודדת, בלשון המעטה, את קידומו של ספורט הנשים, בוודאי שלא כדורגל, ענף המזוהה אולי יותר מכל עם גברים.
"את מועדון הנשים המקומי הקמתי עם אנשים יקרים נוספים", מספר וינדר, שכבר שני עשורים חי את הכדורגל המקומי. "המועדון היה למעשה איחוד של כמה מסגרות של נשים שפעלו בעיר בצורה חובבנית לחלוטין. לאורך השנים אני מפתח רעיונות ומסגרות כדי לקדם את הנושא של הכדורגל בעיר כמו מודיעין, שיש לה תדמית של עיר תרבות, ואחד הדברים שחשבתי עליו לאורך השנים היה להקים קבוצת כדורגל נשים. בתוך 48 שעות מהרגע שעלה הרעיון הקמנו את הקבוצה".
כבר כשקבוצת הנשים החלה להתגבש, היה ברור לוינדר שהוא רוצה להגיע הכי רחוק שאפשר, על אף שהיה ברור לו שהדרך לשם לא תהיה קלה.
"הקבוצה החלה כחוג לאמהות שרצו לשחק כדורגל", אומר וינדר, "והתפתחה למסגרת תחרותית ובשנה השנייה לפעילות נרשמנו לליגה חובבנית ולקחנו את אליפות הליגה ומשם היה טוויסט בעלילה. הבנתי את הפוטנציאל והחלטתי לקחת את זה למשהו מקצועי".
המאמן אריאל וינדר: "במשחק המכריע, שהיה בעראבה, הגיעו לא מעט אנשים ממודיעין, אבל בשגרה לא מגיע הרבה קהל, בדרך כלל בני משפחה פלוס חברים ואוהדים בודדים"
כדי להניע מהלכים נרשמו הבנות לליגה השלישית במדינה לכדורגל נשים, הליגה הארצית, ודי מהר התחילו העניינים להתחבר.
"עלינו באותה העונה לליגה השנייה, בנינו את עצמנו בליגה הלאומית ובעיצומה של אותה עונה, כשזכינו במקום הראשון ובאליפות, הבנו שאנחנו מסוגלים לעשות הרבה".
למרות קשיי השנה החולפת הצליחו שחקניות עירוני מודיעין לשמור על שגרת אימונים כמעט מלאה, ובסיוע ההתאחדות לכדורגל הסתיימו משחקי הליגה בה עשר קבוצות לפי המתוכנן, לשמחתן של השחקניות שזכו לחגוג הישג מרשים.
"אנחנו קבוצה חזקה וכל העונה התחרינו על העלייה מול בנות עראבה כשבמשך רוב העונה היינו במקום השני, צמודים להפועל מרמורק שהבטיחו עלייה מעט לפנינו", מספר וינדר, "וניצחנו את רוב המשחקים פרט לשתי תוצאות תיקו ושני הפסדים, למרמורק ולבית"ר ירושלים".
"היה קשה לאכול אותנו"
במקביל לעיסוק באימונים ובמשחקי הליגה התמודדו וינדר והשחקניות עם כל הקשור להתעלמות הכמעט מוחלטת של רשויות המדינה והציבור מליגת הנשים בכדורגל.
"היה קשה לאנשים בעיר 'לאכול' אותנו", מודה וינדר, "את הגישה של קבוצת כדורגל לנשים, אבל לאט־לאט הגיעו התוצאות וזכינו לפרסום, בפייסבוק ובאמצעי תקשורת שונים, ואז זזו דברים. ההישג הזה מדהים ברמה העירונית, ראשית כי כדורגל נשים מקבל הרבה פחות במה מכל ענף אחר ושנית ברמה המקומית אין שום מועדון ספורט שנמצא בליגת העל, ואנשים מתחילים להכיל את הדבר הזה".
כבר לפני למעלה משנה, כשאנשי הקבוצה הבינו כי חשוב להעלות את המודעות אל ספורט הנשים בקרב תושבות ותושבי העיר, החליטו וינדר ושותפיו, בראשם סגן ראש העירייה ומי שמכהן כיו"ר הקבוצה, אלי סבח, לקדם את הקמת בית הספר לכדורגל לילדות ולנערות.
"התחלנו לגלגל את הדבר לצד ההתעסקות בקבוצת הבוגרות ובשנה שעברה היו לנו בבית הספר קרוב ל־80 בנות מגיל שש ועד 16, שאחת המאמנות המובילות שם היא תמר דואק, שחקנית לשעבר שלנו בקבוצה", אומר וינדר. "אנחנו ממשיכים לדחוף את התעשייה הזאת, עובדים על זה קשה ממש, כי להבדיל מבנים שמגיעים אוטומטית למסגרת, צריך 'להילחם' על הבנות שיבואו ויתמידו, וזה לא פשוט",
לא רק לגברים
כעת, לאור ההצלחה, מקווה וינדר כי תושבי מודיעין יהדקו את הקשר שלהם לקבוצה העירונית הבכירה, תקווה לה שותפה גם קפטנית הקבוצה, יעל פיטובי (39), נשואה ואם לשלושה ילדים המשחקת בעמדת המגן הימני. פיטובי, כמו כל השחקניות, משלבת את האימונים עם משפחה ועבודה במשרה מלאה, במקרה שלה בעלת משרד עו"ד בירושלים והיא אחת מוותיקות הקבוצה.
