ליאור ברדוגו ושלושת ילדיו לא ישכחו לעולם את רגעי האימה כשנפלו מהיאכטה בה שטו להנאתם מול חופי אשדוד ורק מזרן קטן בו נאחזו השאיר אותם עם הראש מעל המים ומנע מהם לשקוע במצולות.
לארבעת החיילים מבסיס חיל הים שהעלו אותם על סירת ההצלה והובילו אותם לחוף מבטחים, הם יהיו אסירי תודה לנצח. "קיבלנו את החיים שלנו במתנה", אומר השבוע ברדוגו.
כשבועיים לאחר הדרמה שהתרחשה בלב ים הפגשנו לראשונה בין ברדוגו וילדיו איתי (16), איתן (13) ויואב (8) ובין החיילים שהצילו את חייהם. "אתם מלאכים", אמר האב לחיילים הצעירים. "אני לא יודע מה היינו עושה בלעדיכם. את הרגעים שראינו אתכם מגיעים אלינו כשאנחנו בלב ים, לא נשכח כל החיים. הצלתם את החיים שלנו".
סמ"ר גיא קירשון, מפקד ספינת צרעה 237 שהוביל את מבצע ההצלה, התקשה להסתיר את ההתרגשות שלו כשפגש לראשונה את בני המשפחה. "באמת שמחנו לאתר אתכם במים ולהחזיר אתכם לחוף", אמר מפקד הספינה כשלחלוחית בעיניו.
5 צפייה בגלריה
סמ"ר קירשון וחייליו במפגש עם משפחת ברדוגו. "באותם רגעים אתה יותר עושה ופחות חושב"
(צילום: דובר צה"ל)
"המזרן נשלח אלינו משמיים"
השיט אליו יצאו בני המשפחה היה אמור להיות אירוע מרגש לכבוד חגיגת בר המצווה של איתן. ברדוגו (42), נשוי ללימור ואב לחמישה, הגיע עם שלושת בניו מלוד לאשדוד כדי להגשים לאיתן חלום ולשוט ביאכטה. הם סיכמו עם בעל יאכטה פרטית במרינה על שיט של מספר שעות תמורת אלף שקלים ויצאו אל הים.
"זה היה אמור להיות ערב חגיגי", מספר ברדוגו. "והוא באמת התחיל באופן קסום. הרגשנו שאנחנו מגשימים עבור איתן את החוויה המיוחדת שביקש לפני בר המצווה".
חצי שעה אחרי תחילת ההפלגה, בסביבות 22:30, הערב החגיגי התחיל לתפוס כיוון שונה. "כבר היינו בלב ים", מספר ברדוגו. "באופק, במרחק של קילומטר מאיתנו, ראינו את המנופים של הנמל ואת החוף. פתאום הגלים התחילו להכות ביאכטה בעוצמה ונעצרנו. התחלנו להבין שכל הצד האחורי של היאכטה התמלא מים.
"לא עברו כמה שניות והיאכטה קיבלה זווית של 180 מעלות והתהפכנו. שני הבנים הגדולים, איתי ואיתן, צפו ועלו כלפי מעלה. אני והבן הקטן יואב נשאבנו כלפי מטה. תפסתי לו את היד כשאנחנו ארבעה מטרים מתחת למים והצלחתי איכשהו למשוך אותו למעלה".
בתוך כל הסיטואציה המסויטת גילו ברדוגו והילדים תושייה מרשימה. למעשה הם ניצלו בזכות שני אלמנטים: מזרן ים של תינוקות שנפלט מהיאכטה והטלפונים החכמים וחסיני המים שנשארו אצלם בכיסים.
"אלו היו רגעי אימה, חרדה וצעקות", נזכר ברדוגו. "אני מצטמרר כשאני מעלה אותם שוב בדמיון ומספר אותם. אתה מבין שאתה נמצא בתוך מערבולת נוראית ואומר לעצמך שאתה חייב לצאת ממנה. ראיתי את המוות מול העיניים. זה סרט האימה הכי גרוע שאתה יכול לדמיין לעצמך. יואב הקטן שאל אותי אם אנחנו נמות. אמרתי לו שאנחנו נצא מזה אך בתוך תוכי רעדתי מפחד. איתן הרגיש רגשי אשמה כי הוא זה שהציע לנו לשוט בים. ניסיתי להרגיע אותו ואמרתי לו שזה יכול לקרות בכל מקום ולכל אחד".
