זה קרה בדיוק לפני שנה, ב־23 במאי 2019. גל החום הכבד ששרר באותו יום מזכיר במשהו את השרב הקיצוני שפקד את המדינה השבוע. התוצאה היתה קשה והרסנית: שריפות ענק פרצו במספר מקומות ברחבי הארץ, אך את הנזקים הקשים ביותר ספג מושב מבוא מודיעים: 40 מתוך 50 הבתים במושב נפגעו בשריפה, כל התשתיות נהרסו והיישוב פונה מכל תושביו, שהחלו לנדוד בין ישובים ברחבי הארץ.
תחילה הגיעו למושב בן שמן, בהמשך עברו ליישוב יד בנימין ולאחר מכן עברו לקיבוץ חפץ חיים. בחודש אוגוסט השנה התבקשו לעזוב את הקיבוץ ולמצוא פתרון דיור אחר. מרבית התושבים מצאו פתרונות דיור בעיר מודיעין הסמוכה ליישוב, חלקם עברו ליישוב חשמונאים והיתר התפזרו ברחבי הארץ. המדינה מצידה הקציאה כ־80 מיליון שקל למציאת פתרון לתושבים. הוחלט על בניית מתחם קרוואנים שישמש אותם עד לשיקום היישוב, אולם עד עצם היום הזה לא נבנה ולו קרוואן אחד. התושבים מצידם מרגישים מוזנחים. "שכחו אותנו", הם אומרים. גם על הנזקים הפסיכולוגיים ועל סבלם של הילדים, שחלקם חזרו להרטיב, לא נראה שמישהו נותן את הדעת. ביום אחד הפכו 50 משפחות לחסרות בית והפתרון לא נראה באופק.
שוורץ (במרכז) וכהן. "רוב הבתים לא היו מבוטחים"שוורץ (במרכז) וכהן. "רוב הבתים לא היו מבוטחים"
שוורץ (במרכז) וכהן. "רוב הבתים לא היו מבוטחים"
(צילומים: קובי קואנקס)

"המון דיבורים, פחות מעשים"

שנה אחרי שהשריפה הגדולה כילתה יישוב שלם, פגשנו את התושבים שאיבדו את ביתם. התקווה, שאחרי שנה תמימה של ציפייה כבר ישובו לבתיהם, התבדתה. "קשה להאמין שכבר עברה שנה", אומרת השבוע צופיה תעיזי (23), שהתגוררה עד לפני שנה ביישוב עם הוריה. "זאת היתה שנה מאוד מורכבת לכולם ורוב הדברים נשארו תקועים. המבנים עדיין עומדים כמו שהיו ואף אחד לא בא לפנות, להזיז או להגיד משהו מעשי. יש המון דיבורים אבל פחות מעשים. אנחנו ועוד כמה משפחות לקחנו את העניין לידיים והתחלנו לשפץ בעצמנו. יש כמה משפחות שחזרו כבר לגור ביישוב. חלקן משפחות שביתן לא נשרף ושתי משפחות נוספות שגרות באוהל. משפחה אחת חזרה ממש ברגע שניתן היה כיוון שיש להם שדות חקלאיים שחייבים לטפל בהם. אנחנו תכננו לחזור עד פסח אבל בגלל הקורונה דחינו הכל. אנחנו מקווים בקרוב לחזור הביתה. התחלנו משיפוץ של חלק מן הבית שפחות נשרף ולאט לאט נתקדם. לקח המון זמן לסדר חיבור לחשמל. היו אנשים שקנו גנרטור וחזרו לבית בכל מחיר. עד עכשיו רק חלק מהבתים במושב מחוברים לחשמל".
תעיזי ובני משפחתה מתגוררים בימים אלה ביישוב עופרים עד שיוכלו לחזור הביתה. "מרבית המשפחות עברו לחשמונאים ולמודיעין", היא אומרת, "הכל היה מהרגע להרגע. היינו צריכים לעזוב את קיבוץ חפץ חיים באופן מיידי, אז שכרנו בית בעופרים, מקום מדהים עם אנשים מדהימים. אנחנו מקבלים מהמדינה עזרה בסבסוד השכירות. זה מאוד עוזר אבל זה הכסף הקטן. זה לא מתקרב לסכומים של מה שאיבדנו. נפלנו בין הכיסאות בצורה מאוד קשה. במשך תקופה ארוכה, בלי ממשלה מתפקדת, היינו בתחתית סדר העדיפויות. אין שום הסבר אחר לאפס התמיכה מהמדינה. כמובן שאנשים פרטיים עזרו מאוד בתרומות. זה היה מדהים. קיווינו לקבל סיוע מהמדינה אבל מהר מאוד התבדינו. הבנו שאין לנו על מי לסמוך בנושא הזה ושאנחנו צריכים לדאוג לעצמו. ההורים שלי חסכו כל שקל בשנה הזאת כדי שיוכלו לבנות את הבית מחדש. בעזרת השם זה יקרה בקרוב. מבחינה נפשית עברנו שנה לא פשוטה, ולזה הצטרפה התקופה המטלטלת וההזויה שעברה כל העולם. רוב האנשים במושב הם אנשים אופטימיים. אנחנו משתדלים להפיק את המירב ולגדול מהחוויה".
 צופיה תעיזי. "רוב הדברים נשארו תקועים" צופיה תעיזי. "רוב הדברים נשארו תקועים"
צופיה תעיזי. "רוב הדברים נשארו תקועים"
(צילום: קובי קואנקס)

