על מגרש חול ריק במושב אודים, מתאמן הכלב צ'יף לקראת התחרות העולמית הבאה שלו.
בין חמישה לשבעה מאלפים ומאמנים מלווים אותו בין קפיצות מעל מכשולים, אילופי תקיפה ואימוני כושר, ממש כאילו מדובר בספורטאי אולימפי מן המניין.
שלוש פעמים בשבוע מגיעים חברי מועדון "ציידי הראשים", גל אזולאי, עופר כהן, אורי כהן, רועי בר דיין, פאולו נלבנטוב, דוד סיבוני וגלעד אסא אל מגרש החול, ששימש בעבר כאורווה, ומאמנים את צ'יף הרועה הבלגי הגזעי לתחרות העולמית הבאה במונדיאורינג - ספורט הכלבים העולמי.
קראו גם:
מדובר במועדון המשמש חלק מנבחרת המונדיאורינג הישראלית, שקטפה לאחרונה את המקום השלישי באליפות העולם ברומניה.
ללא תקציב או ספונסר, ותוך כדי הוצאות עתק מכיסם, שבעת חברי המועדון הנתנייתי מבקשים לפתח את הספורט בישראל, ולהקנות לו לגיטימציה כמו שהוא זוכה לה במדינות רבות באירופה.
כמו ספורטאי
"התחלתי לפני שבע שנים בספורט הזה אחרי שהבאתי את צ'יף", אומר עופר כהן, הבעלים של צ'יף ואחד ממייסדי הספורט בארץ, "עם הזמן קמה עמותה, זה נהיה רשמי. ההתאחדות הישראלית לכלבנות הכירה בנו כקבוצה ומועדון בפני עצמו".
"אני ועופר הכרנו בשנה האחרונה. ברגע שעופר עבר לנתניה, הוא ישר פנה אליי שנתאמן ביחד", אומר רועי בר דיין, אחד המאלפים בקבוצה, "אני די מוכר פה באזור בתור מאלף כלבים ומכשיר כלבי הגנה וליווי. מאז אנחנו מתאמנים ביחד ומקדמים את המועדון הקטן והחמוד שלנו. המועדון הוקם בשנה האחרונה ואנחנו קורעים את התחת בכל יום כדי להביא את ההישגים שלו".
והמועדון אכן הגיע להישגים נאים. באליפות בעולם במונדיאורינג שנערכה לאחרונה ברומניה, הנבחרת זכתה במקום השלישי מבין 45 נבחרות שהשתתפו בספורט. למרות הישגים אלה, הנבחרת מתקשה למצוא מימון או אפילו מגרש נורמלי כדי להתאמן בו, וכל ההוצאות על הספורט - תחרויות, ציוד, טיסות ולינות - יוצאות מכיסם הפרטי.
"אין שום הכנסות, יש רק הוצאות", אומר עופר כהן, הבעלים של צ'יף, "המקום הראשון באליפות העולם מקבל שק אוכל שאתה לא לוקח אותו הביתה, כי העלות של ההובלה לפה היא יותר יקרה משק האוכל עצמו".
אז אם אין כסף, למה אתם עושים את זה?
רועי: "זה כיף, זו האהבה שלנו".
עופר: "כמה אתה משלם על פסיכולוג? הרבה, נכון? אז צ'יף הוא הפסיכולוג שלי. הוא הציל לי את החיים. חוויתי את משבר גיל ה-40, כל מה שמסביב לזה. הפכתי לבן אדם שמחפש משמעות, והוא נתן לי משמעות מאוד חזקה בחיים. הוא הרים אותי. כל היום זה סביבו. הוא מעסיק אותי המון. יש לי מחויבות כלפיו, אני לא יכול לשים אותו בחדר ולשקוע".
מהי שגרת האימונים שלכם?