למרבה המזל, מזרן הים הקטן המשיך לצוף בסמוך לבני המשפחה. "כאילו המזרן הזה נשלח אלינו משמיים", אומר ברדוגו. "משכתי את יואב ואמרתי לו להחזיק את המזרן. הבנים הגדולים שהיו לידנו החזיקו את עצמם מעל פני המים".
בכל אותן דקות גורליות הסקיפר של היאכטה לא נראה בסביבה. מאוחר יותר התברר לברדוגו כי הוא שחה עצמאית עד החוף והציל את עצמו.
"התמלאתי גאווה בילדים"
בעודם נלחמים להשאיר את הראש מעל המים, שלפו איתי ואיתן את הסמארטפונים והתקשרו להזעיק עזרה. "התקשרתי למוקד 100", מספר איתי. "אבל המוקדנית לא בדיוק הבינה מה אני רוצה ממנה בהתחלה. השיחה לא הייתה כל כך ברורה כי נכנסו מים לטלפון". בסופו של דבר המוקדנית הצליחה להבין כי מדובר בסירה שנקלעה למצוקה ובאמצעות איכון השיחה של איתי התקבלה קריאה בבסיס חיל הים.
כשרק המזרן מפריד ביניכם ובין המצולות, הכנת את הילדים לתרחיש שחס וחלילה לא תינצלו?
"לא רציתי להגיע לזה. אני זוכר ששרתי ליואב שירים כמו 'שוטי שוטי ספינתי' ועוד כל מיני שירים כדי להקל. מה שכן, היו הרבה מחשבות באותם רגעים. חשבתי למשל מה יקרה אם במזרן יהיה חור והוא לא יוכל להציף אותנו יותר או מה יהיה אם אחד מהילדים יבלע יותר מדי מים. חשבתי גם איזה מזל היה לנו שהבנות הקטנות נועה (6) ויעלה (5) לא הצטרפו לשיט. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם הן היו פה איתנו".
למרות הפחד השתדל ברדוגו לשדר ביטחון כדי שהילדים לא יישברו: "אני איש מאמין ואחרי שהילדים ביצעו את השיחות הטלפוניות הייתה לי תקווה שיגיעו להציל אותנו".
בזמן שהם ממתינים לחילוץ הצליח ברדוגו להביט על ילדיו מהצד וזכה לגלות בהם צדדים שנחשפים רק ברגעים הקשים. "ראיתי את איתי מנסה להרגיע את איתן ואומר לו לחלוץ נעליים, לשחרר סטרס ולא להשתולל", מספר ברדוגו. "אלה היו התעצומות שהחזיקו אותנו בסופו של דבר בחיים וגרמו לנס שלנו לקרות. התמלאתי גאווה כשראיתי את הילדים שלי דואגים אחד לשני".
הסיוט בלב הים נמשך כחצי שעה שנראתה לברדוגו וילדיו כמו נצח. הם נרטבו עד לשד עצמותיהם, רעדו מקור והכוח שעזר להם להילחם בגלים הלך ואזל. וכאילו לא די בכך - הם נתקלו בנחיל מדוזות שהשאיר אצלם סימנים צורבים במיוחד. "זו הייתה הרגשה נוראית להיות בתוך נחיל מדוזות", אומר ברדוגו. "איתן סיפר שהוא חשש לפגוש כרישים במים".
כשסמ"ר קירשון מקשיב לסיפור המצמרר של בני המשפחה הוא מבין עוד יותר את גודל האסון שהוא וחייליו הצליחו למנוע. "הגיע אלינו דיווח מהחוף על סירה שהתהפכה ועל אנשים שנמצאים בלב ים", הוא משחזר את האירוע מנקודת מבטו. "לא קיבלנו נ.צ, פשוט יצאנו עם הכלי כדי לחפש אותם. התחלנו להאיר במים בסיוע פצצות תאורה ופנסים עד שהגענו אליהם. העלינו אותם לסירה וכך זה נגמר".
מה עבר לכם בראש כשקיבלתם את הקריאה?
"באותם רגעים אנחנו פועלים בעיקר באופן מקצועי. יוצאים לשטח, סורקים באמצעות פנסים ופשוט מחפשים. זה הכל".
איך זיהיתם את בני המשפחה?
"הילדים הדליקו את הפנסים של הסמארטפון ולאחר שהבחנו בהם ביצענו להם כריזות והם ענו לנו. באותם רגעים פחות דיברנו ובעיקר העלינו אותם אחד אחד לסירה שלנו. כשראינו שהם במצב סביר התחלנו לשוט לחוף ומשם כבר כל הכוחות הרפואיים טיפלו בהם ולקחו אותם לבית החולים".