"נלחמים על הבית"

מושב מבוא מודיעים הוקם לפני כ־45 שנה על ידי הרב קרליבך וחסידיו, עולים מארצות הברית שהתיישבו במקום אך בתיהם מעולם לא נרשמו בטאבו, ולפיכך גם לא יכלו להיות מבוטחים. המשטרה לא הכירה בשריפה כהצתה (למרות שכיבוי אש טענו שיש חשד להצתה). המשמעות עבור התושבים הינה קריטית: אם לא מדובר בהצתה – לא יוכלו לקבל פיצוי מהמדינה.
ברכי ספרונג גדלה במבוא מודיעים וכיום היא מתגוררת ברעות. אביה, שלום שוורץ, התגורר ביישוב עד לשריפה ועתה התמקם באוהל במקום שבו עמד ביתו. "השריפה תפסה אותי בניו יורק", מספרת ספרונג, "חזרנו לארץ אחרי השריפה והבנו ש־50 משפחות איבדו את כל מה שהיה להן. מצאנו את עצמנו בסיפור לא פשוט. לא היתה ממשלה, לא היה עם מי לעבוד. מצאתי את עצמי בחוד החנית של המאבק – וכולנו נלחמים על הבית. הצלחנו להעביר בממשלה אישור לבנות מחדש את מבוא מודיעים, העברנו תקציב לא קטן שהמועצה צריכה לקחת עליו אחריות. קידמנו מול מנהל מקרקעי ישראל את נושא הסדרת הבעלות על הקרקעות ואנחנו פועלים כדי שיירשמו על שמנו. אף ממשלה לא רוצה לראות מחיקה של יישוב מהמפה, לכן הקצו כסף לבניית אתר קרוואנים. בקיבוץ הראל, שגם נפגע קשה בשריפה, נבנו הקרוואנים תוך שלושה חודשים, בעוד שאנחנו עדיין בדירות שכורות. בהתחלה נאמר לתושבים שהקרוואנים יהיו מוכנים בקיץ, אחר כך אמרו בסתיו, אחר כך בחורף, ועכשיו מדברים על אוקטובר. אז כמובן שיש תחושה של תסכול. אבא שלי בנה אוהל ליד הבית השרוף שלו. הוא הבין שאם הוא לא יהיה שם, אולי זה לא יישאר שלו. הוא לא מוכן לעזוב את האוהל. נעשה כאן עוול על גבי עוול. זה מחדל ענקי".
שלום שוורץ והאוהל שבנה. "נעשה כאן עוול משווע" שלום שוורץ והאוהל שבנה. "נעשה כאן עוול משווע"
שלום שוורץ והאוהל שבנה. "נעשה כאן עוול משווע"
(צילום: קובי קואנקס)

