מבצע סבבתא: השבוע צוין ברחבי העולם יום הזיקנה הבינלאומי, המיועד להעלאת המודעות לאוכלוסיית הגיל השלישי, ובסניף מודיעין של תנועת הנוער "סבבתא", בה פעילים קשישים ובני נוער, התכוננו בשבועות האחרונים ליום המיוחד.
עבור חברי הסניף המקומי ‑ עשרות קשישים ותלמידי תיכון הפעילים בתנועה הבין‑דורית ‑ מדובר בשגרה, אולם גם הם מתרגשים לקראת היום הרשמי, כמו גם מי שמכהן מזה מספר שנים כמזכ"ל התנועה, גפן מאיר.
מאיר, בסך הכל בן 25, תושב העיר, היה זה שלפני כארבע שנים החליט למנף רעיון שהעלתה קבוצת צעירים מבית שמש למפגשים חברתיים בין קשישים לבני נוער, למשהו רציני יותר.
"ראיתי את הפוטנציאל של מפגש בין‑דורי כזה", הוא מסביר השבוע, "כשהסטארטאפ הוא לפגוש את המבוגרים בקטע של כיף, בפעילות פנאי, לא משהו שאני חייב לבצע כי אומרים לי".
קראו גם:
"לקחתי רקע שהיה לי בתור יזם חברתי צעיר, התרשמתי מפוטנציאל הפעילות המשותפת למבוגרים ונוער, חשבתי שצריך להקים בסיס כדי שזה יהפוך למשהו מיוחד, וכך נולד מיזם סבבתא, שנגזר מהמילים סבא, סבתא וסבבה".
"עושה שפגט בגילי"
יהודית מידה, 85, המתגוררת במודיעין ב־16 השנים האחרונות, היא אחת החברות המבוגרות והחביבות ביותר בסבבתא, ולדבריה, הדבר נובע מגישתה הייחודית לחיים, שעיקרה להרבות במפגשים חברתיים.
היא שורדת שואה שעלתה לישראל עם אמה לאחר מלחמת העולם השנייה, ולמרות תנאי הפתיחה הלא פשוטים, הקימה משפחה לתפארת: ארבעה ילדים, 12 נכדים ו־7 נינים.
"אני בן אדם שאוהב חברה, מפגשים עם אנשים, צעירים ומבוגרים. אני הולכת למועדון בעיר פעמיים בשבוע, רוקדת ונהנית מהחיים. אני חושבת שכל אחד צריך לנהוג ככה", אומרת מידה. "הגעתי לישראל בגיל שש. לא הייתה עדיין מדינה, האנגלים שלטו פה, גדלתי במוסד 'אהבה' בקריית ביאליק, ומעולם לא הרגשתי מחסור".
על אהבתה לילדים ובני נוער מספרת מידה: "כשבגרתי אהבתי מאוד ילדים ולכן עבדתי במשך שנים בגנים, ואחר כך טיפלתי כמובן בכל הנכדים שלי, ויש לי הרבה, והיה לי ממש כיף".
איך הגעת לסבבתא?
"עברתי יום אחד ליד מרכז הפעילות שלהם בעיר, פגשתי את גפן, שסיפר לי על הפעילות, החלטתי לנסות, והתחברתי מאוד לילדים ולבני הנוער. אני מגיעה למפגשים שמתקיימים אחת לשבוע, וזה נחמד מאוד. אנחנו מדברים על נושאים מעניינים, משתפים זה את זה בכל מיני דברים".
פרט להיותה ה"רוח הצעירה" של הסניף המקומי של מודיעין, מוכרת מידה כמי שהיא סמל לבריאות הגוף והנפש, גישה אותה היא מנסה להעביר לצעירים שהיא פוגשת.
"אני אוהבת להראות לילדים דברים שאני עושה, למשל שפגט, כן, בגילי. זה הכל בראש, ואני עוד קופצת ראש לבריכה, ובדברים האלה אני משתפת את הילדים והם נהנים מזה", היא מספרת. "האינטראקציה שלי עם בני הנוער מעולה, כי אני צעירה ברוחי ובנפשי. אני אוהבת להיות בקרבת צעירים, מבינה אותם, כמו שאני עם הנכדים שלי, הקשר הזה עם הדור הצעיר חשוב מאוד".
"בקשר בין‑דורי מסוג זה כל אחד לומד מהשני ‑ הם לומדים על כל מה שעברנו, ואנחנו לומדים מהם כמובן, וזה נפלא".
מה דעתך על הגישה הכללית לקשישים בישראל?
