לפני כחודשיים, לאחר חודשים ארוכים של עיכוב בפתיחתו, נחנך בשכונת כרמים במודיעין בית אלו"ט, מוסד טיפולי־תעסוקתי לבעלי צרכים מיוחדים. אולם למרות הפתיחה הרשמית, לא יכולים חלק גדול ממי שאמורים להיקלט בבית להיכנס אליו, וזאת בשל מחסור במטפלים ומדריכים מקצועיים שילוו את הדיירים.
2 צפייה בגלריה
"נמרח כמו מסטיק". הורים לצעירים המחכים להיכנס לבית אלו"ט במפגש שהתקיים במקום השבוע
(צילום: נמרוד גליקמן)
קראו גם:
נכון לשבוע זה, בשל המחסור החמור באנשי צוות, מאכלסים את הבית רק עשרה צעירים, מתוך 24 שאמורים לשהות במקום על פי התוכנית, רובם בתפקוד נמוך, בין הגילאים 20‑35.
עובדה זו גורמת לכך שמצוקתם של הורי הצעירים, שגם כך חווים חיים מורכבים, גברה מאוד בתקופה האחרונה, במיוחד בקרב אלה שילדיהם אינם שוהים במסגרות אחרות ונמצאים רוב הזמן בבית ההורים.
"אנחנו תקועים"
מי שפועלים כדי לגייס את כוח האדם החסר הם אנשי אלו"ט, אולם נראה כי התהליך לא מתקדם כרגע כפי שקיוו, על אף שהם מקבלים סיוע ותמיכה מצד ההורים ומאנשי העירייה.
"הפצנו את מודעת הדרושים בכל חתך ומעגל הגיוני של קהילות וקבוצות, ולמרות זאת לא הצלחנו להגיע לאן שרצינו", מספרת דפנה שמשוני, שהיא ועודד בעלה, תושבי העיר, הם הוריו של ניר (29), והיו בין יוזמי הרעיון להקמת בית אלו"ט במודיעין.
"יש לא מעט מועמדים שראו את המודעות ופנו, אבל הבית בסופו של דבר צריך להיות מאוכלס ב־24 דיירים, וכרגע יש שם רק עשרה חניכים, ואנחנו בבעיה קשה".
על התחושות שמלוות אותה בימים אלה אומרת שמשוני: "מה שקורה עכשיו הוא מעט מצחיק, כי עדיף לנו לצחוק, אנחנו מאלה שיזמו את הקמת הבית, ואנחנו עוסקים בכך שנים, וכשבונים בית לחיים אתה יכול ליזום ולהביא תרומות, ובסופו של דבר זה לא אומר שהילד שלך יתקבל אם אתה לא עובר את הוועדה המיוחדת לשיבוץ הילדים, ולשמחתי אנחנו עברנו, אבל כעת אנחנו תקועים. זה כרוך בהמון מתח, גידול ילד כזה, ועכשיו הקורונה, והיה מבצע צבאי בעזה, ויש בעיקר קושי בגיוס של כוח אדם איכותי ומיומן".
גם רחל ומנחם שפיגל, הוריו של אמיר (27), נמצאים במצוקה גדולה, על אף שהתבשרו לאחרונה כי בנם אמור להיכנס בקרוב לבית, לאחר שאנשי אלו"ט חתמו על הסכם מול מסגרת תעסוקתית ביישוב נאות קדומים הסמוך למודיעין, שם אמורים חלק מדיירי הבית לעבוד במשך כמה שעות ביום.
"הייתה לנו זכות ראשונים להיכנס כי אמיר נמצא כבר שנים בבית, ללא מסגרת, אבל ויתרנו למען אחרים. החלטנו שנשרוד כמה שצריך, ואמיר אכן בדרך להיכנס, ביחד עם חניך אחר, ואנחנו מקווים שזה יקרה בקרוב", אומר מנחם.
על אף האופטימיות, הוריו של אמיר מביעים חשש לקראת כניסתו לבית.
"בשש השנים האחרונות אמיר בבית איתנו ללא שום מסגרת, וכבר למעלה מ־16 שנים שאנחנו פועלים להקמת בית לבעלי צרכים מיוחדים, ובעבר כבר הייתה לנו התנסות לא נעימה, שהובילה למקומות לא נעימים, לכן הפחד תמיד קיים", מספר מנחם. "אנחנו רוצים שכוח אדם איכותי יגיע לבית, ומאמינים שככל שאתה עובד יותר עם הילד, הוא יתקדם, גם אם זה מילימטרים בודדים בכל פעם, ואנחנו עדיין רחוקים מאוד מהיכן שאנחנו רוצים להיות. אנחנו מחפשים מדריכים איכותיים, שייבדקו כמו שצריך, כדי שלא יחזרו על עצמם מקרי התעללות וחוסר יחס כמו ששמענו עליהם לאחרונה".
דפנה שמשוני: "יש הורים שקמים לתינוקות מספר פעמים בלילה, ואני עדיין קמה בשתיים בלילה לניר כשהוא צריך משהו"
לדברי שפיגל, יש חשיבות גדולה בשילוב בנו במערכת בהקדם האפשרי.
"אמיר נמצא בבית כל הזמן, כי במודיעין אין מסגרת תעסוקתית, ומסגרות אחרות, שהן יותר ידידותיות, היו מלאות, והעדפנו להמתין לשינוי המלא כי אמיר הוא ילד שקשה לו עם שינויים.