"אנחנו נוודים"

אביתר כהן גדל גם הוא במבוא מודיעים וכל משפחתו התגוררה שם עד השריפה. "ההורים גרו חודשיים בירושלים וכעת הם אצל אחי הגדול בדירה בחריש יחד עם ששת ילדיהם של אחי ואשתו. הם מחכים לעבור לקרווילות. התחילו להכשיר את הקרקע ופתאום הכל נפסק. לקח המון זמן עד שחיברו את החשמל. בזק עדיין לא חזרו. רוב הבתים לא היו מבוטחים. נתנו לנו כסף לשכירויות. במקום לתת לנו כסף לצאת מהבית שיתנו לנו כסף כדי לבנות אותו מחדש. עד היום יש ערמות של פסולת בניין במרכז המושב, עמודי חשמל שרופים שעדיין עומדים, עצים שרופים, גדרות פרוצות, אין מוכנות למקרה שתפרוץ שוב אש, כל ארונות כיבוי האש ריקים".
אלישבע סולומון התגוררה ביישוב ביחד עם בעלה וחמשת ילדיה עד השריפה. כיום, יחד עם התינוק שהצטרף למשפחה, הם מתגוררים בשכירות. "מאז השריפה היינו בבן שמן, ואז ביד בנימין וחפץ חיים. לקראת סוף אוגוסט הגענו לבני דקלים ליד קריית גת. בעיקרון אנחנו נוודים. הבטיחו שיהיו קרווילות ביישוב אבל כרגע אין שום דבר שמסמל התחלה של משהו. אין לי מושג למה. התחושות לא פשוטות. מאז השריפה אני מנסה לטפל גם בפן הפסיכולוגי בי ובילדים. הבטיחו עזרה מהרשויות אבל לא עשו כלום בנושא. אין עזרה במימון הבנייה, אין עזרה בטיפולים פסיכולוגיים לילדים, המצב ממש השפיע עליהם ברמות שהם חייבים לקבל טיפול. זה לא הוכר כאירוע לאומני כי המשטרה אמרה שזאת לא הצתה למרות שכיבוי אש אמרו בוודאות שהיתה הצתה. אנחנו לא זכאים לקבל דבר. המקום נראה כמו אחרי מלחמה. כל הבתים פרוצים. הכל ממש הרוס. לא פשוט לראות את זה. מדהים שזה המצב אחרי שנה. זה קצת מרגיש ששכחו אותנו".
השריפה במאי 2019. רוב בתי היישוב עלו באשהשריפה במאי 2019. רוב בתי היישוב עלו באש
השריפה במאי 2019. רוב בתי היישוב עלו באש
(צילום: יאיר שגיא)

מועצת חבל מודיעין: ליווי צמוד לתושבים

יוסי אלימלך, מנכ"ל מועצת חבל מודיעין: "לאחר מאבקים רבים של ראש המועצה התקבלו מספר החלטות תקדימיות, בהן ההחלטה על שיקום היישוב והסדרת הזכויות בקרקע. אנחנו שמחים לבשר שלאחר מאמצים רבים הוסדרו כל זכויותיהם בקרקע של התושבים. המועצה מלווה בשנה האחרונה את הקהילה - הן בהיבט הקהילתי והן בהיבט הפיזי. רוב תושבי היישוב גרים כרגע בשכירות על חשבון תקציבי המדינה והמועצה. חלק מהמשפחות בחרו לעבור לאתר הקרוואנים הזמני ביישוב. האתר נמצא בתהליך בנייה שייגמר במהלך חודש אוגוסט והקרוואנים ימסרו למשפחות הרלוונטיות. במסגרת הליווי הקהילתי מעניקה המועצה ליווי רגשי לכלל משפחות היישוב ללא עלות. נושא זה מטופל על ידי אגף הרווחה. בנוסף הוקמה מנהלת ייעודית לטובת שיקום הישוב".