"מי שמגיע למועדוני הקשישים מרגיש שיש יחס ראוי, ומי שאין לו אפשרות כזו נשאר לבד, או עם בני משפחתו ומכרים, אבל זה באמת בידיים שלנו, הקשישים. היחס לאוכלוסייה הוותיקה טעון שיפור, אבל כל אחד יכול להחליט עבור עצמו, וזה חשוב להיות עצמאי ולשמור על אופטימיות, תמיד, וחשוב שיש מקום כמו סבבתא".
בחזרה לימי הנעורים
גם אלסי פטל, הנמצאת בתחילת שנות השבעים לחייה, מרגישה כי החברות בסבבתא היא דבר משנה חיים. היא נשואה, אמא לשלושה וסבתא לשבעה נכדים, אולם היא שמחה תמיד לפגוש בני נוער וילדים. "יש לי נכד חייל ושני נכדים לפני גיוס, ויש לי לא מעט שעות איכות איתם, אבל כל המרבה הרי זה משובח", אומרת פטל.
על המפגש הראשון שלה עם סבבתא היא מספרת: "קפצה לי מודעה בטלפון הנייד, זה היה נראה לי נחמד. הגעתי בפעם הראשונה למפגש וממש נתפסתי לזה, ישבו שם צעירים ומבוגרים, זה היה נפלא, החיבור היה מיידי וממשי".
"מה שנחמד ויפה הוא שגם המבוגרים וגם הצעירים 'נפתחו', והרגשנו מהרגע הראשון שהם מגיעים בכוונה טובה, כי כיף להם, לא כי הם צריכים לעשות משהו. אנחנו יושבים יחד, מדברים, משחקים משחקי קופסה, מאזינים להרצאות, זה מאוד מעניין".
מה לדעתך סוד הקסם של התנועה?
"רצון ואהבה, נתינה, אנשים באים מכל הלב, מתוך רצון, ולא מרגישים את זה כעול אלא כזכות. בימים שבהם אין פעילות זה ממש חסר לי, ולכן יוצא שאנחנו נפגשים עם החבר'ה הצעירים גם מחוץ לימי הפעילות. את אחת ממסיבות הסיום של המדריכות עשינו בבית שלי, והיה מדהים".
עד כמה חשוב לדעתך הקשר הבן‑דורי הזה?
"מאוד, החיבור הזה תורם לכולם, גם לבני הנוער שעושים משהו, ובטח מבוגרים, שלפעמים סובלים מבדידות, ופה אתה נפגש עם נוער, זה נותן לך הרגשה צעירה יותר, ומכניס אותך לעולם שלהם".
"יש לנו נכדים, אבל הרבה פעמים הם עסוקים, ואי אפשר לדרוש מהם יותר מדי, והמפגשים האלה אחת לשבוע מכניסים אותך לעולם שאתה בכלל לא מכיר. לי באופן אישי זה עשה המון. בכל פעם שאני עם הצעירים אני מרגישה כאילו אני בגיל אחר, למרות שגם ככה אני צעירה בנפשי, שם אני מרגישה שאני משתנה, שוכחת שאני מבוגרת, כולנו מחפשים לחזור לימי הנעורים, להתחבר וקצת להיסחף".
"מחכימים אחד מהשני"
אורי שוורצמן, 16, תלמידת כיתה י', פעילה מעל לשנה בתנועת סבבתא, והיא בחרה בפעילות זו מבין פעילויות רבות אחרות שהוצגו בפניה.
"במסגרת ההתנדבות החברתית שלנו, עברו אצלנו בבית הספר ופרסמו בפנינו שלל אופציות של דברים בהם אנחנו יכולים להתנדב, ואני חשבתי על כמה אפשרויות, אבל בחרתי בזו שממש תפסה לי את העין".
כמו חבריה, גם שוורצמן מגיעה מדי שבוע לפעילות התנועה, ופוגשת קשישות וקשישים, שמבלים יחד שעה אחת נטולת הבדלי גילים. "סבבתא היא לא תנועה בה הצעירים פשוט יושבים שם כי אומרים להם, היא תנועה בה כולם כאחד", אומרת שווצרמן, ומסבירה: "אנחנו מחכימים אחד מהשני, לומדים המון, ומלבד הפעילויות הכיפיות אני יכולה להגיד שלמדתי כל כך הרבה דברים, לא רק מבחינה לימודית, אלא גם על העולם של עכשיו ושל פעם, ואיך להתמודד עם דברים מסוימים שלא ידעתי לפני".
על אף שבעיקרון היא סיימה כבר את מכסת שעות המחויבות האישית שנדרשה לתת, שוורצמן אינה מתכוונת להפסיק את פעילותה בסבבתא.