"אנשי אלו"ט מדווחים לנו כל הזמן על ההתפתחויות, ועכשיו מדברים יותר על הכנה לאמיר, אבל העדכונים לא משמחים כי יש מחסור במדריכים, ואנחנו מקווים שהמקום ייפתח באופן מלא, ואולי דברים יסתדרו בקרוב".
גם הוריו של ניר מקווים כי אחרי שנים של אי־ודאות ואכזבות, הם יזכו בקרוב למעט נחת.
"התברר שכדי לקלוט את המבוגרים שאינם במוסד חינוכי במהלך היום, צריך שיהיו במרכז תעסוקה, ובימים הקרובים אנחנו אמורים להיפגש עם אנשי המקצוע של מרכז התעסוקה בנאות קדומים, כדי שיכירו את ניר", מספרת שמשוני. "יש לניר שתי סייעות שייתכן שיצטרכו להשתלב במרכז התעסוקה עד שהוא יסתגל, שיעזרו להתמודד עם התפרצויות שעלולות לקרות לו.
"כל החיים שלנו, מאז שניר היה קטן, כאשר ההתנהגות המאתגרת הפכה להיות משמעותית, אנחנו מתמודדים. יש הורים שקמים לתינוקות מספר פעמים בלילה, ואני עדיין קמה בשתיים בלילה לניר כשהוא צריך משהו, ואחרי זה צריך להמשיך לנהל שגרת יומיום.
ועם כל זה, אני יותר מאופטימית, ואנחנו מקווים שעם הצוות של אלו"ט נצליח לקדם את הנושא. אין לנו ברירה, גם אנחנו כבר מזדקנים, חייב להיות פתרון טוב שיבטיח לניר ולכל השאר איכות חיים והמשכיות של ההשקעה בהם".
"קצב התקדמות איטי"
רביד דר, אמא של נדב (20), מחכה בקוצר רוח לגיוס כוח האדם המקצועי לבית, וזאת בעיקר משום שבחמש השנים האחרונות, בהיעדר פתרון מתאים בעיר, היא נאלצת לנסוע מדי בוקר למעון ביישוב רכסים שבשומרון, מרחק של שעה ורבע נסיעה לכל כיוון.
רביד דר: "אני חושבת שאם אלו"ט והעירייה היו מקימים חמ"ל לגיוס עובדים, היינו היום במקום אחר"
"המצב נמרח כמו מסטיק, והאמת שאיבדתי את תחושת הזמן", אומרת דר. "האתגר באמת גדול ‑ גיוס של עשרות מדריכים, כי ילדינו זקוקים להשגחה הצמודה הזו, ואני חושבת שאם אלו"ט והעירייה היו מקימים חמ"ל לגיוס עובדים, היינו היום במקום אחר.
כרגע המשימה לא פשוטה, אבל ננסה לשאוב עידוד מכך שהבית נפתח אחרי שנים של המתנה, אבל קצב ההתקדמות מאוד איטי, וזה כואב ומתסכל".
"ממשיכים בקליטה"
המשנה לראש עיריית מודיעין ומחזיק תיק השירותים החברתיים, חבר המועצה עמיעד טאוב, הוא שותף מלא בתהליך הקמת הבית, והוא מבטיח להורים כי העירייה תעשה את המקסימום כדי לסייע.
"האגף לשירותים חברתיים מלווה את הפרויקט מתחילתו, וילווה אותו גם לאחר שכל הילדים יתאכלסו בבית", אומר טאוב, "ובחודשיים האחרונים עסקנו רבות בהשלמת הסכמי התעסוקה המהווים את הבסיס להצלחתו של הבית.
"בעבר היו מחלוקות ואי־שביעות רצון מצידנו, גם מול אלו"ט, לגבי קצב התקדמות העניינים, אבל בזכות אנשים טובים שנכנסו לעניינים הדברים זזים כעת.
"הבית יקום וייתן מענה לכל הילדים, וכאבם של ההורים שילדיהם עוד לא נכנסו לבית לא נעלם מעינינו. אנחנו מחויבים לעשות הכל למען כניסתם המהירה לבית ולתעסוקה כמו שצריך, זו האחריות שלנו".
מאלו"ט נמסר: "הבית במודיעין נפתח לפני מספר חודשים וכיום חיים בו כמחצית ממספר הדיירים המיועדים. אנו ממשיכים בקליטה מדורגת של דיירים חדשים על מנת לאפשר להם להתרגל לבית, לצוות ולשותפיהם לדירה. אנו נמצאים לפני קליטה נוספת של דיירים חדשים לבית. כידוע, תהליך גיוס הצוותים הוא מורכב. אלו"ט, בשיתוף עם המשפחות והרשות, עושים מאמצים רבים על מנת למצוא ולהכשיר את האנשים המתאימים ביותר לטיפול בחברים, בין היתר על ידי הצעת תגמול משמעותי של מענק מיוחד ל־25 המדריכים הראשונים שיקלטו כצוות הבית. אנו מאמינים כי בעתיד הקרוב נסיים את תהליך קליטת החברים והמדריכים וניצור צוות מקצועי ומשמעותי שילווה את החברים בהמשך חייהם".
עוד חדשות מודיעין