עופר: "האימונים הם מאוד אינטנסיביים. כדי להגיע לרמה כזו, צריך שלושה אימונים בשבוע וזה רק במגרש. וחוץ מזה יש המון עבודה בבית. זה תחזוק ברמה הכי גבוהה, כדי להגיע לרמות של אלוף עולם. על כל שטות בתחרות מאבדים נקודות. ההבדל בין המקומות הראשונים הוא חצאי נקודות ונקודות בודדות".
רועי: "צריך לקחת את הכלב לאימונים, לשחייה, לריצה. צריך לבנות לו תפריט. זה כמו אימונים של ספורטאי אולימפי לכל דבר".
איך זה להתאמן בספורט הזה בישראל?
עופר: "קשה מאוד לכלבים להתאמן בישראל, אנחנו בפער עצום מבחינת תנאי מזג אוויר לעומת אירופה. אנחנו עובדים פה בלילות, אנחנו צריכים תאורה ואין לנו תאורה. אי אפשר להביא חשמל או תאורה כי זה הכול עולה כסף. אז או שאנחנו מתאמנים עם אור ראשון, או בלילה. אנחנו צריכים דווקא להכין את הכלבים ביולי - אוגוסט לקראת אליפות העולם".
רועי: "כרגע אנחנו מתאמנים במגרש חול שניתן הודות לנדיבות של תושבת האזור. אבל אנחנו מחפשים מגרש דשא שנוכל לעבוד בו גם בחורף. כי אם במגרש חול יש גשם - הלך עלינו. חוץ מזה, האדמה פה מאוד רכה וקשה לעבוד איתה, הרגליים שלך מחליקות. בכל תחרות המגרש הוא מגרש דשא, אנחנו מוכרחים לעבור מגרש".
איך אפשר לעזור לכם?
רועי: "אנחנו כרגע מחפשים אחר תורמים. ספונסרים. יש לנו את 'ForDogTrainersIsrael' שאמנם עוזר לנו קצת עם ציוד, אבל אנחנו מחפשים ספונסר גדול שיעזור לנו עם ההוצאות השוטפות. אם יהיו לנו תורמים, אנחנו נוכל לשכור מגרש נורמלי בתקן, או אפילו לבנות מגרש כזה. מגרש גדול, מגודר ומואר".
עופר: "אנחנו צריכים מגרש עם מקום לאחסן המון ציוד. אנחנו מובילים במכוניות מה שאפשר להביא, ומחביאים מה שאנחנו יכולים להחביא. אבל אנחנו חייבים להביא כמה שיותר ציוד כי בתחרות צריך להיות מוכנים להכול. יריות של אקדח, שישפכו על הכלב מים, שילבשו מסכות של ליצנים, של מכשפות. הכול אפשרי".
רועי: "אנחנו צריכים תקציב להוצאות השוטפות של הקבוצה. כרגע רק עופר טס, אם אנחנו נוכל לטוס כקבוצה - אנחנו נביא אליפות עולם".
איך מתייחסים לספורט במדינות אחרות?
רועי: "החוק לגבי כלבים הוא קל הרבה יותר. מגרש נוח לעבודה יש לך בכל פינה. מה שפה - אין לך"
עופר: "זו תרבות אחרת, המונדיאורינג. זה משהו אחר. הם הולכים לראות תחרויות כמו שפה הולכים לראות הצגות. ולכולם יש ספונסרים. יש הרבה כסף בענף. רואים את החליפות המדוגמות שהם מגיעים איתן".
רועי: "אם ניקח את נבחרת אוסטריה לדוגמא, הם מגיעים לתחרויות עם שלוש משאיות עמוסות בציוד, הם העתיקו את המגרש שהתחרו בו באליפות עולם כדי להתאמן בו לפני התחרות. יש להם מעל עשרים אנשי לוגיסטיקה. אלה תנאים שאין לנו, הם מתנהלים כספורט מקצועי בכל דבר. אז אם אנחנו מביאים תוצאות כל כך טובות עכשיו - עם התנאים הנכונים, אנחנו נביא אליפות עולם".
