בשנות התשעים כל חלוץ שהתקרב לרחבת השער של מכבי ת"א כדורגל ידע מי יעמוד מולו - הברומרים. אלון הקשר וגדי הבלם, שהעמידו את משפחת הכדורגל המפורסמת ביותר של העיר, שהובילה את הצהובים לשלל תארים.
בשנות האלפיים כל שחקן כדורסל שהגיע לקריית מוצקין, קרית אתא או כל אחד מהשילובים הבלתי אפשריים בין המועדונים ידע שכמעט תמיד יפגוש בצד השני לפחות שחקן אחד מצמד האחים לבית נניקשווילי: אילן ואבי. וכעת מתפתח במודיעין צמד דומה, והוא אולי יהיה זה שישלוט במים הטריטוריאליים הספורטיביים של ישראל בעשור השלישי של המאה ה־21. עדן (19) וגלי (16) פסקרה הן כבר מזמן יותר מסתם גימיק משפחתי בכל הקשור לשחייה הישראלית, אלא כשרונות שהענף כולו בארץ תולה בהם תקווה גדולה.
התחיל אצל האמא
השתיים, שחייניות פארק המים רעות, חזרו עם שלל מדליות מאליפויות ישראל האחרונות. האחות הבכירה מחזיקה בכמעט עשרה שיאי מועדון של פארק המים, אחת האגודות הטובות בארץ. האחות הצעירה היא אלופת ישראל המכהנת ב־50, 100 ו־200 מטר חזה, ונחשבת כבר עכשיו לתקווה אולימפית לקראת אולימפיאדת פריז 2024. וכל זאת עוד מבלי שדיברנו על הצלע השלישית, רוני בת ה־7.5, שכבר נשלחה לחוג שחייה בתקווה להצטרף בהמשך לאחיותיה הגדולות בשושלת. "הייתי אומרת לרוני שתאמין בעצמה, ושמכל נפילה קמים חזקים יותר", מנדבת גלי עצה לאחותה הקטנה.
ואם כבר דיברנו על שושלת, נראה שאת האהבה למים קיבלו עדן וגלי מאמא מירב. "היא היתה שחיינית בהפועל ירושלים, כך שזה בטח משהו בגנים", צוחקת עדן. "בצעירותי היתה לי בעיה בגב, והרופא המליץ שאלך לשחות. ניסיתי, התלהבתי והשאר, כמו שאומרים, היסטוריה. גם אמא רצתה שאלך לשחות. הייתי בחוג התעמלות קרקע באותו הזמן, אבל כילד אתה מנסה כמה חוגים במקביל. בהתחלה בכלל פחדתי לצלול ולהוריד את הראש מתחת למים. אבל התמדתי, עברתי מהר מאוד לחוגים של פעמים בשבוע, ואחרי שנה לקבוצה ההישגית ולנבחרת".
"אני, בניגוד לעדן, אהבתי מים מהרגע הראשון", מוסיפה גלי. "תמיד הלכתי לתחרויות של עדן. הייתי מסתכלת ורוצה גם לשחות".
זה בטח מהווה יתרון כששתי אחיות מתרכזות באותו תחום.
גלי: "כן, בטח. ולא שיש תחרות בינינו. היא חוותה הרבה דברים לפני שאני הגעתי לענף, למדה מטעויות וכיום עוזרת לי להתמודד עם הרבה דברים".
עדן: "לא אשקר, יש גם קשיים ומשברים. אני מאוד מפרגנת וגם גלי משתדלת לפרגן לי. אנחנו שוחות במשחים שונים, מלבד אחד: 200 מטר מעורב, שבו אנחנו תמיד מתמודדות זאת נגד זאת. ובכל פעם מישהי אחרת מנצחת. עכשיו, כשגלי עברה לאקדמיה בווינגייט, אנחנו לא מתראות באימונים - וזה עשה טוב לשתינו".
יש לפעמים ריבים בבית?
"גלי ואני חברות טובות מאוד. היא אולי החברה הכי טובה שלי. ברור שיש לפעמים ריבים שטותיים, אבל לא התפוצצויות או משהו בסגנון".
גלי: "זה קרה בעיקר כשהיינו צעירות יותר. אני זוכרת שהיא היתה עצבנית, אז רציתי להציק לה. כנראה שזה התפקיד של האחות הקטנה...".
אופי תחרותי
אחים בשחייה הישראלית הם דבר די שכיח. דב ודני מלניק, גיא וניר ברנע ואפילו חמישה מבני משפחת מלול היו בענף. "ברגע שאח אחד מתחיל, ההורים שולחים גם את השני לחוג שחייה", מסבירה עדן. "אומרים בלב: 'גם הוא יאהב את זה ויהיה מוצלח'. מבינים שאנחנו אחיות בעיקר בגלל השם, כי אנחנו לא כל כך דומות. היא ג'ינג'ית וגבוהה ואני בלונדינית ונמוכה יותר".