ברדוגו מוסיף: "אני זוכר את הרגעים הראשונים שהחיילים אמרו לי 'אל תדאג, אנחנו רואים אותך'. הם הוציאו אותנו מהר מאוד".
איך הייתה ההרגשה אחרי שכולם עלו לסירה?
ברדוגו: "הייתה לנו אנחת רווחה והרגשתי שקיבלנו את החיים שלנו במתנה. בימים שאחרי האירוע התחלנו לקבל פרופורציות חדשות על החיים. בבוקר אתה יכול לריב על עסקה בעבודה שלא יצאה לפועל, אבל הכל מתגמד אחרי שאתה חווה את הנס הזה".
קירשון: "באותם רגעים בעיקר עשינו מה שצריך, אתה יותר עושה ופחות חושב. בהמשך ברור שיש תחושת סיפוק, גאווה וגם אושר".
"אין סיפוק גדול יותר"
החיילת שירז פרידמן שהייתה בצוות הוסיפה: "אין אושר וסיפוק טוב מהצלת חיים. כשהילד הקטן ביקש לאכול חטיפים זה שימח אותי מאוד כי הבנתי שהוא בסדר וחזר לשגרה". גם רועי בוסי שהשתתף במבצע ההצלה התרגש מאוד: "לכולנו היה כיף שעשינו את המשימה כמו שצריך".
ברדוגו התרגש במיוחד מהאמפתיה והחמלה שהפגינו כלפיהם החיילים במהלך החילוץ. "החיילים האלו באמת התנהגו כמו מלאכים", הוא אומר ופונה אליהם: "אתם אומנם צעירים, אבל התנהגתם בבגרות ובמקצועיות. אני זוכר את האנושיות שהפגנתם כלפינו ושהצלחתם לראות את המצוקה של יואב הילד שלי הקטן". כשהוא פונה לחיילת שירז, אמר לה האב: "את זיהית וקלטת מיד את הסיטואציה וגילית כלפיו חמלה ואהדה שהן לא מובנות מאליהן".
לאחר החוויה המכוננת, איתן, שחלם לצאת לים ביאכטה, יודע שהוא לא ירצה לשרת בחיל הים כשיהיה גדול. "אני אהיה בגולני", הוא קובע בנחרצות. איתי, שאמור להתגייס בעוד כשנתיים, עונה בלי להתבלבל: "אני רוצה להיות בשייטת. גם החוויה הקשה הזו לא תמנע ממני לסמן מטרות שקשורות לים".
מאז אותו ערב גורלי ועד עכשיו, הם אומנם לא נפגשו פנים מול פנים אך הילדים שמרו על קשר עם החיילים ומתכתבים איתם באינסטגרם. "אחרי האירוע הזה הבנו את המשמעות של המילה 'אהבה'", אומר ברדוגו. "אם זו אהבה של הקדוש ברוך הוא או אהבה בין בני אדם".
לאחר האירוע ניגש ברדוגו לבית הכנסת ואמר את ברכת "הגומל" והמשפחה ערכה סעודת הודיה. כעת הם נמצאים בעיצומן של ההכנות לקראת חגיגת בר המצווה של איתן שתיערך בחודש הבא. בני המשפחה כבר יודעים מי יהיו אורחי הכבוד שלהם. "אני אדאג להביא אתכם בהסעה לאולם", אמר ברדוגו לקירשון וחייליו. "אדאג לכם לשולחן ותהיו אורחי הכבוד שלנו. זה יהיה לנו לכבוד ויגרום לערב להיות מיוחד".
מפקד הצוות ענה לו במבוכה: "אנחנו נמצאים כל הזמן בפעילות מבצעית בים. זה כבר לא תלוי בנו, אבל נשמח להיות באירוע של איתן".
לקראת סוף המפגש עלו כולם על סירת הצרעה שהובילה אותם אל החוף, הפעם כשהם יבשים ומאושרים. "אומרים שחזרה לים יכולה להיות טראומתית אבל העלייה לסירה הזו נותנת לי השראה ותקווה כי בזכותה ניצלנו", אמר ברדוגו.
ברדוגו מקווה שהמשטרה תפתח בחקירת האירוע ותבדוק בין היתר את התנהלותו של בעל היאכטה. "אני רוצה להאמין שהמשטרה תעשה את העבודה שלה ותבדוק מה קרה שם", אומר ברדוגו. "למה למשל לא היו חגורות הצלה ביאכטה?".
מהמשטרה נמסר בתגובה: "הטיפול נמשך בידי רשות הספנות / מנהל כלי שיט קטנים".