"במקביל לאימונים ולמשחקים ניסינו השנה לפעול לקידום המעמד שלנו ולצמצום הפערים המשמעותיים בין כדורגל הנשים לגברים והדרך עוד ארוכה אבל לא נרים ידיים, אנחנו שחקניות נשמה, על המגרש ומחוצה לו", היא אומרת. "הקבוצה שלנו, אליה הצטרפתי לפני ארבע שנים וחצי, צמחה מתוך פרויקט שאני לא חושבת שמישהו חשב שיגיע לאן שיגיע אבל עשינו דרך מופלאה כשאריאל ואלי נותנים ממש את הלב ואת נשמה.
הקפטנית יעל פיטובי: "עכשיו צריך לקחת את הקבוצה ולהדגיש את האמירה לגבי המשמעות של קידום נשים, בוודאי בענף כמו כדורגל המזוהה עם בעיקר עם גברים"
"השנה, בתקציב נמוך יחסית לקבוצות אחרות בליגה, אריאל הצליח לגייס שחקניות מדהימות שהתחברו לקבוצה מהלב ומהבטן ונוצרה קבוצה עם מרקם חברתי ומקצועי שהוא פשוט מדהים", מוסיפה פיטובי. "יש לנו פה בנות עם הרבה ותק בכדורגל, אבל אין לי ספק שרובן יאמרו שזו הקבוצה הכי טובה שהן שיחקו בה עד היום.
עכשיו צריך לקחת את הקבוצה ולהדגיש את האמירה לגבי המשמעות של קידום נשים, בוודאי בענף כמו כדורגל המזוהה בעיקר עם גברים".
"אני מקווה שישקיעו בנו משאבים, כי זו קפיצה משמעותית בין הליגה הלאומית לליגת העל וצריך להשקיע כסף כדי שנצליח. בגדול אנחנו מקווים לסוג של קסם, לנס - אבל עם הנשמה של הבנות אנחנו יכולות וצריכות לעשות את זה".
גם נוי אמסילי (27), מלכת השערים של הקבוצה, שהבקיעה העונה 16 שערים, כמעט שער למשחק, מקווה לשינוי בגישה כלפי כדורגל הנשים וכמובן שלגבי המועדון העירוני. כמו שחקניות אחרות בקבוצה, אמסילי, סטודנטית לתואר ראשון ועובדת חברת החשמל, אינה תושבת מודיעין ומגיעה לאימונים מעיר מגוריה מעלה אדומים.
"אני עושה את הדרך שלוש פעמים בשבוע באהבה גדולה כי יש אצלנו תלכיד מיוחד מכל הבחינות", היא אומרת, "ואני מקווה שכמה שיותר אנשים יידבקו ב'חיידק' הזה ושקבוצה תקבל פרסום בעיר.
"אני משחקת שש שנים", מוסיפה אמסילי. "אחרי השירות הצבאי חזרתי לשחק במעלה אדומים בליגה החובבנית ובאחד ממשחקי האימון נגד מודיעין הכרתי את אריאל ומאז הקשר בינינו קבוע. בשלב מסוים הקבוצה שלי הפסיקה את הפעילות ואז היתה ההזדמנות שלי להגיע למודיעין, והאמת שאחרי אימון אחד הבנתי שזה מקום מדהים, מועדון משפחתי, ומשם הכל התגלגל עד ההישג המטורף של שבוע שעבר. אני חושבת שזו קבוצה עם המון אופי, בנות שאף פעם לא מוותרות לעצמן, גם כשאנחנו במשחקים פחות טובים".
מסיבה זו בדיוק החליטה אמסילי להמשיך לשחק בקבוצה, במטרה לסייע לה להתבסס למשך שנים בליגה הבכירה. "הגעתי למודיעין כדי לעלות ליגה ועכשיו כשהמטרה הושגה אני מקווה שנתחזק ויצטרפו שחקניות נוספות, כי יש פערים גדולים בין הליגה הלאומית לליגת העל ואנחנו רוצות להישאר פה".
"למנף את ההישג"
לוינדר ולשחקניות ברור כי במקביל להעלאת המודעות לענף כדורגל הנשים הם זקוקים, יותר מתמיד, לתמיכה מצד העירייה. "מגיעה תודה אדירה לחיים ביבס ראש העירייה ולאלי סבח, שמגיע לכל משחק ולאימונים, ואנחנו סומכים עליהם שהם יסייעו לנו", אומר וינדר. "במשחק המכריע, שהיה בעראבה, הגיעו לא מעט אנשים ממודיעין, אבל בשגרה לא מגיע הרבה קהל, בדרך כלל בני משפחה פלוס חברים ואוהדים בודדים, וכעת הגיע הזמן למנף את ההישג שלנו.
"טיפוח כדורגל נשים הוא דרך מעולה לקדם ערי לוויין כמו מודיעין", מסכם וינדר, "ויש לנו בנות שמגיעות אלינו מחדרה וממעלה אדומים והן מגיעות הודות לכל מה שקורה פה - לעבודה המקצועית בשילוב האווירה והתחושה המשפחתית, יש פה משהו בחיבור בינינו שעושה את העבודה ומכאן אנחנו רק נצמח ונתקדם".