"לא הייתה לי התלבטות אם להמשיך או לא, כי האנשים שם נכנסים ללב בצורה כל כך מהירה ויפה, זה מרגיש כמו משפחה", היא אומרת. "אני חושבת שתנועת הנוער הזו היא דבר שכולם צריכים לגלות, חוויה שתעזור לכל נער או נערה כל כך הרבה בחיים".
"אני מכירה את תנועת הצופים ומקווה שתנועת הנוער שלנו תגיע יום אחד לסדר גודל כזה. המודעות לחשיבות הקשר הבין‑דורי חייבת להתרחב, לטובת כולנו, הנוער והגיל השלישי כאחד".
"כמו סבא וסבתא"
גם אלון רויסמן, 17, תלמיד כיתה י"ב, סוגר שנה של פעילות בסבבתא, וגם הוא לא מתכוון להפסיק בקרוב. "הפעילות בתנועה שונה, מכיוון שהיא גורמת למבוגרים ולנערים להיות שווים, וזה ממש לא שאנחנו עושים טובה למבוגרים שאנחנו מגיעים ואנחנו 'מטפלים בהם', זאת לא המטרה של סבבתא", אומר רויסמן, "המטרה היא לגרום לנוער ולמבוגרים לבלות כאחד בלי להרגיש את ההבדלים של הגיל. משמעות הפעילות היא גדולה, ומאז שהגעתי לסבבתא היכרתי מבוגרים מדהימים ואפילו נוער מדהים שלא היכרתי קודם".
יש לך חוויה אחת במסגרת הפעילות שזכורה לך במיוחד?
"יש לא מעט, אבל אחת החוויות המיוחדות התרחשה כשהיינו בטיול מסכם בירושלים, וישבנו בבית קפה עם המבוגרים. כשראיתי שאחת המבוגרות לא סיימה את האוכל שלה כאב לי כל כך לזרוק אותו, אז הסתובבתי בשכונה בה היינו כדי למצוא מישהו שישמח לקבל את האוכל, אבל לא מצאתי".
"חזרתי מבואס לבית הקפה ופתאום פגשתי אדם מבוגר שהגיע למפגש של סבבתא, מישהו שלא היכרתי קודם. נתתי לו את האוכל, ישבנו ודיברנו, וראיתי על העיניים שלו ששימחתי אותו מאוד, וזה נשאר איתי עד היום".
"הסיפור הזה ממחיש שהמבוגרים הפכו להיות חלק ממני, ובכל פעם שאני רואה אותם אני מתרגש מחדש. כמה מהם הפכו ממש למנטורים עבורי, חברים, ממש כמו סבים וסבתות בשבילי".
"מנטל חברתי לנכס"
בימים אלה, כשפעילות סבבתא פותחת שנה חדשה, מקווה מאיר לעשות עוד צעד קדימה במהלך אותו הוא מוביל מזה מספר שנים.
"התרומה שלי היא לנטוע את הדבר זה עמוק באדמה, להפוך את סבבתא לארגון חזק, להיות כוח מניע, ליצור קשר עם עוד רשויות מקומיות כדי שיעבדו איתנו ועבורנו בתהליך הזה", אומר מאיר. "המפגש עם הזקנים חשוב מאין כמותו, אלה אנשים חכמים ומנוסים, וחשוב לנו למתג את המפגש המיוחד הזה, להפוך את הזקן מנטל חברתי לנכס".
"על פי הנתונים, 42 אחוזים מבני ה־75 ומעלה חווים בדידות על בסיס יומיומי, ואנחנו פה בשבילם. אנחנו פועלים כרגע ב־18 רשויות מקומיות שמסייעות לנו לממן את הפעילות, ואני מקווה שבשנה הבאה יצטרפו אלינו רשויות נוספות".
"הפעילות שוברת שגרה ועוסקת בנושאים שמשותפים לשני הצדדים ‑ מסדנת טיקטוק ועד הרצאות על נושאים שונים. זו עשייה למען החברה, של קבוצה למען הקהילה, זה מה שמיוחד בנו".
"כשהייתי בגן, היינו יוצאים בחנוכה עם נרות לבתי אבות ורוקדים להם ריקוד, ושם היה המפגש, וככה גדלנו, עם ההבנה שזקנים חיים במקומות מבודדים ופוגשים במקרה טוב פעם בשנה".
"במפגשים שלנו לומדים שזה הרבה מעבר לזה. יש תקשורת, אמפטיה, מפגש מתמשך, אנחנו מייצרים 'תמונה' חדשה ‑ קשיש שמתרגש כל שבוע ללבוש את החולצה הסגולה שלנו וללכת לפעולה, זה מרגש ונפלא".
פורסם לראשונה: 11:49, 05.10.23