עדן ממשיכה: "יש יתרונות וחסרונות במציאות שבה שתי אחיות הן שחייניות. כיף שיש עוד מישהו בבית שמבין אותי. לדבר עם ההורים זה לא כמו עם מי שנמצאת שם כמוני. מצד שני, יש תחרויות כל הזמן, וזה לא פשוט. שתינו בעלות אופי תחרותי מאוד, ואף אחת לא אוהבת להפסיד. וכשזה קורה לפעמים - זה לא נעים. אבל אנחנו מפרגנות אחת לשנייה".
מה המטרות? השאיפות לעתיד שלכן?
עדן: "כרגע אני נמצאת בצבא, ואין לי תחרות מיוחדת שאני צריכה להשיג לקראתה את הקריטריון. אני חושבת להגיע לקולג', אבל עדיין לא 100 אחוז יודעת או סגורה על עצמי בעניין הזה. נזרום עם מה שיהיה".
גלי: "כמובן שכמו כולן, המטרה היא להגיע לאליפות אירופה לבוגרות ואחר כך לאולימפיאדת 2024. בטווח הקצר, אני ממש קרובה להשיג קריטריון לאליפות אירופה לנוער. רוצה להגיע לשם וגם לקחת מדליה".
מודל לחיקוי יש?
עדן: "פדריקה פלגריני האיטלקייה. מהיום שבו התחלתי לשחות היא המודל לחיקוי שלי. השחייה שלה זה משהו מדהים. היא תמיד מכריעה את היריבות במטרים האחרונים. והחצי השני שלה במשחה הרבה יותר חזק מהראשון, וזה מטורף. בנוסף, יש עליה כל הזמן ביקורות, אבל היא לא שמה על אף אחד. היא יפה, מצליחה ובעיקר אשה חזקה".
עדן: "יש יתרונות וחסרונות בכך ששתי אחיות הן שחייניות. כיף שיש עוד מישהו בבית שמבין אותי. מצד שני, יש תחרויות כל הזמן, וזה לא פשוט, כי שתינו בעלות אופי תחרותי מאוד, ואף אחת לא אוהבת להפסיד"
גלי: "לי יש הרבה, אבל בעיקר יוליה יפימובה הרוסייה, אלופת העולם בכל מקצי החזה. אני מסתכלת על הסגנון שלה ומנסה לחקות. היא נותנת לי דרייב, ואני אומרת לעצמי שאם היא הגיעה בגיל צעיר לכל ההישגים האלה - אז כל אחת יכולה. היא הדיווה שלי".
עכשיו, דמיינו סיטואציה עם סיכוי גבוה להתרחשות במציאות. בקיץ 2024 ישחו באותו יום וכמעט באותה שעה עדן וגלי בבריכה האולימפית בבירת צרפת. אתרי הטלוויזיה והאינטרנט ישדרו במקביל, וההורים - אמא מירב ואבא סמואל – יצטרכו להתלבט לאן להגיע.
"אעודד את שתיהן", מחייכת האם. "אף פעם אני לא בוחרת צד. ובשנים האחרונות היו הרבה מקרים שבהם הן שחו זאת נגד זאת. לי חשוב, גם במשחים כאלה, להסתכל עליהן בסיום המשחה - ולראות אם הן מחייכות. ואם כן, אז זה בסדר גמור מבחינתי, בלי קשר לתוצאה או להישג". מירב בהחלט מרוצה מכך שיש לה שתי יורשות שכמובן כבר מזמן האפילו עליה: "מצד אחד, יש גאווה גדולה מאוד, כי השחייה נתנה להן הרבה לחיים. מצד שני, מאוד לא פשוט להתמודד עם האכזבות ולעזור להרים אותן בכל פעם מחדש כשזה נדרש. בתקשורת נראה ששחייה היא דבר שהכל בו מקסים, אבל יש גם הרבה תסכול".
בואו נחזור לספורט נטו. מה דעתכן על השחייה הישראלית? אפשר בכלל להתקדם פה ולהיות מעצמה קטנה?
עדן: "לי יצא להתאמן באיטליה עם קבוצה חזקה ברומא - וזה עולם אחר. גם בהתנהלות. יש יותר חיוביות באוויר, מגוון יותר רחב של אפשרויות והרבה יותר עומק מבחינת מספר השחקניות והתוצאות. התחרות שלי היתה בסדר והמאמן הכניס אותי בסיום לפרופורציות: 'מדובר בתחרות ובספורט - וזה לא סוף העולם כשמפסידים'. פה יש פסימיות. אם לא הולך לך שנה - אומרים לך שזה נגמר".
באימונים אתן שוחות שעות במים לבד. על מה חושבים בזמן הזה?
גלי: את "בעיקר מנסה לעודד את עצמך. אני שרה שירים בלב, ומנסה להעביר את הזמן".
עדן: "כשחושבים מאבדים את הריכוז. מבחינתי זה זמן ניקוי של הראש. אני לפחות שוכחת מכל העולם".
מי הטובה מבין שתיכן?
"גלי מגיעה ליותר הצלחות. חד משמעית".
גלי מצטנעת: "מבחינת ניקוד בינ"ל, יש לי יותר, אבל באמת ששתינו לא שוחות באותם מקצים".
לעשות ויתורים
ויש עניין נוסף שרק מעצים את הסיפור של השתיים. הן מגיעות בכלל מבית דתי - משימה כמעט בלתי אפשרית לשחיינית כשכל התחרויות בארץ מתקיימות בעיקר בסופי שבוע. "אני סללתי את הדרך לגלי", צוחקת עדן. "בהתחלה לא הייתי מתחרה בשבתות, ואז הבנתי שזה לא אפשרי כי כל התחרויות מתקיימות בשבתות. התחלתי לישון בווינגייט בסופי שבוע, אבל כשזה התחיל להעיק - הבנתי שזאת כבר לא אופציה. התחלתי לנסוע עם האוטובוס של הקבוצה, שהיה סוג של גוי של שבת בשבילי, ואז זה היה בסדר. להורים זה לא היה פשוט בהתחלה, אבל עכשיו אני ילדה גדולה ומחליטה בשביל עצמי".
גלי: "כמובן שכמו כולן, המטרה שלי היא להגיע לאליפות אירופה לבוגרות - ואחר כך לאולימפיאדת 2024 בצרפת. ובטווח הקצר יותר - אני ממש קרובה להשיג את הקריטריון לאליפות אירופה לנוער"
גלי: "גם אני למדתי שאם את רוצה להיות שחיינית טובה, את חייבת לעשות ויתורים. לפעמים ההורים היו כועסים שהוויתורים הם גדולים מדי, אבל בשורה התחתונה הם רוצים שנצליח ונגיע הכי רחוק שאפשר".
מי שכמובן מפרגן לאחיות פסקרה (מקור שם המשפחה הוא העיר פסקארה שבאיטליה, הארץ שממנה הגיע אבי המשפחה) הוא מי שליווה אותן מתחילת הדרך, כרמל לוייתן, מאמן פארק המים רעות. "עדן היתה ילדת פלא בשחייה", משחזר לוייתן. "מיד כשנכנסה למים, היה ברור שמדובר במשהו מיוחד. ואכן, באליפויות הגילאים הצעירים היא היתה גורפת מדליות זהב בהפרשים ניכרים מהמתחרות. היא היתה חלק מנבחרות הקדטים והנוער של ישראל בכל שנות הילדות והנערות שלה. בגיל נוער זה כבר היה קשה יותר, אבל עדן תמיד המשיכה להתקדם. המשחים האישיים השתנו מעט לאורך השנים. משחיינית מרחקים היא ירדה למרחקי 200 מטר ואח"כ גם לספרינט. בשנים האחרונות היא מובילה את בנות רעות, האישיות שלה בולטת מאד והיא דואגת לכל השחיינים הצעירים.
"בחורף האחרון עדן שברה את שיא המועדון של שחר מנחם ב־100 מעורב אישי. ב־200 מעורב אישי היא הגיעה שנייה (אחרי נגה זילברברג - ר.ו). עדן מנסה לשפר כל אספקט בשחייה, מעבודה בחוץ דרך שיפור טכניקה וספיד במים. בשנים האחרונות היא יצאה למחנות אימונים קצרים ברומא, וגם שם השתפשפה בטופ האירופי והשתפרה באלמנטים רבים.
"גלי, לעומת זאת, התפתחה מאוחר יותר מעדן והתמקצעה במשחים אחרים. היה ברור די מוקדם שהיא תשחה חזה. יש לה שליטה טובה בסגנון הזה, ויכולת להעביר ידיים מהר. זה שילוב קטלני במים, וכשהוא מתחבר ליכולת אירובית ואנאירובית גבוהה - נוצר פוטנציאל עצום. בארץ גלי כבר זכתה חמש פעמים בתואר אלופת ישראל. בזירה הבינ"ל היא השתתפה בשנה שעברה באליפות אירופה לנוער בקאזאן, ואף עלתה שם לחצי הגמר במשחה הדגל שלה - 200 חזה. לפני שלושה חודשים היא עברה להתאמן באקדמיה בווינגייט, אבל ממשיכה להגיע לרעות בסופי שבוע ובחופשים כדי להתאמן בבריכה הביתית".
